1. זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ' לדחות את בקשת המערערים לפטור אותם מתשלום ערבון לצורך ערעור שהגישו לבית-משפט זה.
רקע והליכים
2. המערערים הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשה להכריז עליהם כפושטי רגל. בית-המשפט המחוזי בחיפה (פש"ר 76/04, כב' השופט י' וילנר) דחה את בקשתם על יסוד סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980, בנימוק שהבקשה הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל שלא כדין את הליכי פשיטת הרגל. בית-המשפט קבע כי המערערים נדרשו על-ידי כונס הנכסים להגיש דו"חות על מצב עיסקיהם, הכנסותיהם והוצאותיהם, כדי להוכיח כיצד נוצרו החובות שצברו, וכדי לאפשר לכנ"ר לערוך חקירה בעניינם. הכנ"ר מצא כי המסמכים שהומצאו לא נתנו הסברים מספקים אודות המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו המערערים, והם נדרשו להמציא מסמכים חסרים, שלא הומצאו. בית-המשפט קבע כי אופן ניהול החברה היה לקוי, לא הוכנו כל דו"חות מבוקרים, והמסמכים הרלבנטיים לא הוכנו מלכתחילה, תוך עבירה על החוק (סעיף 172(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999). כל אלה הצביעו, לדעת בית המשפט, על חוסר תום לבם של החייבים. לאור זאת נפסק כי החייבים לא סיפקו את המסמכים הנדרשים לצורך מתן הסבר על נסיבות היווצרות חובותיהם - מחדל שמקורו בהתנהלות עיסקיהם שלא כדין. משלא הוכיחו את נסיבות היווצרות חובם, יש לדחות את בקשתם, להכרזתם כפושטי רגל.
3. החייבים ערערו על פסק-הדין לבית-משפט זה. עיקר טענותיהם הוא כי טעה בית-המשפט קמא כאשר קבע כי חובותיהם נצברו בחוסר תום לב. לדבריהם, ההישענות על אי-הגשת דו"חות מבוקרים אינה מספקת, כשלעצמה, לדחיית בקשה להכרזת חייב כפושט רגל, במיוחד כאשר מדובר באי-הצגת דו"חות מלפני שמונה שנים. כן נטען, כי אי-הגשת דו"חות מבוקרים אינה מהווה, כשלעצמה, עבירה פלילית, כשממילא לא כל אי-חוקיות נחשבת חוסר תום לב לצורך הכרזת פשיטת רגל. כן נטען, כי בית-המשפט לא התייחס למצבם הרפואי והכלכלי של המערערים.
4. כב' הרשמת פטרה את המערערים מתשלום אגרה. עם זאת, באשר להפקדת ערבון, היא קיבלה את בקשתם באופן חלקי בלבד, והטילה עליהם סכום ערבון של 3,000 ש"ח בלבד. עיקר הנמקתה הוא כדלקמן: לעניין מצבם הכלכלי של המערערים, אין מחלוקת כי הם חסרי יכולת מעצם הליכי פשיטת הרגל המתנהלים בעניינם. עם זאת, היכולת הכלכלית מהווה רק מרכיב אחד מבין מרכיבי שיקול-הדעת לעניין הפקדת הערבון. יש לשקול, בין היתר, את סיכויי הערעור, ובאשר להפקדת ערבון, שיקול זה הוא בעל משמעות ומשקל, בשונה מעניין תשלום אגרה. הרשמת היתה ערה לכך כי ההליך העיקרי נסב על בירור יכולתו הכלכלית של בעל-הדין ובהליך כזה ראוי לייחס לסיכויי ההליך משקל נמוך יותר, כדי למנוע חסימת גישה לערכאות של מיעוטי יכולת; עם זאת, במקרה זה נדחתה בקשת המערערים להכריזם פושטי רגל בשל היעדר ביסוס לתום ליבם באשר לאופן יצירת חובותיהם. בהקשר זה, כך משתמע מן ההחלטה, סיכויי הערעור נמוכים. עם זאת, נוכח מצבם הכלכלי ולאור טיב ההליך, הניחה הרשמת כי אם יידחה הערעור לא ייפסקו לחובת המערערים הוצאות גבוהות, וקבעה כי עליהם להפקיד סכום ערבון על-סך 3,000 ש"ח בלבד.
