פלגל תעשיות פלסטיק - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' פינטו(אסיר) ואח'

פסק דין

1.התובעת הגישה כנגד הנתבע, ביחד עם אחר, כתב תביעה בסד דין מקוצר לתשלום סך של 210,208 ₪.

עילת התביעה כנגד הנתבע מתמקדת בכך שהפעיל באמצעותך חברה שיטת "עוקץ" לגניבת סחורה מספקים שונים, ביניהם התובעת.

הנתבע הודה בביהמ"ש המחוזי חיפה בכתב אישום מתוקן, הורשע ונגזר דינו בתיק 7089/08.

עפ"י שיטת העוקץ רכשה החברה מהתובעת סחורות בהתאם לנספחים ג 1-6 לכתב התביעה ומסרה המחאות שלא כובדו.

2.בהגנתו לא טוען הנתבע כנגד מימצאים שנקבעו בתיק הפלילי ומתמקד בטענה כי אין בפסה"ד הפלילי ואף לא הוכח על ידי התובעת כי הוא באופן אישי היה בקשר עסקי עם התובעת, הזמין ממנה סחורות או חתם על המחאות שנמסרו לה.

עוד מדגיש הנתבע כי לא חתם ערבות אישית לחברה וכי לא היה בעל ענין בחברה.

מאמירות ביהמ"ש הפלילי לגבי התנהלותו של הנתבע מול ספקים, לא ניתן להסיק בנוגע להתנהלותו אל מול התובעת, שכן עפ"י הנטען מדובר בחברות רבות, ואף התובעת לא טוענת כי פעל מולה באופן אישי.

3.עילת תביעתה של התובעת נסמכת על סעיף 42 א. (א) לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א – 1971 ולפיה הממצאים והמסקנות של פס"ד חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם.

עפ"י סעיף 42 ג. לא רשאי המורשע להביא ראיה לסתור או ראיה שכבר נשמעה או הורשע במשפט הפלילי, אלא ברשות ביהמ"ש.

הנתבע לא ביקש להביא ראיות לסתירת פסה"ד הפלילי אלא שטוען כי כל האמור בפסה"ד הפלילי אינו מטיל עליו אחריות אישית במישור האזרחי.

ההוראה שבסעיף 42 א. (א) הנ"ל נוקטת בלשון של "ראיה לכאורה" ולכן משקלה במשפט האזרחי הינו כמשקלה של כל ראיה אחרת דהיינו, ראיה הנתונה לשיקול דעתו של ביהמ"ש האזרחי. במצב דברים זה על הנתבע הנטל המשני לסתור את הראיה שלכאורה ובעניננו לא מבקש הנתבע לסתור ומכל מקום לא סתר.

4.עיינתי בנספחי כתב התביעה וכתב ההגנה ומהם עולה כי התובעת מכרה סחורות לחברה בשם 8G, קיבלה המחאות שלא כובדו ולמעשה לא מוכחש החוב לתובעת.

מגזר הדין שצורף עולה כי במסגרת הכרעת הדין הודה הנתבע בהסדר טיעון בכתב אישום מתוקן שכלל 17 אישומים שונים ולעניננו "באישום התשיעי דובר על רכישת ציוד אינסטלציה מחברת פלגל תעשיות פלסטיק שבקיבוץ חפציבה בסכום כולל של כ-170,000 ₪ גם כאן ניתנו המחאות שלא הייתה כוונה לפורען. יודגש כי הנתבע הודה באישום זה המתייחס לתובעת (עמ' 5 לגז"ד).

בעמ' 3 לגז"ד נקבע כי הנתבע הוא זה שיזם את "העוקץ" קבע את דרכי פעולתו, את המועד שבו העסק יפסיק את פעולתו ועפ"י רוב היה גם זה שמכר את הסחורות ובחלק מהמקרים חתם על המחאות החברה וקיבל לידיו ברוב המקרים את התמורה ממכירת הסחורה. בעמ' 8 סיפא לגז"ד מתוארת שיטת ההשתלטות של פלד על החברה והפיכתה מחברה תמימה לחברת עוקץ, חברה שכל המטרה שלה היא להונות ולרמות את המתלוננים. השיטה הייתה לרכוש סחורות ולשלם בשיקים מעותדים ולאחר מכן למכור את הסחורה במזומן לאנשים שונים וכך להרוויח את כספי המכירה.

בעמ' 25 סיפא נקבע מפורשות כי הנתבע הודה בעובדות המפורטות בסעיף 6.1 לכתב האישום המתוקן, שם נכתב במפורש כי הנתבע הוא זה שיזם את העוקץ וקבע את דרכי פעולתו ואת המועד שבו עסק יפסיק את פעולתו וכו'.

5.משהורשע הנתבע, עפ"י הודאתו, בכל הדברים שציינתי לעיל, דהיינו שהיה היוזם והמפעיל של החברה שעסקה במעשה מרמה כנגד ספקים שונים, אין זה משנה אם היה פעיל באופן אישי דווקא מול התובעת או שהעוקץ מול התובעת נעשה בהשראתו של הנתבע על ידי אחרים בחברה. בין אם כך ובין אם כך, אחראי הנתבע כפי שאף הורשע בהליך הפלילי לנזקים אשר נגרמו לתובעת.

6.אשר על כן אני קובע כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה כנגד הנתבע ובשל כך אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 210,208 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 3.1.11 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

ב"כ התובעת רשאי להגיש פסיקתא מפורטת לחתימה.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ב, 18 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.