פלג ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

החלטה

בפניי בקשתו של הנאמן למתן הוראות לפיהן כספים בסך 193,000 ₪ שהעביר החייב לחשבון הבנק של אחותו, ניצה פלג (להלן: "ניצה"), הם כספים שהחייב הבריח מנושיו, ועל כן יש להקנותם לקופת פשיטת הרגל של החייב.

על פי הנטען בבקשה, החייב הינו הבעלים של חברה בשם י.א. פלג בניה (1997) בע"מ (להלן: "החברה"), בה הוא מועסק כשכיר. בבדיקה שערך הנאמן, התברר כי לפי דו"חותיה הכספיים של החברה, מופיעה יתרת חוב של בעלי המניות כלפי החברה בסכום של 340,068 ₪. החייב הודה בחקירתו בפני הנאמן כי יתרה זו נוצרה בעקבות קבלת כספי לקוחות החברה, שנמשכו מקופת החברה והופקדו על ידי החייב בחשבון הבנק של ניצה בבנק אוצר החייל סניף הקריה. החייב ציין כי בכוונתו להשתמש בכספים אלה לצורך תשלום מס הכנסה החל על החברה בסך של 250,000 ₪.

יצויין כי ביום 8.9.2009 הוטל עיקול על כספיה של ניצה בחשבון אליו הוזרם הסכום שבמחלוקת, ועל פי הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה ביום 4.11.2009, הועבר סך של 193,000 ₪ לידיו הנאמנות של הנאמן, עד שתתקבל הכרעה בדבר גורלם של הכספים.

הנאמן טוען כי הכספים הללו הם כספים של החייב ולא כספים של החברה, שכן הם מופיעים בספרי החברה כיתרת חוב של בעלי המניות כלפי החברה. בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים, יתרת חוב של בעלי המניות לחברה משקפת משיכת כספים של החייב מהחברה לכיסו הפרטי ולכן משיכה זו רשומה כחוב של החייב כלפי החברה. יצויין כי הכספים הופקדו לחשבונה של ניצה רק לאחר שהחייב משך אותם מהחברה. אין המדובר בהפקדה שנעשתה ישירות על ידי החברה.

החייב וניצה מתנגדים לבקשה. לדידם, לחברה לא היה חשבון בנק ולכן היא נאלצה לנהל את חשבונותיה באמצעות בעלי המניות. לא היתה כל דרך חשבונאית אחרת לרשום את קבלת הכספים על ידי החייב אלא באמצעות חיובו במאזני החברה. לגופו של ענין, הכספים שבמחלוקת הם כספי החברה ולא כספי החייב. לחלופין טוען החייב כי יש להפחית מהסכום האמור את הוצאות החברה ששולמו באופן שוטף מתוכם.

הכנ"ר תומך בעמדתו של הנאמן ואף הוא סבור כי הכספים שבמחלוקת הם רכושו של החייב ולא רכושה של החברה, ולכן יש להקנותם לקופת הפש"ר.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי הדין עם הנאמן והכנ"ר. טעמו של דבר הוא שעל פי ספרי החברה, החייב מצוי ביתרת חוב בסך של 340,068 ₪ (לפי הדו"חות לשנת 2007), או 272,101 ₪ (לפי הד"חות לשנת 2009). הדרך ההגיונית היחידה לפרש רישום זה הוא שהחייב נטל הלוואה מכספי החברה, ואת כספי ההלוואה העביר לחשבונה של ניצה, מן הסתם, מתוך נסיון כושל להסתירם מנושיו. השאלה האם החייב היה רשאי ליטול הלוואה מכספי החברה אם לאו, כלל אינה רלבנטית כעת (ואין גם כל טענה של החייב בענין זה, שהרי לשיטתו, מדובר בכספי החברה ולא בכספים שנטל לעצמו), שכן אם בסופו של יום יתברר כי החייב לא היה רשאי לעשות כן, אזיי תעמוד לחברה עילה לתבוע את פרעון ההלוואה שנלקחה ממנה. מן הבחינה הקניינית, הכספים הפכו להיות רכושו של החייב עם נטילת ההלוואה מן החברה, וממילא, לנוכח הכרזתו של החייב פושט רגל, הם מוקנים לקופת הפש"ר.

גם טענתו של החייב, לפיה אין כל הגיון לייחס לו הברחת כספים, שהרי עדיף היה מבחינתו להותיר את הכספים בקופת החברה, ובכך להגן עליהם מפני נושיו- אינה משכנעת. מן הסתם, החייב הבריח את הכספים לחשבונה של ניצה על מנת שיוכל להשתמש בהם כאוות נפשו, חרף היותו נתון בהליכי פש"ר, והותרתם בקופתה של החברה היתה מונעת ממנו שימוש כזה.

לא ירדתי לסוף דעתו של החייב, הטוען כי יש להפחית מן הסכום שבמחלוקת הוצאות שונות ששולמו עבור החברה. הסכום שנתפס משקף את מה שנותר מאותם כספים שהחייב נטל מן החברה, וממילא אין מקום להפחית מהכספים שנתפסו סכום כלשהו.

סוף דבר, אני נעתר לבקשה, ומורה על העברת הסכום שבמחלוקת לקופת הפש"ר של החייב.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"א, 03 יולי 2011, בהעדר הצדדים.