פיכמן נ' עג'מי ואח'

החלטה

בענין : מחיקה על הסף ולחילופין עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד

1. ביום 11.8.13 הגיש התובע לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה תביעה כספית ע"ס

28,360 ₪ נגד המבקשות ונגד איתן מזרחי (להלן: "איתן") .

המבקשת 1 (להלן: "סיגל") היא מנהלת מלון לאונרדו בחיפה (להלן: "המלון") .

המבקשת 2 היא החברה המפעילה את המלון (להלן: "החברה"). איתן, הוא בעל הזכויות לניהול המטבח וחדר האוכל במלון. התובע טוען כי רכש מאות שוברים לארוחות בחדר האוכל של המלון, מאדם בשם שגיא רמלר ששימש עד לאחרונה כמנהל מזון ומשקאות של המלון. התובע טוען כי בחודש יולי 2013 נאמר לו טלפונית כי עקב אי סדרים במלון עליו להגיע למשרדי הנהלת המלון לשם בדיקת השוברים שבידיו. התובע טוען כי הגיע עם השוברים שברשותו למשרדה של סיגל נמצא כי השוברים תקינים והשוברים הוחתמו בחותמת וחתימה. עם זאת, שוברים נוספים נמסרו קודם לכן על ידי התובע ללקוחותיו. התובע טוען כי ביום 12/7/13 הגיעו שלושה מלקוחותיו עם שוברים וגילו כי המלון אינו מכבד שוברים. הלקוחות פנו לתובע אשר שוחח עם אחראי חדר האוכל ועם סיגל אך ללא הועיל. אירוע דומה חזר על עצמו ביום 13/7/13. התובע טוען כי לאחר חליפת מכתבים, התקיימה פגישה בלובי של המלון ביום 16/7/13 בנוכחות התובע, סיגל ואיתן במהלכה אמרה לו סיגל שהשוברים המצויים ברשותו גנובים והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. התובע טוען כי לאחר פגישה נוספת בלובי של המלון שהתקיימה ביום 23/7/13 ביוזמתו של איתן נמצא כי השוברים תקינים, סוכם כי יוחלפו בשוברים חדשים ויינתן פיצוי ללקוחות התובע. נטען כי ביום 25/7/13, נמסר לתובע כי הסיכום של הפגישה מיום 23/7/13, בוטל חד צדדית על ידי סיגל. במסגרת התביעה, ביקש התובע לחייב את המבקשות ואיתן לשלם לו עבור שוברים, לפצות את לקוחותיו בשל עוגמת הנפש ולפסוק לו פיצוים בסך של 17,000 ₪. בסעיף 28.ד. לתביעה מודיע התובע כי לגבי הדברים שאמרה לו סיגל, נשלח אליה מכתב התראה טרם הגשת תביעה נפרדת בגין לשון הרע.

2.ביום 13/8/13, הגיש התובע לבית משפט זה תביעה כספית על סך 80,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע במסגרתה ביקש לחייב את המבקשות לשלם לו 80 אלף ₪ בגין האמירה הנ"ל של סיגל לפיה השוברים הנמצאים ברשותו גנובים והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

3.המבקשות טוענות כי התביעה שהוגשה לבית משפט זה היא תביעה טורדנית שהוגשה בחופף לתביעה טורדנית אחרת אותה הגיש התובע לבית המשפט לתביעות קטנות ומכאן ההצדקה לסילוקה על הסף . לחילופין , נטען כי יש לעכב את ההליכים בתיק זה עד למתן פסק דין בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות בשל קיומו של הליך תלוי ועומד.

4.הנתבע מתנגד לבקשה למחיקת התביעה על הסף תוך הדגשת ההלכות לפיהן התביעה תסולק על הסף רק במקרים קיצוניים והעובדה כי הסעד שעניינו סילוק על הסף לא הופיע בכותרת הבקשה. באשר לבקשה לעיכוב הליכים, נטען כי התביעה לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע אינה בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות. עוד נטען כי העדים שבכוונת התובע להזמין אינם אותם עדים בשתי התביעות. נטען כי שתי התביעות אינן עוסקות באותה סוגיה ובאותה מחלוקת.

5.בתשובה לתגובה טוענות המבקשות כי אין כל צידוק כי שתי ערכאות נפרדות ושונות ידונו ויכריעו באותן טענות תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר וחשש מפני הכרעות סותרות. נטען כי סכום התביעה שעניינה לשון הרע תוקן במחי יד על ידי התובע ולא נומק. עוד נטען כי ההליך הראשון הוא הליך מהיר שאמור להיות מושלם בתוך תקופה קצרה ובמסגרתו תינתן הכרעה אשר יש בה כדי להשפיע על ההליך בתיק זה.

6.עיון בתביעות שהוגשו בשני התיקים מלמד כי מדובר למעשה במסכת עובדתית דומה עד כדי זהות. עוד עולה כי למעשה ניתן היה לרכז את שתי התביעות במסגרת תביעה אחת, אשר תוגש לבית משפט השלום ובכך למנוע את הפיצול לשתי תביעות שונות, אשר מוגשות זו אחר זו בשני בתי משפט שונים. עם זאת, אין די בקיומה של חפיפה בין התביעות כדי להצדיק מחיקת התביעה על הסף. מחיקה על הסף היא צעד קיצוני אשר יש לנקוט בו כמוצא אחרון. כמו-כן יש ממש בטענת התובע לפיה גם המבקשות שמות את הדגש על הבקשה לעיכוב הליכים, כפי שעולה מעיון בכותרת הבקשה. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה למחיקת התביעה על הסף.

7.העיקרון של הליך תלוי ועומד קובע כי ניתן לעכב את הדיון בהליך אחד כאשר תלוי ועומד בין הצדדים הליך אחר בו עומדת לדיון סוגיה מהותית זהה. מטרת עיכוב ההליך היא למנוע כפל הליכים, בזבוז זמן בעלי הדין והערכאות השונות והיווצרות מצב שבו שתי ערכאות שונות, תגענה למימצאים עובדתיים ואף למסקנות משפטיות סותרות באותה סוגיה ובין אותם בעלי דין. לעניין זהות העילות, המבחן בעיכוב הליכים פורש כך שלא נדרשת זהות וחפיפה מוחלטת ודי בכך ששאלה מהותית דומה היא זו שעומדת להכרעה בשתי התביעות.

בש"א (מחוזי ירושלים) 946-05 אורני נ' ווסטרן סטיל סוונסקה, החלטה מיום 23/1/06.

8.במקרה שלפנינו, סיפור המעשה בשתי התביעות עוסק באותה מסכת עובדתית. בחינה מעשית של טענות הצדדים מביאה למסקנה כי הפרדה בין נושאי הסכסוך השונים תהייה מלאכותית ותסרבל את הדיון. קיומם של שני הליכים מקבילים העוסקים באותו סכסוך עלול להוביל להכרעות סותרות והוא אינו יעיל, הן מבחינה מערכתית והן מבחינת בעלי הדין.

9.לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה למחיקת התביעה על הסף ומקבל את הבקשה לעיכוב הליכים.

לאור התוצאה, אין צו להוצאות.

כפי שנקבע בהחלטתי מיום 24/9/13 המבקשות תגשנה כתב הגנה בתיק זה תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות בת.ק. 16248-08-13.

ככל שלא תבוצע פעולה בתיק עד 15.2.14 , יובא התיק לעיוני ביום 17.2.14 .

ניתנה היום, ט' חשון תשע"ד, 13 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.