עסקינן בתביעת רשלנות מקצועית שהוגשה נגד עורך דין בקשר עם עסקת הלוואה; ותביעה שכנגד שהגיש אותו עורך דין בגין פגיעה במוניטין, בשמו הטוב ובמעמדו המקצועי.
הרקע לתביעה ולתביעה שכנגד
1. מר אלי רייפמן הוא מן המייסדים של חברה בשם "Emblaze" - חברה ישראלית שבסוף המאה שעברה הונפקה בבורסה בלונדון בשווי חסר תקדים בקנה מידה ישראלי (להלן: " רייפמן" ו- " אמבלייז" בהתאמה). למן הקמתה של אמבלייז בשנת 1996 משמש הנתבע, עו"ד ארנון גיצלטר, כאחד מן היועצים המשפטיים שלה (להלן: " עו"ד גיצלטר"); במסגרת זאת, משרדו של עו"ד גיצלטר העניק שירותים משפטיים גם למייסדי החברה ומנהליה הבכירים הן בעניינים מסחריים והן בעניינים אישיים (ראו סעיפים 4 ו-5 לתצהירו של עו"ד גיצלטר).
בשנת 2006 החלה קרן גידור אמריקאית בניסיון השתלטות על אמבלייז - ורייפמן מצידו סירב לאפשר לה השתלטות עוינת על מפעל חייו. רייפמן נקלע למלחמת שליטה באמבלייז, שבמהלכה הוא ביקש להגדיל את אחזקותיו במניות אמבלייז מתוך ההון האישי שלו. על מנת לעשות כן הוא נזקק להלוואות בהיקף של עשרות מיליוני דולרים - שאותן נטל מגופים עסקיים ופרטיים שונים, בריביות עתק.
2. אחת מן ההלוואות שביקש רייפמן לקבל היתה מבנק HSBC בלונדון. לשם קבלת ההלוואה נדרש רייפמן להעמיד לבנק ערבות בנקאית בסכום של כ- 30 מיליון דולר, ולצורך העמדת הערבות התקשר רייפמן ביום 9/7/08 עם גוף אמריקאי בשם "Proof of Funds" (להלן: " POF" ו- " עסקת POF" בהתאמה; ההסכם בין הצדדים צורף כנספח 9 לתצהיר עו"ד גיצלטר). אחד התנאים בעסקת POF היה שרייפמן יפקיד סכום של 1,575,000$ בנאמנות בידי משרד עורכי דין בניו-יורק בשם Wallace & Wallace (להלן: " הפיקדון" ו- " הנאמן האמריקאי") - כאשר סכום הפיקדון נועד לתשלום שכר המתווכים ומבצעי העסקה. על פי הסכם שנחתם בין הנאמן האמריקאי לרייפמן, הנאמן האמריקאי היה אמור לשחרר את כספי הנאמנות לזכאים רק לאחר שרייפמן יקבל מ- POF את הערבות הבנקאית (ראו סעיף 32 לתצהיר עו"ד גיצלטר); במידה שעסקת POF לא תצא אל הפועל, היה על הנאמן האמריקאי להשיב את כספי הפיקדון לרייפמן.
ואולם גם לשם הפקדת הפיקדון בידי הנאמן האמריקאי נדרש רייפמן להלוואה. סכום של 800,000$ לווה רייפמן מעו"ד יעקב הרכבי (באמצעות חברה בשם "Kodell") בחודש יוני 2008. את היתרה, בסך 775,000$, לווה רייפמן מן התובעת כחודש לאחר מכן - ועסקה זאת היא נושא הדיון שבפניי (להלן: " עסקת ההלוואה" או " העסקה"; ראו עדותו של רייפמן בעמ' 108 לפרוטוקול ש' 16 עד עמ' 109 ש' 7). התובעת, פלדום פינגולד מתכות, היא שותפות העוסקת בייבוא של מתכות והפצתן בארץ (להלן: " פלדום"). שתי השותפות העיקריות בפלדום הן חברת פלדות פלדום בע"מ (הנתבעת שכנגד 4) שבבעלות משפחתו של מר נועם זגמן (הנתבע שכנגד 2, להלן: " זגמן"), וחברת פינגולד סיני ובנו חברה בע"מ (הנתבעת שכנגד 5) שבבעלות משפחתו של מר גדעון (גידי) פינגולד (הנתבע שכנגד 3, להלן: " פינגולד") (ראו עדותו של פינגולד בעמ' 246 לפרוטוקול ש' 27-20, ובעמ' 247 ש' 27-25). זגמן ופינגולד הם מנהליה של פלדום, כאשר זגמן משמש כמנהל כספים ופינגולד כמנהל שיווק ומכירות (ראו עדותו של פינגולד בעמ' 315 לפרוטוקול ש' 25-22).
