פיקהולץ ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ואח'

החלטה

רקע וההליך שלפני

1.לפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב מס' 1 לפנות א המבקשים מדירת המגורים הנמצאת ברחוב כצנלסון 5 קריית מוצקין והידועה כגוש 11577 חלקה 116/7 (להלן: "הדירה") וכן לעכב הליכי הפינוי הננקטים על ידי המשיב מס' 1 בתיק הוצל"פ 02-01984-11-5.

2.המשיב מס' 1 הינו בנק אשר הלווה למשיב מס' 2 (להלן: "נתן") כספים במסגרת הלוואת משכנתה כנגד שיעבוד הדירה.

3.נתן הינו בנו של המבקש מס' 1 (להלן: "המבקש"). המבקשים הינם בני זוג המתגוררים בדירה.

4.על פי הנטען בבקשה המבקשים הינם בני זוג קשישים המתגוררים מזה עשרות שנים בדירה. עוד נטען כי במקור הזכויות בדירה הייתה שייכת למבקש אשר רכש את הזכויות בה מכספו. עוד נטען כי לאחר שנישא המבקש למבקשת, שאלו היו נישואיו השניים, החלו בניו מנישואיו הראשוניים לרבות נתן להפעיל לחץ עליו להעביר להם את זכויותיו בדירה במתנה לטענתם על מנת לשמור על נכסיו מהמבקשת. המבקש נכנע ללחצים ולאחר שהובטח לו כי ימשיך לגור בדירה עד סוף ימיו הסכים להעביר את זכויותיו לנתן.

5.עוד נטען כי על מנת להבטיח למבקש זכות למגורים עד סוף ימי חייו בדירה נחתם בינו לבין נתן הסכם שכירות מוגנת לפיו הפך המבקש לדייר מוגן בדירה. ההסכם צורף לבקשה והוא נושא תאריך 12.5.1993.

6.לפני כחודשיים ממועד הגשת הבקשה הופיעו בדירה פקידים מטעם ההוצאה לפועל אשר מסרו למבקש הודעת פינוי.

7.אין חולק בין הצדדים עוד כי באמצע שנות התשעים נטל נתן מהמשיב הלוואה ובגינה נרשמה הערת אזהרה בשנת 1996.

הדיון בבקשה

8.ביום 29.11.2012 קיימתי דיון בבקשה כאשר המבקש נחקר על תצהירו. אדגיש כי היה זה דיון שני שנקבע לאחר שלדיון הראשון לא הופיע המבקש.

9.בעקבות אי הופעת המבקש לדיון הראשון שהתקיים ביום 15.11.201 לא דחיתי את הבקשה אך חייבתי את המבקש בהוצאות בסך של 700 ₪ אשר תשלומם היה תנאי לקיום דיון בבקשה.

10.והנה התברר כי ביום הדיון השני נמסר לבא כח המשיב המחאה בעבור ההוצאות אך המחאה זו לא כובדה.

11.בשל טעם זה היה מן הדין לדחות את הבקשה אך לא אנקוט בסנקציה דרסטית בשים לב למהות הבקשה והתוצאות הנובעות מאי מתן צו. לכן אתייחס לגוף הבקשה.

המסגרת הנורמטיבית

12.בטרם אדון לגופה של הבקשה אזכיר מושכלות יסוד. ברע"א 6994/00 בנק מרכנתיל נ. יצחק אמר, פ"ד נו(1) 529 נקבע כי לצורך מתן צו מניעה נשקלים שני עניינים: האחד – סיכויי התביעה העיקרית, או למצער – האם עומדת שאלה רצינית לדיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני – מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש מאשר נזק העשוי להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו(שם עמ' 533).

13.כלל נוסף, אשר נקבע בענין אמר, הוא ששני התנאים אינם בלתי תלויים זה בזה. קיים קשר גומלין בין שני התנאים קרי: ככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים ומעמיד בסכנה ממשית את היכולת להחזיר המצב לקדמותו אם הסעד יסורב ובסופו של הליך טענת המבקשים תתקבלנה כך הדרישה להתקיימות של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה מתמתנת.

14.באותו עניין התייחס בית משפט העליון לשאלת מאזן הנוחות בכל הקשור לפינוי דירת מגורים. וכך נקבע:

"מנגד, מאזן הנוחות פועל באופן מכריע לטובת המשיבים ועל כך הבנק אינו חולק. המדובר הוא בפינוי דירת מגורים המהווה תמיד מהלך קשה שהחזרת המצב לקדמותו לגביו אם התביעה העיקרית תצלח, מוטל בספק. קושי מיוחד נלווה לפינוי בענייננו בהתחשב בעובדה כי המשיבים הינם זוג מבוגר בני כ-70 שנה. מנגד, בהתייחס למצבו של הבנק, מימוש נכסים אחרים של המשיבים לא עוכב, והעיכוב הוגבל לנכס מגורים אישי תוך שימת דגש על ההיבט האנושי הכרוך בפינוי החייבים כנגד קיומו של אינטרס עסקי גרידא של הבנק."

דיון והכרעה