פימה ואח' נ' מר גיורא ואח'

החלטה

החלטה

1.בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היא הבקשה שלפני.

2.בבקשה טוען המבקש כי יש חשש שלא יוכל להיפרע מהמשיב ככל שתביעתו תדחה, מאחר שהמשיב (התובע) מתגורר דרך קבע מחוץ לישראל (מתגורר ביוון), ומאחר שסיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים, ועוד טען כי אין למשיב נכסים או כל רכוש בארץ וכי "יוון אינה מדינה בעלת אמנה כמשמעות מונח זה בתקנות בדבר ביצוע אמנת האג..." ומכל הסיבות האמורות סבר כי "אין כל ספק שהמבקש יתקשה לגבות את המגיע לו במידה שיפסקו לזכותו הוצאות בסיומו של ההליך הזה" (סעיף 8 לבקשה).

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו סיכויי התביעה ממשיים וטובים, כי הוא אמנם מתגורר ביוון אך אין כל מניעה לאכוף פסק דין ביוון וממילא לא הוכח החשש שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו, כי ב"כ מחזיק כספים בנאמנות עבורו וגם כי "אשתו של התובע ...מחזיקה עבורו מחצית מחברת כספי ספנות גלנוע בע"מ..." (סעיף 7(2) ללתשובה).

4.המבקש הגיש תשובה מפורטת לתגובה ובין השאר הדגיש כי דווקא העובדה שהמשיב ציין שני נכסים בלבד, האחד כספי נאמנות 'המתרבים מידי חודש' בלי לפרט מה מקור הכספים ומדוע הם בנאמנות אצל ב"כ, וה'נכס השני' הם מניות הרשומות על שם אשתו – מצדיקים הפקדת הערבון.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי במקרה דנן מתקיימים התנאים לחיוב המשיב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקש בהתאם לתקנה 519 לתקנות.

6.אמנם הכלל הוא כי הפקדת ערבון להבטחת הוצאות נתבע אינה שכיחה ותעשה רק במקרים חריגים; יחד עם זאת "בית משפט עושה שימוש בסמכותו זו בעיקר כשהתובע הוא תושב חוץ ..." (א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 555); כמו כן לציין כי בהתאם לפסיקה מטרת תקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח את הוצאות הנתבע במקום בו נראה לבית המשפט כי סיכויי התביעה אינם גבוהים (ע"א 2877/92 אל לטיף נ. מורשת בנימין למסחר ולבניה פ"ד מז(3) 846). לפיכך, בית המשפט ייעתר לבקשת הנתבע לפי תקנה 519 במקרים בהם במאזן הזכויות המתנגשות – קרי, בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכות הנתבע שלא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו – גוברת זכותו של הנתבע.

אמנם זכות הגישה לערכאות היא זכות קונסטיטוציונית מהמעלה הראשונה [רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ. נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647], והיא צריכה להיות נתונה לכל ולא רק לאלה שיש בידם יכולת כלכלית לממן את ההליך המשפטי [רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ. עזבון המנוח באסל נעים איברהים פ"ד נח(5) 865], אך זכות זו אינה אבסולוטית והיא נבחנת גם על רקע מטרת תקנה 519 לתקנות שכפי שציינתי לעיל היא גם להבטיח את הוצאות הנתבע שלא ייצא בחסכון כיס אם תידחה התביעה נגדו.

7.במקרה דנן, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים – ובמיוחד נתתי דעתי לעובדה שמדובר בתושב חוץ שכל הנכסים שהזכיר ונמצאים בארץ אינם על שמו או בנאמנות לא ברורה ומימלא חסרת פרטים מהותיים, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש בהליך העיקרי, וזאת כתנאי להמשך ההליך.

8. אשר לגובה הערובה - לענין זה עיינתי שוב בתביעה, בהחלטתי למחוק את כותרת התביעה בסדר דין מקוצר, נתתי דעתי לחוסר פרטים מספקים בענין מצבו הכלכלי של החייב וכן עיינתי בדברים שאמרתי על התביעה בשלב מחיקת הכותרת והגם שאינני קובעת מסמרות בדבר - אני רואה לחייב את המשיב להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות המבקש, בסך 20,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, כתנאי להמשך ניהול התביעה.

הערובה תופקד עד ליום 15.1.11.

לא תופקד הערובה במלואה במועד – יהיו רשאים המבקשים להגיש בקשה לדחיית התביעה.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"א, 03 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי