פישר נ' עו"ד מנדל ואח'

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ר' ניב) מיום 26.5.09 בת.א. 29528/06, לפיו נדחתה תביעתם של התובעים, כמו גם ההודעה לצד ג', ללא חיוב בהוצאות.

עסקינן בטענה לרשלנות מקצועית של עורך דין שמסר ללקוחו לשעבר מידע שגוי הקשור למהות הפטור מתשלום מס שבח שנתקבל במכירת דירת מגורים, בה טיפל בשעתו.

רקע עובדתי

המערער מס' 1 (להלן: "פישר") ירש מאביו המנוח שתי דירות מגורים וביקש למכור אחת מהן. לצורך כך פנה בשנת 2004 למשיב, עו"ד במקצועו (להלן: "עו"ד מנדל"), וביקש ממנו לטפל במכירה, תוך ניצול הפטור הניתן למכירת דירת מגורים שהוקנתה למוכר בהורשה, בהתאם לסעיף 49(ב)5 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) התשכ"ג-1963 (להלן: "פטור ירושה"). עו"ד מנדל אכן הגיש בקשה שכזו, אולם זו סורבה ע"י שלטונות מס שבח, בהינתן ירושה של יותר מדירת מגורים אחת. בד בבד,העניק מס שבח למכירה, חלף פטור הירושה, את הפטור הרגיל הניתן במכירת דירת מגורים אחת לארבע שנים, במסגרת סעיף 49(ב)1 לחוק הנ"ל (להלן:"הפטור הרגיל").

לימים, רכשו פישר ואשתו דירת מגורים חדשה ולצורך מימונה נצרכו למכור את דירת המגורים הקודמת שלהם. בעסקה זו (להלן: "המכירה השניה") פנו זו הפעם לצד השלישי (להלן: "עו"ד זילברצן") אשר הורה להם לוודא כי מכירת דירת הירושה אמנם הופטרה ממס, כפי טענתם, בפטור ירושה, להבדיל מפטור רגיל, על מנת שניתן יהיה להפטיר את המכירה השנייה בפטור הרגיל, הניתן כידוע רק אחת לארבע שנים. פישר ערך בירור טלפוני אצל עו"ד מנדל, ומסר לעו"ד זילברצן כי עו"ד מנדל אישר כי הפטור בגין המכירה הראשונה אכן ניתן כפטור ירושה, דבר שהניע את עו"ד זילברצן לבקש לפטור את המכירה השניה ממס בהסתמך על פטור רגיל. שלטונות מס שבח דחו את הבקשה, משטרם חלפו ארבע שנים מאז המכירה הראשונה, וחייבו את המכירה השנייה במס שבח בסדר גודל של כ- 200,000 ₪.

רק לאחר התערבותו של עו"ד שלישי בפרשיה, עו"ד צוריאל אברג'יל (להלן:"עו"ד אברג'יל"), שנשכר במיוחד לצורך הטיפול מול מס שבח, בוטלו השומות בגין שתי המכירות, כאשר המכירה הראשונה, שערכה הנמוך מבין השתיים, מוסתה ב- 63,035 ₪, ואילו המכירה השנייה הופטרה בפטור הרגיל.

התביעה

פישר ואשתו ראו בעו"ד מנדל את הגורם האחראי לכל התסבוכת, והגישו כנגדו תובענה כספית על הנזק שנגרם להם והמתבטא בסכום מס השבח וכן בשכר הטרחה ששולם לעו"ד אברג'יל. לטענתם, לולא המידע השגוי שנמסר להם ע"י עו"ד מנדל והסתמכותם על מידע זה, לא היו מוכרים את דירתם, אלא ממתינים עוד שנתיים ימים, עד לחלוף 4 השנים הנדרשות עפ"י החוק.

עו"ד מנדל, שלא הכחיש את השיחות הטלפוניות ואת העובדה שכן מסר מידע שגוי, טען כי השיחות נתקיימו רק לאחר שכבר נחתם חוזה המכר השני, והכל היה גמור ועשוי, כך שממילא תוכן המידע שמסר לא היה בר השפעה על עיתוי המכירה. עו"ד מנדל שלח הודעת צד שלישי לעו"ד זילברצן, בטענה שהוא זה שאמור היה לערוך את בירור סיבת ההפטר ממס, אם אצלו ואם במשרדי מס שבח, בטרם ימליץ לפישר להתקשר בעסקת המכירה השנייה, ולא להטיל את המשימה על פישר.

פסק הדין

במחלוקת שבין פישר לבין עו"ד מנדל, באשר למועד התקיימותן של שיחות הטלפון בהן ביקש פישר לברר את מהות הפטור שניתן בשעתו למכירה הראשונה ובאשר לתשובה שניתנה לשאלה זו, הכריע בית משפט קמא לטובת פישר, וקבע כי השיחות הללו נתקיימו בטרם נערכה המכירה השנייה, וכי עו"ד מנדל אכן השיב לפישר, כפי טענתו של זה האחרון, כי המכירה הופטרה בפטור ירושה.

וכדברי בית המשפט:

" הנני מאמינה לתובע כי השיחות הראשונות התקיימו לפני שבוצעה העסקה השניה ושהן בוצעו לבקשתו של הצד השלישי. אין מחלוקת כי בכל השיחות אישר הנתבע כי העסקה הראשונה זכתה בפטור הירושה ".

יחד עם זאת, קבע בית משפט קמא כי פישר לא סיפר לעו"ד מנדל את סיבת הצגת הקושיה, וכי לא הובהרה לזה האחרון החשיבות הטמונה בתשובה לשאלה, וכדברי בית משפט:

" הנני מקבלת את גירסת הנתבע כי כאשר פנה אליו התובע לראשונה, לא סיפר לו כי פנה לעו"ד אחר וכי טרם מכר את הדירה. סבורתני כי לו עשה כן, היה נאלץ לספק תירוצים והתנצלויות לנתבע, על כי לא שכר את שירותיו. בהצגת השאלה בדרך אגבית וחברית כפי שהוצגה, לא הובהרו לתובע כובד אחריותו במסירת המידע שמסר, וההסתמכות עליו ".

כפועל יוצא מקביעה זו, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי לא הוכח גורם ההסתמכות על התשובה, ומשכך, נשלל הקשר בין רשלנותו של עו"ד מנדל במסירת המידע לבין הנזק שאירע מאוחר יותר.

בית משפט קמא לא התייחס למערכת היחסים שבין עו"ד מנדל לבין עו"ד זילברצן, ובדחותו את התביעה העיקרית, דחה גם את ההודעה לצד שלישי.

הערעור

פישר מאמצים את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, וסומכים את הערעור על קביעות אלו.