5. המערערים טוענים בערעורם כי משמעותה של החלטת הרשמת היא, למעשה, חסימת דרכם של חייבים לערכאות, וכאשר מדובר בבעלי דין דלי אמצעים יש מקום להפעלת שיקול-דעת גמיש במתן הפטור. באיזון שבין ההגנה על זכות הגישה של המתדיין לערכאות לבין הגנת זכותו של בעל-הדין שכנגד לקבל את הוצאותיו במשפט אם התביעה כנגדו תדחה, יש להעדיף בנסיבות אלה את השיקול הראשון.
6. כונס הנכסים הרשמי טוען כי אין להתערב בהחלטת הרשמת, שהיא מאוזנת וראויה. סיכויי הערעור קלושים; החלטת בית-המשפט המחוזי נשענת על קביעות עובדה לאחר שכלל הנסיבות הוצגו בפניו. סיכויי התערבות ערכאת הערעור קלושים ביותר, מה גם שבא-כוח המערערים לא טען כלל לסיכויי הערעור בבקשתו לפטור מערבון. הרשמת איזנה כראוי בין האינטרסים הנוגדים במקרה זה, בהפחיתה הפחתה משמעותית את סכום הערבון לתשלום, ואין להתערב בכך.
הכרעה
7. תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת:
הוצאות הערעור
המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה בסימן זה.
תקנה 432(א) לתקנות קובעת:
פטור מחובת ערבון
(א) החליט הרשם לפי בקשת המערער לדחות את תשלומה של אגרת הערעור, כולה או מקצתה, ישקול אם אין זה מן הצדק לפטור את המערער מחובת ערבון לכל הוצאות הערעור או למקצתן, לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להשמיע דברו בעניין זה, ולא יינתן הפטור אם הראה המשיב טעם מספיק לכך"
הערבון נועד להבטיח את תשלום ההוצאות שייפסקו לטובת המשיב באם הערעור יידחה. תקנה 519 לתקנות מסדירה את הפקדת הערבון בערכאה הדיונית (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' איברהים, פ"ד נח(5) 865).
השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת ערבון הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל-הדין, והאם ידו משגת לעמוד בתשלום הערבון; וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל; התנאים לפטור - מצב כלכלי קשה, וסיכויים טובים להצלחת ההליך הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.
8. ברקע השיקולים לעניין פטור מערבון עומדים עקרונות חשובים המתנגשים ביניהם. מחד - ניצב עקרון כיבודה של זכות הגישה לערכאות הנתונה לבעל-דין, אשר זכתה להכרה כזכות בעלת אופי חוקתי (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 477 (להלן: עניין ארפל אלומיניום), בעמ' 591-590, 630-628; ע"א 3833/93 לוין נ' לוין, פ"ד מח(2) 862, בע' 875-874). הנטייה בפסיקה היא לראות בה זכות חוקתית, וכך היא גם גישתי (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (להלן: עניין תלמוד תורה), בעמ' 445-444; רע"א 9572/01 דדון נ' וייסברג, פ"ד נו(6) 918, בעמ' 921; רע"א 7608/99 לוקי ביצוע פרוייקטים (בנייה) 1989 בע"מ נ' מצפה כנרת 1995 בע"מ, פ"ד נו(5) 156, בעמ' 164-163; רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, לא פורסם, פיסקה 5; רע"א 3454/04 ורקר נ' הראל, טרם פורסם (להלן: עניין ורקר), פיסקה 4; בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה, טרם פורסם, פיסקה 174. ראו גם י' רבין זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית (תשנ"ח)). לפיכך, יש לפרש דינים המצמצמים את הגשמתה של זכות הגישה לערכאות באופן שאינו פוגע בזכות זו מעבר למידה הנדרשת. עמדתי על עיקרון זה בעבר:
הנטייה להכיר בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית מקימה מעין חזקה פרשנית שהמחוקק לא התכוון לשלול או לצמצם אותה אלא מקום שהדבר נועד להשגת תכלית בעלת משקל נכבד. כאשר קיימת מניעה לפנות לערכאות, יש לפרשה בצמצום.
(עניין תלמוד תורה, בעמ' 444. ראו גם ע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל מס שבח, פ"ד נ(4) 549, בעמ' 560; עניין ארפל אלומיניום, בעמ' 594-593).
