החלטה
בפני בקשת הנתבע 1 לסילוק התביעה נגדו על הסף בטענה להיעדר יריבות.
במסגר תיק זה מתבררת תביעה אשר הגישה המשיבה כנגד המבקש וכנגד הנתבעת 2, חברת פקס מוכר בע"מ (הנתבעת 2 תכונה להלן: "החברה"; המבקש והחברה יכונו ביחד להלן: "הנתבעים") ובה עתירה לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 120,00 ₪.
בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 19.12.11 נכרת בין המשיבה לבין הנתבעים חוזה לשיתוף פעולה בעסקי שיווק, קידום מכירות ואיתור מתעניינים ללקוחות ברשת האינטרנט (להלן: "החוזה"). בחוזה נקבע, בין היתר, כי המשיבה תעמיד לנתבעים את שירותיה בידע, מאגרי מידע ושירותי תוכנה ואילו בתמורה תקבל המשיבה 40% מהתמורה שיקבלו הנתבעים מהלקוחות. הנתבעים הפרו את התחייבותם בחוזה כאשר משמעות התנהגותם היא למעשה הודעה חד צדדית על הפסקת החוזה, שלכן עותרת המשיבה לחיוב הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה בסך של 120,000 ₪.
הנתבעים הגישו כתב הגנה בו הם כופרים בטענות המשיבה ועותרים לדחיית התביעה.
בתמצית, לפי הנטען בכתב ההגנה, התברר לנתבעים כי החוזה נוסח תוך ניצול לרעה של פערי המידע שלהם מול המשיבה, ובתנאים לא סבירים ולא הוגנים. בנוסף, טוענים הנתבעים כי למרות שעמדו בהתחייבויותיהם בחוזה והעבירו למשיבה כספים ושירותים בשווי של למעלה מ- 60,000 ₪, הפרה המשיבה את החוזה כאשר נמנעה מהעברת כספים המגיעים לנתבעים, שלכן בוטל החוזה בהודעה מיום 18.10.12.
בנסיבות אלו, טוענים הנתבעים שלא זו בלבד שלא מגיעים כספים כלשהם למשיבה, אלא שדווקא המשיבה הפרה את החוזה וחייבת להשיב לחברה את שקבלה ולשלם לה פיצוים בסך כולל של 145,840 ₪, סכום לו עותרת החברה בתביעה שכנגד.
בד בבד עם הגשת כתבי הטענות הגיש המבקש בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף, זו הבקשה נשוא החלטה זו. אף החברה הגישה בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף (בקשה 5) אך חזרה בה מהבקשה בדיון שהתקיים ביום 15.7.13.
לטענת המבקש, אין כל יריבות בינו לבין המשיבה כך שאפילו יוכחו כל העובדות הנטענות בכתב התביעה, לא תקבל המשיבה כל סעד כנגדו. המבקש מדגיש כי התביעה מתבססת אך ורק על טענה לפיצוי המוסכם אשר נקבע בחוזה בעוד המבקש עצמו כלל איננו צד לחוזה. עוד מציין המבקש שאפילו נראה בתביעה כתביעה להרמת מסך כנגדו, הרי שלכך לא הוצבה כל תשתית עובדתית. לפיכך, עותר המבקש לסילוק התביעה כנגדו על הסף.
המשיבה בתגובתה עותרת לדחיית הבקשה. לטענת המשיבה, המבקש הוא "הרוח החיה" מאחורי פעילות החברה והוא זה שפעל בהפרת החוזה, כך שקמה למשיבה עילה אישית נגדו. המשיבה מדגישה את ההלכה שלפיה לא בנקל תסולק תביעה על הסף ועוד טוענת שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובניסיון של המבקש לחסות תחת מסך ההתאגדות של החברה.
בחינתה של בקשה לסילוק תביעה על הסף מחייבת משנה זהירות. סילוקה של תביעה על הסף שוללת מבעל הדין את זכותו להביא עניינו להכרעה בבית המשפט. לפיכך, מקום שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שהתובע יזכה בסעד אותו תבע – אין נועלים שערי בית משפט בפניו.
