פלאצ'י נ' פלג

החלטה

להלן החלטתי בהתנגדות לביצוע שטר שהוגשה על ידי המבקש:

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים:

המשיבה הגישה לביצוע שבע המחאות כנגד המבקש: חמש המחאות שמועד פירעונן חל בחודשים יולי עד אוקטובר 2009, ע"ס כולל של 47,266 ₪ (להלן – המחאות ראשונות) ושתי המחאות נוספות, שמועד פירעונן חל בחודשים דצמבר 2009 וינואר 2010, ע"ס כולל של 46,750 ₪ (להלן – ההמחאות הנוספות).

המבקש טוען, כי את ההמחאות הראשונות מסר לקרוב משפחתו, חגי נעים (להלן – נעים) במסגרת הלוואה; אין מחלוקת, כי ההמחאות נמשכו על החלק. ביחס להמחאות אלו – אשר בסופו של יום הועברו על ידי נעים אל המשיבה – נטען שהמשיבה שילמה לנעים "סכום מגוחך ו/או זיכוי עלוב" [סעיף 7 לתצהיר המבקש]. המבקש מוסיף ומציין, כי מצבו הורע, הוא חשש שלא יוכל לשאת בפירעון ההמחאות הראשונות והוא ביקש מנעים להחזיר לו את ההמחאות הראשונות על מנת שהוא יחליפן בהמחאות עם זמני פירעון שונים, אולם נעים סיפר שמסר את ההמחאות אל המשיבה. בנסיבות כאמור, פנה המבקש אל נציג המשיבה, טען שלא הייתה כוונה לסחר את ההמחאות אולם משההמחאות הראשונות נמצאות אצל המשיבה, הוא חפץ להגיע להסדר תשלומים. ביום 15.9.2009 התקיימה פגישה בין הצדדים, נציג המשיבה אמור היה לקבל את המחאות חדשות ע"ס כולל של 68,750 ₪, ששיקפו את החוב בגין אי כיבוד ההמחאות הראשונות וכן ריבית, ולהשיב את ההמחאות הראשונות. עם זאת, נציג המשיבה חטף את ההמחאות הנוספות והמחאה שלישית (המחאות ע"ס כולל של 68,750 ₪), לא השיב את ההמחאות הראשונות ועתה הוא דורש הן את פירעון ההמחאות הראשונות והן את פירעון ההמחאות הנוספות (ההמחאה השלישית לא הוגשה לביצוע).

המבקש טוען, כי לנוכח התנהלות המשיבה, כלפי נעים וכלפיו, אין מקום לחייבו, לא בפירעון ההמחאות הראשונות ולא בפירעון ההמחאות הנוספות. כמו כן, אין לחייבו בתשלום סכום ההמחאות לנוכח ניסיון המשיבה לגבות ריבית לא חוקית ולנוכח הפרת הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן – חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות).

המשיבה טוענת, כי הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות אינן חלות על עסקאות ניכיון, נטען שנעים קיבל מהמשיבה כספים על יסוד ההמחאות שנמשכו על ידי המבקש וכי המבקש עצמו הודה שעליו לשאת בתשלום ההמחאות הראשונות, שכן רק בשל מצבו הכלכלי לא כובדו ההמחאות. אשר להמחאות הנוספות, נטען שהמבקש הודה שהוא מילא את הפרטים בהמחאות הנוספות, וכי אין ממש בטענה בדבר גניבת ההמחאות הנוספות, שהרי התלונה למשטרה הוגשה רק לאחר שחלף מועד פירעונן של ההמחאות הנוספות.

בדיון שהתקיים בפני ביום 3.1.2011 המבקש נחקר על תצהירו התומך בהתנגדות והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

דיון:

התנגדות לביצוע שטר נדונה כבקשה למתן רשות להגן. הלכה היא, כי במסגרת דיון בהתנגדות די אם יראה הנתבע שעומדת לו הגנה לכאורה, כאשר בדיון בהתנגדות אין בודקים כיצד יצליח הנתבע להוכיח את הגנתו, אין בוחנים את טיב ראיותיו ואין מקום לקבוע ממצאי מהימנות (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, 2003), עמ' 309 – 311). עם זאת, על בעל דין אשר מבקש שתינתן לו רשות להתגונן בפני תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר או בפני שטר שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל להתכבד ולפרט את הטענות המבססות את הגנתו (ע"א 527/07 מזל נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ [פורסם בנבו]).