3. לאחר הפקדת מלוא סכום הפיקדון אצל הנאמן האמריקאי העבירה POF לבנק בלונדון ערבות בנקאית בהתאם להתחייבותה כלפי רייפמן. דא עקא, שכעבור מספר ימים התברר כי מדובר בערבות מזויפת, ונציגי POF נעלמו מן השטח (ראו סעיף 36 לתצהיר עו"ד גיצלטר). רייפמן נקלע לחובות כבדים למספר רב של נושים, ובין היתר גם לא עלה בידו לפרוע את ההלוואה לפלדום (ראו עדותו של רייפמן בעמ' 117 לפרוטוקול ש' 16-5). בהמשך אף התברר לפלדום כי גם אין באפשרותה להיפרע מן הביטחונות שהועמדו לטובתה במסגרת עסקת ההלוואה.
לנוכח התסבוכת הכלכלית שאליה נקלע, בחודש דצמבר 2008 נפתחו נגד רייפמן הליכי פשיטת רגל (פש"ר 3000/08). במסגרת זאת ניתן ביום 4/3/09 על ידי בית המשפט צו איסור דיספוזיציה גורף על כל נכסיו של רייפמן, וביום 25/3/09 ניתן נגדו צו כינוס נכסים ומונה לו מנהל מיוחד (ראו סעיפים 61-59 לתצהיר עו"ד גיצלטר).
4. התביעה דנן הוגשה על ידי פלדום נגד עו"ד גיצלטר בשתי טענות מרכזיות: ראשית, נטען כי נציגי פלדום הסתמכו על מצג שהציג להם עו"ד גיצלטר בנוגע לבטוחה העיקרית בעסקת ההלוואה - ולימים התברר כי מדובר היה במצג שווא, וכי לא ניתן להיפרע מבטוחה זאת. שנית, נטען כי לאחר שכבר הוברר שאין באפשרותו של רייפמן לעמוד בתנאי העסקה - עו"ד גיצלטר התרשל במילוי אחר הוראות שקיבל מרייפמן, לפרוע את התחייבויותיו כלפי התובעת באמצעות מניות של חברת אמבלייז. משכך עותרת פלדום לחייב את עו"ד גיצלטר בסכום הקרן והריבית שהיו אמורים להשתלם לה על ידי רייפמן במסגרת עסקת ההלוואה - בסך 975,000$ למועד ביצוע העסקה.
התביעה שכנגד הוגשה על ידי עו"ד גיצלטר נגד פלדום, השותפות בפלדום (הנתבעות שכנגד 6-4), זגמן ופינגולד - בטענה שלפיה התביעה נגדו מכוונת לסחוט ממנו כספים, בלא שיש לה עיגון כלשהו בעובדות או בדין. לדבריו, הנתבעים שכנגד פעלו יחדיו בזדון על מנת לייצר נגדו תביעת כזב, כל זאת תוך שברור להם כי פלדום אינה זכאית לפיצוי כלשהו - לא מעו"ד גיצלטר ולא בכלל - באשר לא נגרם לה נזק, ולמעשה ההלוואה הושבה זה מכבר במלואה. בכתב התביעה שכנגד טוען עו"ד גיצלטר טענות חמורות ביותר נגד הנתבעים שכנגד, ובין היתר למעשי נגישה ותרמית כלפיו, מעשי סחיטה והפחדה, ושימוש לרעה בהליכי בית משפט תוך זיופי מסמכים, הטעיה ושקרים. לדבריו של עו"ד גיצלטר הגשת התביעה נגדו הסבה לו נזקי מוניטין ופגיעה בשם הטוב, שאותם הוא מעריך בסכום של 1,000,000ש"ח.
