פסק דין
1.הצדדים הסמיכוני ליתן פס"ד על דרך הפשרה לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984.
עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע לאחר שהותקף ע"י כלבתו של הנתבע מס' 2 בשטח המוסך של הנתבעת מס' 1.
2.ביום 14.11.10 ובעת שהגיע התובע אל שטח המוסך, השייך לנתבע מס' 2, כדי לקבל את רכבו לאחר טיפול, הותקף ע"י כלבתו של הנתבע מס' 2, שהיתה קשורה לאחד העמודים בסככות המוסך. האירוע עצמו אינו מוכחש ע"י הנתבעים ואולם לטענתם של אלה, דבר התקיפה התרחש לאחר שהתובע התגרה בכלבה.
בכתב ההגנה נטען כי הכלבה היתה קשורה בשרשרת לעמוד במרחק של 70-80 ס"מ מהשביל המוביל אל המוסך. מדובר בשביל רחב שניתן לעבור בו מבלי להתקרב לכלבה, אלא שהתובע בחר להתקרב לכלבה כדי ללטפה. הכלבה נבהלה מנוכחותו של הזר ובתגובה תקפה אותו.
לשיטתם של הנתבעים, עומדת להם הגנת סע' 41ב(1) לפקודת הנזיקין, לאמור "התגרות של הניזוק בכלב".
3.כתוצאה מהאירוע, נגרמו לתובע פצעים מרובים בכפות הידיים ובקרסול שמאל. בבדיקתו בקופת חולים, מיד לאחר האירוע, אובחנו אצלו פצע חיצוני בכף יד שמאל, פצע עמוק בכף יד ימין, המטומה באזור, רגישות במישוש והגבלה בתנועות עקב כאבים. בנוסף אובחנו אצלו פצעים בחלק החיצוני של קרסול שמאל. התובע קיבל חיסון נגד טיטנוס בקופ"ח והופנה לטיפול במיון.
4.התובע פנה למרכז הרפואי בני ציון. בבדיקתו שם אובחנו פצע גבי באזור המפרק ללא עדות לפגיעה בגידים, פצע נקודתי באזור אצבע שלישית בכף יד שמאל ללא הגבלה בתנועות ופצעים נקודתיים בקדמת הקרסול. התובע אושפז שלושה ימים, במהלכם בוצעה שטיפה והטרייה של הפצעים וקיבל טיפול אנטיביוטי דרך הוריד. עם שחרורו הומלצו לו : מנוחה בבית למשך שבועיים, טיפול אנטיביוטי למשך 5 ימים, טיפול תרופתי והמשך מעקב.
5.לאחר שחרורו, המשיך התובע להיות במעקב רפואי בקופ"ח, גם לצורך החלפת החבישה. בבדיקתו בקופת ביום 9.12.10, אובחנו אצלו הגבלה קלה ביותר בתנועות כף היד והגבלה בינונית בקרסול והוא הופנה לטיפולים פיזיוטרפיים.
התובע עבר סדרה בת 10 טיפולים פיזיוטרפיים, במהלכה המשיך להתלונן על כאבים והגבלה בעיקר בתנועות הקרסול בזמן הליכה ועלייה/ירידה במדרגות.
התובע ממשיך להתלונן היום על צליעה בקרסול שמאל, כאבים בעמידה ממושכת ותחושת חוסר יציבות בהליכה. הוא נבדק ע"י ד"ר רינות להתייעצות (מטעם התובע), ובבדיקתו אובחנה הליכה ללא צליעה וטווחי תנועות מלאים.
6.לתביעתו צירף התובע קבלות בגין הוצאות שונות ובין היתר קבלות בגין נסיעות, רכישת מדרסים ובגין ייעוץ אצל ד"ר רינות.
התובע עתר לפיצוי בסכום כולל של 25,000 ₪ בגין כאב וסבל, הוצאות ועזרה.
7. מנגד, טענו הנתבעים, כאמור, כי התובע התגרה בכלבה של הנתבע מס' 2, שהינה גורה בת פחות משנה. לעניין הנזק, נטען כי מדובר בפגיעה קלה ממנה הבריא התובע לחלוטין. ב"כ הנתבעים הפנתה למסמך הרפואי של ד"ר רינות ממנו עולה כי כל שנותר הוא צלקת עדינה מאוד, ללא הגבלה בתנועות. הנתבעים הציעו לפצות את התובע בסכום כולל של עד 3,000 – 4,000 ₪.
הכרעה
8.כאמור, עסקינן בפס"ד הניתן לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט; במסגרת זו ביהמ"ש אינו נוהג לנמק את פסק דינו. עם זאת וביחס לשאלת האחריות מצאתי להדגיש כי בתיקון מס' 7 לפקנ"ז (שנכנס ביום 25/03/1992) הוספה העוולה של "היזק על ידי כלב". מדברי ההסבר להצעת החוק, למדים כי התיקון בא בעקבות ריבוי מקרה התקיפה והניזוקים ע"י כלבים כך שנאמר: "הוכח התגברות תקיפות כלבים על עוברי אורח, יש לראות בבעליו של כלב אחראי באופן מוחלט למעשיו. רק כך יגבר הסיכוי כי בעלי כלבים יעשו את הדרוש למנוע תופעות אלה" (ה"ח 2104, כ"ב בשבט התשנ"ב, 27.1.92, 506).
בעקבות התיקון, הורחבה האחריות על בעלי כלבים. תכליתו של משטר האחריות הנדון היא להמיר את האחריות המתבססת על אשם באחריות המתבססת על יצירת הסיכון, כאשר לפי המשטר החדש, אין אשמתו או חפותו של המחזיק או הבעלים של הכלב רלוונטית לעניין האחריות, אם כי ישנה רלוונטיות למעשה ואשמת הניזוק ככל ועסקינן בהגנות לפי המשטר החדש. ההגנות המפורטות בסעיף 41ב לפקנ"ז הן התגרות, תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו והסגת גבול.
9.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על מצורפיהם, ובכלל זה בתצהיר התובע ובמסמכים הרפואיים השונים שצורפו על ידו, לאחר שעיינתי בתמונות הפגיעות של התובע, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הן במישור האחריות והן במישור הנזק ובהתאם לסמכות שניתנה לי לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 15,500 ₪.
בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע את האגרה ששולמה עם פתיחת ההליך + שכ"ט עו"ד בשיעור של 15 % מסכום הפיצוי שנפסק בתוספת מע"מ כחוק.
סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.