פיקון נ' פרסטר ואח'

פסק דין

1.בפניי תובענה שעניינה נזקי רכוש בגין תאונת דרכים, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו יחד ולחוד, סך כולל של 5,880 ₪.

הנתבעת 2 - הינה הבעלים של הרכב הפוגע.

הנתבע 1 - בעלה של נתבעת 2- הינו נהג הרכב הפוגע.

הנתבעת 3 – הינה החברה אשר ביטחה במועד הרלוונטי את רכבה של נתבעת 2.

2.ביום 14.7.2011 חנה רכבו של התובע בחנייה מסודרת באילת.

רכבם של הנתבעים, נהוג בידי נתבע 1 נכנס לחניה ופגע ברכבו של התובע אשר עמד צמוד לרכבו. בעת התרחשות התאונה לא נכח התובע ברכבו ואולם הנתבע ברוב הגינותו הותיר את שמו ואת מס' הטלפון שלו על פתק שהונח על חלון מכונית התובע.

3.הצדדים חלוקים בעניין הנזקים שנגרמו וגובהם.

4.לטענת התובע – הנתבע גרם לנזקים בדלת השמאלית האחורית של רכבו, בכנף השמאלית האחורית ובמגן האחורי ושווי תיקונם מוערך בסך כולל של 4,478 ₪.

לתמיכה בנזקים שנגרמו ובגובהם, צירף התובע חוות דע שמאי.

5.הנתבע מכחיש את הנזקים הנטענים ואת גובהם, ולטענתו המדובר בנזקים קלים בלבד אשר הוערכו על ידו בסך של כ-300 עד 500 ₪.

לטענתו, פנה אליו התובע תחילה בדרישה לתשלום סך של 1,950 ₪, הערכה אשר נראתה לו כשלעצמה מופרזת ולה סירב.

הנתבע מוסיף וטוען כי התובע מנע ממנו או ממי מטעמו לראות ו/או לבדוק את הרכב טרם התיקון כך שלא היה בידו לאמוד את הנזק כדבעי.

לטענתו, היות וחוות הדעת נערכה רק כעבור ארבעה חודשים הרי שלא ניתן להסתמך עליה ואין לקבלה.

6.התקיימו שני דיונים בפניי, במסגרתם חזרו הצדדים על טענותיהם כפי שפורטו בכתבי בי –דין.

בדיון השני, נחקר השמאי מר ערן בייסקי, לבקשת נציג נתבעת 3.

7.התובע אינו מכחיש כי רכבו נבדק לראשונה ע"י השמאי כארבעה חודשים לאחר קרות התאונה.

כן מאשר התובע, כי עובר לעריכת חוות דעת השמאי, קיבל הצעת מחיר (ת/4) למוסך "אילת-ערבה" לפיה ניתן לתקן את נזקי רכבו בסכום של 1,950 ₪. הצעת המחיר נערכה יום לאחר התאונה.

עם זאת, מהעדויות אשר הוצגו בפניי, עולה תמונה שונה מכפי המתואר.

הנתבע העיד כי התובע הפנה אותו למוסך "בועז" וכי הוא ביקש מבעל המוסך מר בועז [להלן:" בועז"] ליצור קשר עם מארחו באילת על מנת שהלה יבוא ויעריך את הנזק ואולם, לטענתו בועז סירב ליצור קשר עם מארחו תוך שצרח עליו ודרש כי יעביר לידיו את הסך של 1,900 ₪.