יצוין כי התביעה שכנגד הוגשה בראשיתה גם נגד באי כוחה של פלדום, ואולם כבר בראשית הדיון הוריתי על סילוקה על הסף. כך, משום שכתב התביעה שכנגד לא גילה כל עילה נגדם, וכל הנטען נגדם היה למעשה אך ורק בשל ייצוגם את פלדום. בהקשר זה ציינתי את הדברים הבאים:
" 'הקונסטרוקציה' שבונה הנתבע שכנגד (עו"ד גיצלטר- ע.ב.), שלפיה עורכי הדין מכוח ייצוגם את מרשתם בתביעה המוגשת מטעמה חוברים לתובעת מעצם הגשת התביעה בשמה "כשותפים" לסכסוך שבינה לבין הצד שכנגד - אינה יכולה להתקבל על הדעת. למקרא הדברים קיים חשש, כטענת עורכי הדין, שלא מן הנמנע שיש בהם משום ניסיון להלך אימים ולהטיל מורא על עורכי הדין באופן שירתיע אותם מלייצג את מרשתם בנאמנות ובמסירות. יש בכך כדי ליצור, יש מאין, ניגוד אינטרסים מובנה בין עורכי הדין לבין מרשתם; לתקוע טריז בין עורכי הדין לבין לקוחתם ולפגוע ביחסי האמון שעליהם מושתת הקשר עורך דין-לקוח; ומשכך להפוך את הייצוג לבלתי אפשרי. התנהגות כזו היא פסולה ואין להתירה, ואף גובלת בשימוש לרעה בהליכי בית משפט." (סעיף 3 להחלטה בפרוטוקול יום 15/3/11).
העובדות הצריכות לעניין וחזית המחלוקת
5. כבר בפתח הדברים יצוין כי במסגרת כתבי בית דין שהוגשו לתיק, נקטו שני הצדדים גם יחד לשון חריפה ומשתלחת במיוחד האחד כלפי משנהו. הגדיל לעשות עו"ד גיצלטר, בנימה האישית שבה נקט ובמעשים החמורים שבהם האשים את נציגי פלדום. בנוסף לכך, הצדדים השחיתו דיו ומלל רב על התנצחות בנוגע לכל פרט ופרט הקשורים בניהול התובענה - דבר שלא פעם הסיט את הדיון מן העיקר וסירבל את ההליך עד מאוד. בכל הנוגע לבירור העובדתי, דומה כי כל צד יצא מגדרו על מנת להוכיח קיומן של סתירות בגרסתו של הצד שכנגד - דבר שהוביל להרחבה ניכרת ומיותרת של היריעה, הן מבחינת היקף הטיעונים, המוצגים שהגישו הצדדים והתארכות החקירות. לתיק בית המשפט הוגשו בסופו של דבר מאות רבות של מסמכים כמוצגים, ואלה במידה רבה נמצאו מיותרים. אין מקום אפוא להכריע במסגרת פסק הדין במחלוקות העובדתיות שהתגלעו בין הצדדים ככל שאינן ממין העניין, ולהלן יפורטו רק העובדות הרלוונטיות לדיון.
6. הקשר בין רייפמן לבין פלדום נוצר בחודש יוני 2008 על ידי עו"ד דן מקוב (להלן: " מקוב") - קרוב משפחה של גרושתו של רייפמן, וגם חבר ותיק של פינגולד מפלדום. מקוב אירגן פגישה בין הצדדים, שבמהלכה רייפמן הציג את עצמו ואת ניסיונו העסקי בפני זגמן ופינגולד, והסביר להם את מתווה העסקה המוצעת על ידו. בהקשר זה ציין רייפמן כי הוא זקוק להלוואה של 775,000$ לתקופה של 30 יום לשם הפקדת הפיקדון בידי הנאמן האמריקאי, וכי בתמורה הוא מוכן לשלם לפלדום ריבית בסכום של 200,000$. עוד ציין רייפמן כי הוא בעל זכות למניות של חברה פולנית בשם "Huta Pokoj" העוסקת בתחום הפלדה (להלן: " החברה הפולנית"), ששוויין גבוה ביותר ועולה על סכום ההלוואה, וכי הוא מוכן לשעבד את הזכות למניות כבטוחה להלוואה (ראו סעיפים 8-4 לתצהיר זגמן, סעיפים 5-2 לתצהיר פינגולד ועדותו בעמ' 260 לפרוטוקול ש' 23 עד עמ' 261 ש' 9).
