פינקלמן ואח' נ' יפת ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לצו עשה, צו מניעה ותביעה כספית שהגישו התובעים כנגד הנתבעים.

2.התובעים והנתבעים הינם דירי הבית ברחוב גבע 33 בנתניה, הבית רשום כבית משותף.

3.התובעים טוענים כי הנתבעים 1-3 סגרו חניה בתריס ברזל, והקימו בה עסק אינסטלציה. עוד לטענתם העסק משמש כבית מלאכה והנתבעים משתמשים בו בכלים כבדים. בנוסף הם טוענים כי בסביבת אותו עסק מצויים לעיתים קרובות שאריות ברזל, לכלוך ופסולת. התובעים עותרים לחייב את הנתבעים לפרק את תריס הברזל, לחדול מלהפעיל במקום פעילות עסקית, לסלק פסולת ולהימנע מלהקים רעש. עוד הם עותרים לחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 3,000 ₪ בגין השימוש בחשמל אשר שולם ע"י כלל הדירים ותשלום פיצוי בגין עוגמת נפש.

הנתבעים 1-2 הינם בעלי דירה בקומה החמישית בבנין הנ"ל. הנתבע 3 הוא בנם.

4.הנתבעים מכחישים את טענות התובעים לטענתם הקבלן פלקובי הוא זה אשר הקים את תריס החניה ועד למועד הגשת התביעה לא נשמעה כל טענה בעניין זה. הנתבעים מכחישים את הטענות למטרדי רעש ופסולת.

5.התביעה הוגשה בתחילה למפקחת על הבתים המשותפים וע"פ החלטתה 10/9/09 , הועבר הדיון לבית משפט זה.

סגירת החניה בתריס

6.התובעים טוענים כי הנתבעים סגרו את החניה הפתוחה בתריס ברזל, בניה זו נעשתה תוך שימוש בקיר הבניין המשותף וללא היתר. לטענתם הדבר פוגע בצורתו של הבניין ובמעבר החופשי (סעיף 8 לתצהיר). הנתבעים טוענים כי רכשו מאת הקבלן מחסן, והם אינם משתמשים בחניה כמחסן (סעיפים 4-7 לתצהירו של ציון יפת). הנתבעים מוסיפים וטוענים כי הם רכשו חניה בלתי מקורה ובה הם עושים שימוש. הנתבעים מפנים בעניין זה:

להוראות נספח א' להסכם לפיו רכשו מהקבלן חניה בלתי מקורה; להוראות זיכרון הדברים מיום 12/1/99 לפיו התחייבו לרכוש דירה בת חמישה חדרים, וכן מקום חניה צמוד לחדר ההסקה, ולהוראות הנספח להסכם שנחתם בינם לבין הקבלן (נ/4) לפיו שילם מר יפת 7,000 $ נוספים ובתמורה התחייב הקבלן פלקובי להסב את חדר ההסקה למחסן ולהעמידו לשימוש הנתבע.

על טענה זו לפיה רכש מחסן ובצמוד לו חניה שאינה מקורה חזר הנתבע בעדותו מיום 5/2/12 (עמ' 36 לפרוטוקול).

אכן בהתאם להוראות הנספח להסכם רכשו הנתבעים את חדר ההסקה תמורת סך של 7,000 $ וזהו המחסן שנרכש על ידם.

מדובר במחסן זעיר המסומן בתשריט הקבלן "כחדר הסקה" בהתאם לתשריט (מוצג  נ/2) בצמוד למחסן זה  מסומנת  חניה מקורה, כאשר למחסן מובילה דלת הנפתחת לחניה המקורה.

גם בתשריט שהוכן לצורך רישום הבית המשותף (נ/1), החניה המיועדת לשימוש הנתבעים הינה חניה מקורה המסומנת בתשריט כחניה ד' (בטבלת תאור הבית מופיעה החניה כחניה ה', ואולם אין מחלוקת כי מדובר בטעות והחניה היא זו המופיעה כחניה ד' - ראה עמ' 15 לפרוטוקול).

לא נעלמה מעיני העובדה כי בזיכרון הדברים תוארה החניה כחניה בלתי מקורה, אולם בפועל החניה אותה העמיד הקבלן לשימוש הנתבעים הינה חניה מקורה המצויה בצמוד לחדר ההסקה. לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעים כאילו החניה שרכשו הינה חניה בלתי מקורה המצויה בהמשכה של החניה שסומנה בתשריטים השונים (נ/1 ונ/2) וקובעת כי בפועל הועמדה לשימושם חניה מקורה בצמוד לחדר ההסקה.

אין כל אסמכתא כי הקבלן פלקובי העמיד לשימוש הנתבעים את כל שטח החניה כמחסן וטענתם בעניין זה נדחית.

גם את טענת הנתבעים כאילו הקבלן פלקובי הוא זה שסגר את החניה בתריס ברזל יש לדחות, אין כל זכר בתשריטים נ/1 ונ/2  לקיומו של תריס ברזל ואין כל סיבה מדוע יבנה הקבלן תריס רק בעבור הנתבעים 1-2 , תוספת אשר אין לה כל זכר בהסכם או בכל מסמך אחר.

עדותו של מר ציון יפת כי הקבלן בנה בעבורו את התריס (עמ' 36 לפרוטוקול) אינה אמינה עלי, במיוחד כאשר תריס זה סוגר את החניה המקורה ואינו סוגר את המחסן בלבד. מר יפת גם לא זימן לעדות את הקבלן וגם בכך יש להביא למסקנה כי אלו היה מזמנו היתה עדותו פועלת לרעתו: "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פד"י לה(1) 736, 760).

מאידך, נאמנה עלי עדות התובעים כי התריס נבנה לאחר מסירת הדירות בין השנים 2003-2004 (עמ' 17, 25 לפרוטוקול).

תמיכה לטענת התובעים מצויה גם בעובדה שהוגש כתב אישום כנגד הנתבעים 1-2 על סגירת החניה ללא היתר.