פז חברת נפט בע"מ נ' הסעות הקניון-קרית גת בע"מ

החלטה

אני דוחה הבקשה לצרוף מסמכים נוספים.

מן הראוי היה להוסיף המסמכים כבר כנספח לכתב ההגנה, ולכל הפחות בתצהיר עדות ראשית.

ניתנה והודעה היום כ"ז סיון תש"ע, 09/06/2010 במעמד הנוכחים.

יעקב פרסקי, שופט

פסק דין

עניינה של התביעה בהסכם שנערך בין התובעת לנתבעת ולפיו, קיבלה הנתבעת בהשאלה מיכל בנפח של 20,000 ליטר, אשר הוטמן במקרקעין של הנתבעת או מי ממנהליה.

טוענת התובעת, כי ההסכם היה בשנת 2000. מספר שנים לאחר מכן בשנת 2003, חדלה הנתבעת לרכוש דלקים מהתובעת, לפיכך התובעת התריעה בכתב, פעמיים, על ביטול ההסכם, נוכח הפרתו. התובעת דרשה מהנתבעת לשלם את שווי הציוד שהושאל לנתבעת. משהנתבעת לא שילמה את שדרשה התובעת הוגשה תביעה זו.

הנתבעת, בהגנתה טוענת כי התובעת הפרה באופן בסיסי את ההסכם, בכך שלא סייעה לה לקבל אישורים נדרשים, בין היתר מהרשויות הרלוונטיות על מנת לקבל אישור להפעיל במקרקעין הנתבעת תחנת דלק. עוד טוענת הנתבעת, כי בשלב מסוים פנתה וביקשה מהתובעת שתיקח את הציוד ובפרט את אותו מיכל שהוטמן במקרקעי הנתבעת.

במהלך הדיון, הצדדים טענו לגבי הגורם שבהתאם להסכם היה צריך להביא להשגת האישורים הנדרשים מהרשויות להפעלה תחנת דלק במקרקעי הנתבעת. נושא זה לא מוצה במהלך הדיון וכבר כעת ניתן לומר שהדבר לא נדרש לצורך הכרעה בתובענה זו. ניתן רק לומר שאין מחלוקת שהתובעת התחייבה בסיוע ככל הנדרש להשגת האישורים להפעלת הציוד שהתקינה.

לתובעת היה אינטרס בסיוע להשגת האישורים, שכן הדבר היה משרת אותה בכך שככל שהיה לנתבעת אישורים מתאימים וככל שהנתבעת, בהתאם להסכם, הייתה רוכשת דלקים מהתובעת, הרי התובעת הייתה מקבל הכנסות מהנתבעת.

במהלך הדיון לא הוברר ולא מוצה נושא הסיבה לאי הפעולה של התובעת במשך 5 שנים לקבלת הציוד בחזרה מהנתבעת, וזאת לאחר שהיה ברור לתובעת כבר בשנת 2003 כי הנתבעת הפסיקה לרכוש ממנה דלקים. עוד הוברר כי לנציגי הנתבעת היה ברור שאין מדובר במצב שבו הנתבעת רוכשת דלקים מגורם אחר, אלא בשל קשיים בהפעלתה הציוד ובשל אי קבלת אישורים מתאימים מהרשויות.

נציג הנתבעת העלה בתצהירו כי הנתבעת הייתה מוכנה להשיב את הציוד כבר שנים קודם לתביעה.

במהלך הדיון גם נציג הנתבעת וגם נציג התובעת דיווחו על חילופי דברים שהיו בין הצדדים, בין היתר בעל פה, אולם חרף זאת לא הוכח שהנתבעת סירבה להשיב את הציוד.

נציג התובעת כאשר נשאל מדוע לא נלקח הציוד טען כי במקרקעין בהם טמון הציוד נבנה מבנה שלא מאפשר הוצאת הציוד. טענה זו הינה טענה שנטענה רק ביום הדיון ולא הוכחה. לעומת נציג התובעת, נציג הנתבעת הכחיש כי נבנה מבנה מעל הציוד. לפיכך, לא מצאתי מקום להביא בחשבון טענה חדשה זו.

למעשה מה שעלה בסיום עדותו של נציג התובעת הינו שיש מחלוקת בשאלה על חשבון מי יש לבצע את הוצאת הציוד מהאדמה והחזרת המצב לקדמותו.

אין ספק כי כאשר הותקן הציוד, הביצוע של ההתקנה היה על ידי התובעת ועל חשבונה.

ההסכם בין הצדדים אינו מתייחס לשאלה מה יהיה בסיום תקופת החוזה ועל חשבון מי יהיה הפירוק, כל שההסכם קובע שהנתבעת צריכה להשיב את הציוד.

במהלך הדיון אישר נציג התובעת, כי את הידע והיכולת לפרק את הציוד יש לתובעת ואין לנתבעת.

למעשה אישר נציג התובעת כי המחלוקת האמיתית בין הצדדים הינה מי יהיה הגורם שיישא בהוצאות הפירוק.

ההסכם, כאמור אינו קובע במפורש מה המשמעות של החזרת הציוד לתובעת ובמצב דברים זה ניתן לקבוע כי התובעת לא הוכיחה שעל הנתבעת לשאת בעלויות פירוק הציוד ולא הוכיחה כי בכך שהנתבעת מודיעה על הסכמתה להחזרת הציוד, די בכך בכדי שהנתבעת תעמוד בהתחייבויותיה.