עו"ד גיצלטר לא היה נוכח בפגישה זאת, ואולם שמו הוזכר על ידי רייפמן כמי שמשמש כנאמן על זכויותיו במניות החברה הפולנית; ועוד הבטיח רייפמן כי ימציא לפלדום מכתב מאת עו"ד גיצלטר שבו הוא מאשר כי הזכויות הנדונות מוחזקות על ידו וכי הן נקיות מכל שעבוד.
זמן קצר לאחר הפגישה האמורה הודיעה פלדום למקוב ולרייפמן כי היא מסכימה להעמיד לרייפמן את ההלוואה הדרושה לו. בשלב זה הוחלפו בין הצדדים מספר טיוטות להסכם הלוואה, וביום 1/7/08 קיבל זגמן מעו"ד גיצלטר במייל נוסח סופי של ההסכם (ראו עמודים 134-129 למוצגי פלדום; להלן: " הסכם ההלוואה").
7. על פי הסכם ההלוואה, המלווה היא פלדום, והלווה היא "Invicta International Holding and Financing Limited" - חברת מדף שהוקמה על ידי עו"ד גיצלטר עבור רייפמן לצורך התקשרותו בהסכמי הלוואות שונים (ראו עדותו של רייפמן בעמ' 105 לפרוטוקול ש' 23-18; להלן: " אינביקטה"). רייפמן אף הוא צד להסכם - כערב להתחייבויותיה של אינביקטה כלפי פלדום. על פי ההסכם, פלדום תלווה לאינביקטה 775,000$, ולאחר חודש האחרונה תשיב לפלדום סך של 975,000$ (סעיף 2 להסכם). עוד על פי ההסכם התחייב רייפמן לשעבד לטובת פלדום את זכויותיו במניות החברה הפולנית כבטוחה להתחייבויותיה של אינביקטה על פי ההסכם (סעיף 3 להסכם), ולהסכם ההלוואה צורף כנספח מכתב מאת עו"ד גיצלטר בנוגע לטיבן של זכויות אלה והיותן חופשיות מכל שעבוד (להלן: " מכתב האישור"). יצוין כי כפי הנראה מכתב האישור הועבר לפלדום בסמוך לאחר מועד העברת הסכם ההלוואה, שכן הוא נושא תאריך 2/7/08, ואולם אין חולק כי הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהסכם זה.
במכתב האישור מפרט עו"ד גיצלטר את אופן החזקתו של רייפמן במניות החברה הפולנית כדלקמן: 62.131% ממניות החברה הפולנית מוחזקות בידי 5 חברות נאמנות קפריסאיות, המנוהלות עבור הזכאים למניות על ידי חברת רואי חשבון בניקוסיה. רייפמן זכאי ל- 35% מתוך 62.131% מהמניות הללו (ובסה"כ 21.746% ממניות החברה הפולנית), ועו"ד גיצלטר מחזיק עבור רייפמן בחלקו במניות. למען שלמות התמונה יש לציין עובדה נוספת שאינה נזכרת במכתב האישור, כי עו"ד גיצלטר מחזיק בכל 62.131% המניות בנאמנות - עבור רייפמן ושותף בשם בוריס בנאי - באמצעות חברה בשם "Nokotomi Holdings Limited" (להלן: " נוקוטומי"; ראו סעיפים 50-48 לתצהיר עו"ד גיצלטר). עוד במכתב האישור הבהיר עו"ד גיצלטר כי זכאותו של רייפמן למניות החברה הפולנית ניתנת לשעבוד ובמקרה הצורך גם למימוש, כאשר הן המניות עצמן והן זכאותו של רייפמן למניות אלה הן נקיות וחופשיות מכל התחייבות. לבסוף נאמר במכתב האישור כי מניותיהן של חמש החברות הקפריסאיות (המחזיקות במניות החברה הפולנית) נמצאות בתהליך של מכירה, שאם תושלם אזי התמורה הכספית שיקבל רייפמן תחליף את התחייבותו כלפי פלדום בנוגע לזכויות במניות.