פיצוי בסך 7,000 ש"ח בגין טיפול שיניים רשלני

מבוא ותמצית טענות הצדדים

1. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו ע"י שני הנתבעים בעקבות טפול שיניים רשלני שבוצע בפיו.

2. אין מחלוקת כי הנתבע מס' 1 הינו רופא שיניים וכי לנתבע מס' 2 אין תואר או הכשרה מקצועית בתחום, התובע טוען כי הנתבע מס' 2 התחזה לטכנאי שיניים והוא נטל חלק בטיפול שניתן לו בדרך של מתן הוראות לרופא, ביצע השחזות ולקח מידות בפיו. לטענת התובע הטיפול בשיניו שנמשך חודשים רבים מחודש 9/97 היה טפול רשלני ובמועד הגשת התביעה לגרסת התובע מצב שיניו היה חסר תקנה והיה צורך לבצע שיקום של פיו בשתי הלסתות.

3. הנתבעים כפרו בטענותיו של התובע, כל אחד בהתאם לטענות שיוחסו לו. הנתבע מס' 1 טען כי הטפול בוצע על ידו בלבד וללא כל רבב, הנתבע מס' 2 כפר בנטילת חלק בטפול כלשהו, שני הנתבעים כפרו  בגרימת נזק לתובע ותהו על דרכו של התובע לרבות  הפסקת הטפול על ידו לתקופה ארוכה וסירובו להמשיך בטיפול שהומלץ לו ע"י הנתבע מס' 1.

4. התובע תמך טענותיו בחוות דעת מומחה-פרופ' מלברגר שהוגשה לאחר מספר ישיבות קדם משפט. במהלך ההליך המקדמי הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ימונה מומחה רפואי מוסכם בפניו יוצגו רק מסמכים רפואיים, לא תוצג בפניו "חוות דעתו הפרטית" של התובע (כך כונתה חוות הדעת בהסדר הדיוני) ובהמשך אף נאסרה הצגת מכתבו של      דר' גורדון. בהתאם לאותה הסכמה מונה כמומחה מטעם בית המשפט פרופ' לאופר שחוות דעתו הוגשה במהלך המשפט ללא חקירה נגדית והיא חוות הדעת היחידה על פיה יש להכריע את המחלוקת בשאלת המומחיות.

5. משלא הגיעו הצדדים לפשרה, העידו ונחקרו התובע ושני הנתבעים, תצהירה של אשת הנתבע מס' 2 הוגש בהסכמה ולאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בע"פ.

6. עוד יצוין כי במקביל להליך האזרחי הוגשו כתבי אישום כנגד שני הנתבעים בעקבות תלונתו של התובע. ביום 16.1.06 הורשע הנתבע מס' 2 בעבירה של מתחזה במקצוע רפואת שיניים ועל פי גזר הדין שילם הנתבע מס' 2 לתובע פיצוי בשיעור של 7,000 ש"ח, (ת/3) וביום 18.3.07 הודה הנתבע מס' 1 בבצוע עבירה של סיוע לעבירה של התחזות במקצוע רפואת שיניים, (ת/5, ת/4), נכון ליום כתיבת פסק הדין דינו טרם נגזר.

השאלות שבמחלוקת

7. השאלה שברקע הדברים הינה השאלה על מי נטל ההוכחה בתיק זה והאם יש להחיל במקרה זה את הכלל- הדבר מדבר בעדו ולהעביר הנטל אל כתפי מי מהנתבעים בין השאר גם בשל טענת התובע באשר לחסר ברשומות רפואיות.

8. בעת ניתוח העדויות יש לבחון טענת הנתבעים לפיה התובע היה עד יחידי שלא הביא לעדות את אשתו או את אחיו, התובע תהה מדוע לא הובא עד מטעם מעבדת השיניים בה בוצעו לכאורה העבודות.

