אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פינוי סניף מקדונלדס בכיכר רבין בשל אי תשלום דמי שכירות כדין

פינוי סניף מקדונלדס בכיכר רבין בשל אי תשלום דמי שכירות כדין

תאריך פרסום : 27/02/2007 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
128900-01,45907-04
20/02/2007
בפני השופט:
מרדכי בן חיים

- נגד -
התובע:
ישראל שמעוני
עו"ד פורת ורוטנשטרייך
הנתבע:
1. אלוניאל בע"מ
2. איתן בר זאב

עו"ד אורלי גיא
פסק-דין

א.         מושא התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

יחסי שכירות שהשתבשו בין בעלי הדין הניבו שתי תביעות אשר הדיון בהן אוחד כדלקמן:

1)         ב-ת.א. 128900/01 (להלן: " התביעה הראשונה") טען התובע כי הינו הבעלים בפועל של חנות בכיכר רבין (להלן: " החנות") אשר הייתה מושכרת לחברת ניצת הדובדבן לתקופה שהחל משנת 1995 ועד לשנת 1999.

2)         להלן נטען כי בסוף שנת 1998 פנו אליו עמרי פדן ואיתן בר זאב (להלן בהתאמה: " פדן"; " בר זאב") אשר הציגו עצמם כמנהלי רשת ההמבורגרים מקדונלס בישראל, והביעו עניין בשכירת החנות עבור הנתבעת מס' 1 (להלן: " אלוניאל") על מנת שהחנות תפעל כסניף מקדונלס.

3)         לגירסת התובע הפליגו פדן ובר זאב ביתרונות המיקום הגיאוגרפי של החנות והצהירו בפניו על יסוד בדיקה כלכלית שערכו כי מחזור המכירות החדש, בסניף שיפתח בחנות צפוי להגיע לסך של כ-.200,000 דולר.

4)         בנתון לכך הציעו הנתבעים כי דמי השכירות הבסיסיים והקבועים אשר ישלמו לתובע בגין החנות יעמדו ע"ס 10,000 דולר לחודש (צמודים למדד) בתוספת מע"מ (להלן: " דמי השכירות הבסיסיים") סכום שיהווה ריצפת מינימום וכי אלוניאל תשלם לתובע דמי שכירות נוספים בשיעור של 7% מכל דולר מכירות שמעבר למחזור מכירות שנתי של 2 מיליון דולר (להלן: " דמי השכירות הנוספים").

5)         לגירסת התובע התחייבו הנתבעים מפורשות כי בכל מקרה לא יפחתו דמי השכירות הנוספים מסך של 7,000 דולר, לשנה ומכאן, שהסכום הכולל של דמי השכירות הבסיסיים ודמי השכירות הנוספים יעמוד ע"ס -.127,000 דולר לשנה לכל הפחות, דהיינו, דמי שכירות חודשיים בסכום מינימאלי של 10,600 דולר בתוספת מע"מ. לטענת התובע דרשו הנתבעים, כנגד הסכמתם לשלם את דמי השכירות הנוספים, חוזה שכירות הניתן להארכה ממושכת ע"פ בחירת הנתבעים כדי 20 שנה.

במהלך המו"מ בין הצדדים נערכו טיוטות הסכם ואין חולק כי ביום 20.1.99 נחתם בין אלוניאל מזה  והתובע מזה חוזה שכירות (להלן: "ההסכם").

6)         התובע טוען כי במהלך הפגישה השלישית בינו לבין הנתבעים, קודם לחתימת ההסכם, הציגו האחרונים בפניו טיוטה שנועדה לחתימה. התובע עיין בטיוטה האמורה ולגירסתו לא הופיע בה זיכרו של סעיף 7.3 להסכם. על נפקותו של הסעיף האמור והנסיבות הכרוכות בשילובו בהסכם נסובה המחלוקת העיקרית בתביעה הראשונה.

7)         התובע טוען כי למד על קיומו של סעיף 7.3 להסכם רק מספר חודשים לאחר חתימתו, שאז נזעק ופנה לפדן, זה הרגיע אותו זה בהסבירו כי סעיף 7.3 הוכנס רק "למקרה אופטימי במיוחד" לפיו סכום דמי השכירות הבסיסיים יחד עם דמי השכירות הנוספים יעלו יחדיו ע"ס 240,000 דולר וכדי למנוע מצב שבו דמי השכירות החודשיים יגיעו לסך של -20,000 דולר.

התובע לגירסתו מצא עצמו מופתע אך לנוכח המציאות לפיה הנתבעת פעלה כבר בחנות מזה מספר חודשים האמין התובע להסבריו ל פדן לפיה לא יופחתו דמי השכירות החודשיים מתחת לרצפה של -. 10,600 דולר + מע"מ.

8)         לגירסת התובע שילמה לו הנתבעת את דמי השכירות הבסיסיים במהלך שתי השנים הראשונות של תקופת השכירות ואף בחלק משנת השכירות השלישית, אלא שבחודש מאי 2001 נדרש התובע לשלם לאלוניאל סכום בסך של-.32,999 ש"ח אשר הוגדרו ע"י אלוניאל "כהפרשי פדיון שנת 2000 עד 10% מהפדיון השנתי".

9)         התובע הנדהם פנה לפדן ולבר זאב ולגירסתו שינו אלו מטעמם והפעם הסבירו לו כי לדעתם סעיף 7.3 להסכם אינו מוגבל לקביעת תקרה לדמי השכירות הנוספים בלבד אלא גם לדמי השכירות הבסיסיים עד לשיעור של 10% מגובה הפדיון השנתי בחנות.

10)        התובע טוען כי מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים עולים כדי הפרות יסודיות של ההסכם וכי הונע להתקשר בהסכם עקב מצגי שווא ובשל כך נגרמו לו נזקים.

לשיטתו של התובע, אומד דעתם של המתקשרים מחייב כי נסיבות כריתת ההסכם, היגיון העסקה, ותכלית ההסכם, מלמדים כי דמי השכירות הבסיסיים נקבעו כסכום ריצפה בעוד שדמי השכירות הנוספים אשר נקבעו בהסכם התבססו על מצגי שווא והבטחות כוזבות של הנתבעים באשר לצפי הפדיון בחנות.

11)        עוד טען התובע כי סעיף 7.3 להסכם "אינו סעיף שהוסכם בין הצדדים בעת כריתת ההסכם" ומכל מקום ע"פ ההסברים שקיבל התובע עניינו של הסעיף האמור אינו אלא בקביעת תקרה לדמי השכירות הנוספים, באופן שהסכום המצטבר של דמי השכירות הבסיסיים ודמי השכירות הנוספים שעל אלוניאל לשלם לתובע לא עולה ע"ס -.20,000 דולר לחודש.

12)        הסעדים להם עתר התובע בתביעה הראשונה הינם כדלקמן:

12.1)     ליתן צו הצהרתי בדבר פרשנותם הנכונה של הסעיפים בהסכם המתייחסים לדמי השכירות.           

12.2)     ליתן צו לאכיפת ההסכם באופן שיחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום שאלוניאל קיזזה שלא כדין בסך -. 183,044 ש"ח

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