בענייננו, אני סבור שיש להבחין בין שתי מערכות יחסים שונות. מערכת יחסים אחת המתייחסת להמחאות הראשונות, ומערכת יחסים שנייה, המתייחסת להמחאות הנוספות. מדובר במערכות יחסים שונות ובצדדים שונים, כאשר מערכת הדינים החלה ביחס לכל מערכת יחסים הינה שונה.

הדין ביחס להמחאות הראשונות:

בהתאם לדין, בשלב הדיון בהתנגדות לביצוע שטר נבחן מעמדו של המבקש אל מול הצד הקרוב לעסקה השטרית, כאשר די למבקש שיראה שיש לו הגנה כלפי הצד הקרוב. ראו האמור בספרו של המלומד דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שמינית (2006)), בעמ' 235 – 236, שם הודגש כדלקמן:

"נתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה על-ידי צד שלישי בשטר, די לו בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על-ידי הצד הסמוך שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר .... התצהיר חייב להראות עילת הגנה נגד התביעה, אילו זו הייתה מוגשת על ידי הנפרע עצמו" וכן "בשלב הדיון בבקשה לרשות להתגונן לא דנים בשאלה אם התובע אוחז בשטר כשורה או לא. בשלב זה אנו שואלים האם הראה הנתבע הגנה לכאורה בה יכול היה להתגונן בפני תביעתו של הנפרע אשר נטל ממנו את השיק".

העסקה בגינה נמשכו ההמחאות הראשונות בוצעה בין המבקש לבין נעים; נעים אומנם אינו נזכר על גבי השטר (לא כנפרע וגם לא כמי שהשטר הוסב אליו) אולם אין בכך כדי לשנות מהעובדה, שהצד הקרוב לעסקה עם המבקש הינו נעים, כאשר המשיבה (הנפרעת) הינה צד שלישי. בהתאם להלכה הפסוקה, הקרבה או הריחוק אינם נקבעים על-פי צורת השטר אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים. ראו לעניין זה פסק דינו של ביהמ"ש העליון הנכבד (כב' הנשיא ברק) בע"א 1886/97 יהודה נ' זלמה, פ"ד נג(1) 132, שם נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"... הקרבה או הריחוק אינם נקבעים על-פי צורת השטר, אלא על-פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני.... על-כן עשויים המושך (או העושה) והנפרע להיות רחוקים זה מזה ...".

בכל הקשור למערכת היחסים בין הצדדים הקרובים – המבקש ונעים – המבקש לא הניח תשתית עובדתית ומשפטית המקנה לו עילה להתנער מההתחייבות המפורשת שנטל על עצמו בעצם משיכת ההמחאות הראשונות ומסירתן לידי נעים (אשר מאוחר יותר עשה בהן שימוש, כאשר ניכה אותן אצל המשיבה). מדובר בהמחאות שנמשכו על החלק, על כל הכרוך והמשתמע מכך, ולא הייתה כל הגבלה מלסחר את ההמחאות. כוונת המבקש להגיע להסדר תשלומים עם המשיבה [סעיף 10 לתצהיר המבקש] מעידה אף היא, על חובתו לשאת בתשלום סכום ההמחאות הראשונות. הודאתו בדיון [עמ' 2, ש' 4 – 5], לפיה לו היו מוחזרים לו ההמחאות הראשונות היה על עליו לפרוע את ההמחאות הנוספות (וההמחאה השלישית) מהווה אף היא הודאה, לפיה את סכום ההמחאות הראשונות היה על המבקש לשלם למשיבה.

המבקש לא נקשר בעסקה כלשהי – בכל הקשור להמחאות הראשונות – עם המשיבה, וכבר מהטעם האמור אין ביחס להמחאות כאמור תחולה להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.