9. יש לבחון האם הוכחה רשלנות של מי מהנתבעים תוך התייחסות לכתבי האישום שהוגשו כנגד הנתבעים ולחוות דעתו של מומחה בית המשפט פרופ' לאופר ותוך בחינת השאלה האם יש לאבחן בין הנתבעים לשאלת האחריות או גובה הנזק.

10. במידה וייקבע כי הנתבעים או מי מהם התרשלו כלפי התובע יש לברר את גובה  הנזק. על פי סיכומי התובע, התובע עומד על קבלת פיצוי בגין 3 מרכיבי נזק, השבת סכום של 11,000 ש"ח (או 12,000 ש"ח) ששילם עבור טפול השיניים, השבת סכום של 7,200 ש"ח ששילם לטענתו עבור תותבת שהותקנה בלסת העליונה ע"י רופא אחר ופיצוי בשיעור 100,000 ש"ח בגין כאב וסבל. בעת בחינת גובה הפיצוי יש לבחון מה משמעות הפיצוי בשיעור של 7,000 ש"ח ששולם לתובע במסגרת ההליך הפלילי שנוהל כנגד הנתבע מס' 2 (לתובע טענה מאוחרת לפיה לא קבל את הפיצוי בפועל, אך מאחר ומדובר בחיוב בפסק דין חלוט אצא מהנחה כי הכסף הגיע או יגיע לידי התובע).

דיון

אקדמת מילין

11. שלושה עדים העידו במשפט, התובע, הנתבע מס' 1 והנתבע מס' 2. כל שלושת העדויות היו כה בעייתיות עד כי לא ניתן לסמוך על אף אחת מהן ולא אוכל לקבוע מימצא כלשהו בגין אותן עדויות. אבהיר כי ייתכן ומקור הבעיה הינה בעיית זיכרון שכן האירועים נשוא המחלוקת אירעו בשנת 97 ואילך, אך לא ניתן להתעלם כי באופן טבעי לכל אחד מהעדים שהינו בעל דין יש אינטרס להציג התמונה בצורה חד צדדית לטובתו, הן בשל האינטרס הכספי הקשור בפיצוי אותו דורש התובע וביחס לשני הנתבעים בשל ההליך הפלילי שנוהל כנגדם במקביל להליך האזרחי (כך למשל גזר דינו של הנתבע מס' 1 טרם ניתן).

12. כבר במהלך ההליך המקדמי הוכיח התובע כי הוא פועל ללא מעצורים תוך התעלמות מהחלטות בית המשפט, למרות שנאסרה מפורשות בהסכם חתום ע"י ב"כ התובע הצגת "חוות דעתו הפרטית" של מומחה התובע פרופ' מלברגר והצגת מכתבו של דר' גורדון בפני המומחה שמונה ע"י בית המשפט, משהוגשה חוות דעתו של מומחה בית משפט הסתבר כי הוא מסתמך בחוות דעתו הן על חוות דעתו של פרופ' מלברגר והן על מכתבו של              דר' גורדון. בירור בבית המשפט הראה כי התובע המציא בהחבא למומחה את חוות הדעת של פרופ' מלברגר ואת מכתבו (התנהגות שהוסתרה אפילו מעורך דינו) בבחינת המטרה מקדשת כל אמצעי, גם אם נתן התובע הסכמתו בכתב שלא לעשות כן וגם אם נאסרה מפורשות הצגת המסמכים ע"י בית המשפט.

13. בנסיבות אלו תוכרע המחלוקת על סמך הראיות האחרות שהוצגו במשפט והבולטות שבהן הינה חוות דעתו של מומחה בית המשפט פרופ' לאופר שהוגשה ללא חקירה נגדית וכתב אישום שהוגש כנגד הנתבעים ואבהיר כי בהליך הפלילי נקבע שהנתבעים ביצעו את הנטען בכתב האישום.

שאלת הרשלנות

ההליך הפלילי שנוהל כנגד הנתבעים