פיצוים לקטין שנהרג בתאונת דרכים, בו הובאו די ראיות לסטיה משיעור שכר ממוצע

לפני תביעתו של עזבון המנוח ז"ל ויורשיו, לפיצוי בגין נזקיהם על פי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975. אימתי יסטה בית המשפט משיעור השכר הממוצע במשק, עת פוסק הוא את הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותו של קטין שנפגע בתאונת דרכים? האם יש להותיר את שיעור החסכון על 30% במקרה בו נפסק כי בסיס השכר עולה על השכר הממוצע במשק? האם יש לשנות את שיעור הריבית הנהוגה בשיעור 3% בה מהוונים הפיצויים? האם הפסד תגמולי הפנסיה נכללים בפיצוי בגין שנות ההשתכרות האבודות? אלו השאלות העומדות לפני בהליך זה.

הצדדים

1.         התובע 1 הינו עזבונו של **** ז"ל (להלן: "המנוח"), יליד 31.7.1991, אשר מצא את מותו בתאונת אופנוע ביום 28.3.2008.

התובעים 2-3 הינם אימו ואביו של המנוח, אשר תובעים כיורשיו.

הנתבעת הינה חברת הביטוח אשר ביטחה באותה העת את האופנוע, והיא אינה חולקת על חבותה.

רקע עובדתי

2.         המנוח נסע עם אופנועו ברחוב מרדכי שלום בירושלים, ועל פי חקירת המשטרה החליק במהלך נסיעתו וכתוצאה מחבלה בראשו מצא את מותו במקום.

המנוח יליד הארץ, אולם עקב שהיית אמו בגרמניה הוא התגורר שם במשך 4 שנים. המנוח שב להתגורר בישראל בשנת 2006 והצטרף לבני גילו בכיתה י' בבית הספר הגימנסיה העברית בירושלים.

מלבד לימודיו התיכוניים, שאף בהם הרחיב אופקיו מעבר לנדרש, עסק התובע בפעילויות ספורטיביות ובפעילויות לימודיות נוספות, אשר אפרטן להלן.

טענות התובעים

3.         התובעים אינם חולקים על הקביעות הנורמטיביות שנקבעו בע"א 10990/05 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2006(2), 199 (להלן: " הלכת פינץ") אולם טוענים כי הוכח שהמקרה דנן הינו המקרה החריג בו יש לסטות משיעור השכר הממוצע במשק, וכי יש לשלשו.

כמו כן טוענים הם כי יש לסטות משיעור החסכון, אשר נקבע בפסיקה על 30%, וכי מתווה חייו המקצועיים של המנוח מביאים בהכרח למסקנה כי היה עובד עד גיל 70 לפחות.

לבסוף, עותרים הם לשינוי שיעור ההיוון, וטוענים כי יש להוון את הפיצויים בשיעור ריבית הנמוך מ 3%.

טענות הנתבעת

4.         הנתבעת טוענת כי המקרה דנן אינו המקרה החריג בו יש לסטות מדרך החישוב שנקבעה בהלכת פינץ, ויש לחשב את הפיצוי בהתאם.

אשר לשאלת ההיוון, טוענת הנתבעת כי במידה ואכן יש מקום להורות על שינוי שיעור הריבית בה מהוונים הפיצויים, הרי שיש להעלותה ולא להפחיתה.

דיון

5.         הליכים כגון אלו, העוסקים בפטירת קטין ללא תלויים, מסתיימים בדרך כלל באופן מהיר יחסית, לאור הלכת פינץ. במקרה דנן טענו התובעים ביחס לפרמטרים אשר נקבעו בהלכת פינץ, וכאן עיקר יריעת המחלוקת בין הצדדים.

אציין כבר עתה כי יש לברך את שני הצדדים על כך שלא טענו טענות בעלמא ביחס לשאלות שמחלוקת, אלא הביאו עדויות וחוות דעת מלומדות, התומכות כל צד בטענותיו, לשיטתם.

6.         טרם אדון בסוגיות העיקריות שבמחלוקת, אסיר מעל הדרך את סוגיות קביעת הפיצויים בראשי הנזק כאב וסבל, הוצאות קבורה ולוויה, ושיפוי בגין התשלום לאמבולנס.