טענתו העיקרית של המבקש הינה טענת העדר יריבות. טענה זו למעשה מתבססת על תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שלפיה יכול בית המשפט יכול לדחות תביעה על הסף מחמת "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". על הוראה זו נסמכת טענה בדבר היעדר יריבות, כאשר לפי ההלכה הפסוקה, "די בקביעה בדבר חוסר יריבות בין בעלי דין כדי להכריע גורל תובענה לדחיה" (ע"א 54/87 אמגר חברה לשיווק בע"מ נ' ק.י.מ.א. להשקעות בע"מ, פ"ד מ"ג (2) 347, 353).
לעיתים כרוך בירורה של שאלת היריבות בבירור עובדתי, שאז מקום הבירור בתיק העיקרי, אך לעיתים ניתן לברר טענה זו בבירור עובדתי קצר, שאז יכול נתבע להביא לסיום המשפט בלא שיתקיים דיון בכל השאלות השנויות במחלוקת (ע"א 7261/97 שרבני נ' שבירו, פ"ד נ"ד (4) 464). בבקשה זו על כל פנים, לא מעלה המבקש כל עובדה נוספת לתמיכה בטענתו אלא טוען שדי בעובדות שנטענו בכתב התביעה כדי לקבל את הטענה בהנחה שכל אשר נטען בכתב התביעה גם יוכח.
מעיון בכתב התביעה, מסתבר שהתביעה מתבססת על עילה אחת ויחידה – הטענה להפרת החוזה.
המשיבה טוענת בכתב התביעה כי נכרת החוזה, כי החוזה הופר, וכי עקב ההפרה יש לאכוף את סעיף הפיצויים המוסכמים בחוזה. דא עקא, שעיון בחוזה המצורף לתביעה מעלה כי לחוזה שני צדדים בלבד – המשיבה (תחת שמה המסחרי "שיווק און ליין", כאמור בהבהרה בדיון ביום 15.7.13) והחברה, פקס מוכר בע"מ. המבקש איננו צד לחוזה ושמו כלל לא מוזכר בחוזה. משכך, כאשר התביעה מתבססת על טענה להפרת חוזה, כלל לא ברור כיצד יכולה המשיבה להעלות טענה זו כלפי המבקש שאיננו צד לחוזה.
אומנם, בכתב התביעה טענה לפיה החוזה נכרת עם שני הנתבעים (למשל סעיף 8 בכתב התביעה), אולם אין כל טענה עובדתית שתבהיר אמירות סתמיות שכאלו.
זאת ועוד, בכתב התביעה נטען כי יש לחייב את המבקש אישית בתשלום סכום התביעה, אך טענה זו איננה נתמכת בכל תשתית עובדתית. הביטוי "הרמת מסך" כלל איננו מופיע בכתב התביעה. ואפילו הופיע, ברי כי בכך לא די אלא שיש להביא תשתית עובדתית מפורטת לביסוס טענה שכזו.
לפיכך, אין מנוס מקבלת הבקשה וקביעה כי כתב התביעה, כפי שנוסח והוגש, אינו מקים כל עילת תביעה כלפי המבקש ולמעשה מלמד על היעדר יריבות בין המבקש למשיבה, שלכן דינה של התביעה כנגדו להידחות על הסף.
יחד עם זאת, מאחר והפגם העולה מכתב התביעה נובע מהיעדרה של תשתית עובדתית לביסוס הטענה הכללית בדבר אחריות המבקש, יש לאפשר למשיבה לתקן את המחדל. הרי לעולם יעדיף בית המשפט הכרעה בטענות לגופן על פני סילוק תביעה על הסף.
אשר על כן אני מקבל את הבקשה וקובע כי כתב התביעה אשר הוגש איננו מגלה כל יריבות בין המשיבה למבקש, שלכן דין התביעה כנגד המבקש להידחות על הסף.