פטור מתשלום אגרת תיעול ע"פ חוק העזר תיעול

א.         מהות התובענה

זוהי תובענה למתן פסק דין הצהרתי, בו התבקש ביהמ"ש להצהיר כי החיובים שהטילה הנתבעת על התובעים בגין אגרת תיעול אינם כדין ובטלים מעיקרם, וכן כי התובעים פטורים מלשלם לנתבעת אגרת תיעול עפ"י חוק עזר לגדרה (תיעול), תשנ"ז-1996 (להלן: " חוק העזר תיעול").

ב.         עובדות רלבנטיות

התובעים הינם בעלי נכסים המתגוררים בתחום שיפוטה של הנתבעת לאורך רחוב בן-גוריון (ר' רשימת כתובות התובעים, מצורפת לתובענה).

הנתבעת הינה רשות מקומית המוסמכת להטיל על בעלי הנכסים שבתחום שיפוטה אגרות והיטלי פיתוח מכוח חוקי העזר שהתקינה ובכפוף להוראות הדין.

בחודש אפריל 2002 קיבלו התובעים מאת הנתבעת דרישות תשלום בגין אגרת תיעול (ר' דרישות תשלום לדוגמא מיום 22.4.02 נספחים ה', ו' ל-ת/2 ומיום 23.4.02 נספח ז' ל-ת/2).

לטענת התובעים לא התקיימו התנאים מכוח חוק העזר תיעול ו/או מכוח דין כלשהו, המזכים את הנתבעת לגבות מהם את אגרת התיעול.

בהקשר זה העלו התובעים מספר טענות כדלהלן:

לטענת התובעים, כביש בן גוריון הגובל בנכסיהם נסלל בשנת 1995 מכוח חוק העזר לגדרה (סלילת רחובות), התשמ"ח-1987 (להלן: " חוק העזר סלילה"), כאשר בד בבד עם עבודות הסלילה הותקנה באותו רחוב גם תשתית מערכת תיעול שנועדה לשרת את הנכסים המצויים ברחוב, ביניהם נכסי התובעים.

לעמדתם, לאור סעיפים 252 ו-260 לפקודת העיריות האוסרים על חיוב מכוח חוק עזר בגין עבודות שבוצעו לפני שחוק העזר נכנס לתוקפו, יוצא שדרישות התשלום שנשלחו להם בשנת 2002 בטלות בהיותן מתייחסות לעבודות תיעול שבוצעו כבר בשנת 1995, כשנה לפני שחוק העזר נכנס לתוקפו.

כמו כן לטענתם, שליחת דרישות התשלום בשנת 2002, בחלוף כ-6 שנים לאחר שהותקן חוק העזר תיעול, וכ-7 שנים לאחר שבוצעו עבודות התיעול מובילה למסקנה לפיה הנתבעת עצמה סברה בעת ביצוע העבודות ובזמן התקנת חוק העזר תיעול, - כי העבודות אינן מקימות עילה לדרישת חיוב באגרת תיעול; כעת מבקשת הנתבעת לגבות מהם אגרת תיעול בגין עבודות המבוצעות כיום ברחובות סמוכים. 

התובעים ממשיכים וטוענים, כי בעת עריכת תחשיב הוצאות היטל הסלילה לצורך הכנת חוק העזר סלילה נכללו בחישוב העלויות גם עלויות עבודות התיעול (כאמור באותו זמן לא היה בנמצא חוק העזר תיעול שחוקק ב-1996). משכך, היטל הסלילה אותו שילמו בשנת 1995 עפ"י דרישת הנתבעת, כבר כלל בחובו את עלויות עבודות התיעול אשר בוצעו ביחד עם סלילת הכביש .

אשר על כן, דרישות התשלום משנת 2002 הינן בבחינת כפל מיסוי ואין לגבותן (ר' נספחים א', ב' ל-ת/2: קבלות על ביצוע תשלומים בגין היטלי ביוב, כבישים ומדרכות, נספחים ג', ד' ל-ת/2: דרישות לתשלום היטלי כבישים, מדרכות, ביוב).

לבסוף טוענים התובעים, כי הנתבעת לא עמדה בהוראות חוק העזר תיעול הדורשות קבלת החלטת מועצת הנתבעת על התקנת תיעול באזור המגרשים, כמו גם מסירת הודעה בכתב לבעלי הנכסים בעניין החלטת המועצה כאמור; כן טוענים שכל פניותיהם אל הנתבעת לקבלת מידע או אסמכתא כלשהם לביסוס דרישות התשלום, נותרו ללא מענה (ר' נספחים ח', ט', י', יא' ל-ת/2).

מנגד, טענתה העיקרית של הנתבעת היא כי עבודות התיעול נשוא החיובים שנשלחו לתובעים, התבצעו החל משנת 1999 ולא בשנת 1995 כטענת התובעים. על כן, חיוב התובעים באגרת תיעול הושת עליהם כדין ובהתאם להוראות חוק העזר תיעול.

הנתבעת מדגישה כי עבודות הסלילה של כביש בן-גוריון החלו בשנת 1995, ברם בשנה זו לא הותקנה ברחוב בן-גוריון מערכת התיעול נשוא החיוב באגרות התיעול, ועד שנת 1996 לא בוצעו עבודות תיעול וניקוז ברחוב זה.

לפיכך, דרישות החיוב באגרות תיעול נשוא התובענה אינן עבור עבודות תיעול שבוצעו בשנת 1995, אלא עבור עבודות התיעול שהתבצעו החל משנת 1999.

כפועל יוצא, הנחת היסוד עליה מושתתת התובענה כולה הינה מוטעית מעיקרה, אינה נכונה עובדתית ודינה של התובענה להידחות.

עוד טוענת הנתבעת כי בתאריך 11.1.01 פורסמה הודעה בדבר ביצוע עבודות תשתית בגדרה, לרבות עבודות תיעול (ר' נספח טו' ל-נ/3); כן היא טוענת ששלחה לב"כ התובעים במהלך חודש 9/02 לפחות 2 מכתבים המפרטים את התייחסותה לטענותיהם (נספחים יז', יח' ל-נ/3).