ת"ט
בית משפט השלום נתניה
|
44966-02-11
23/09/2011
|
בפני השופט:
יפעת ביטון אונגר
|
- נגד - |
התובע:
אליהו בן עמי
|
הנתבע:
פזומט מקבוצת פז בע"מ ע"י ב"כ עו"ד לביא קמחי
|
|
החלטה
1.בפני בקשת המבקש להורות על הארכת המועד להגשת התנגדותו.
ההתנגדות הוגשה ביום 21.2.11.
2.התביעה הינה תביעה שטרית, המבוססת על שטר חוב שנמסר למשיבה, להבטחת התחייבויות חברת קווי בן עמי בע"מ (להלן: "החברה") כלפיה. המבקש הוא מנהל החברה.
המבקש כופר בחתימתו על שטר החוב.
3.אין חולקין כי המשיבה פנתה אל החברה והמבקש טרם נקיטת ההליכים. לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל פנה המבקש לב"כ המשיבה מספר פעמים. בין היתר, ביקש מסמכים המעידים על החוב וביקש להסדירו בתשלומים.
במהלך חודש ספטמבר 2008 חתמו הצדדים על הסכם פשרה (נספח 6 לתגובת המשיבה). במסגרת ההסכם אישרו את דבר קיום החוב וויתרו על הצורך במסירת אזהרה.
4.אליבא המשיבה, החברה והמבקש, שהתחייבו בהסכם הפשרה לסלק החוב יחד ולחוד, הפרו את התחייבותם. משכך, פנתה המשיבה לחדש את ההליכים ודאגה למסירת אזהרות (סע' 19 ונספחים 8-11 לתגובת המשיבה).
5.המבקש מציין בתצהירו: "לא קבלתי מסמך אזהרה. לכן אני מבקש הארכה".
טענה לאקונית זו איננה יכולה לשמש בסיס להארכת המועד להגשת ההתנגדות וניתן היה לדחותה על הסף. מן הראוי כי הפונה לבית המשפט בבקשה להארכת המועדים יתכבד לציין, לכל הפחות, את המועד שבו נודע לו על נקיטת ההליכים נגדו.
המבקש לא פירט בתצהירו כיצד נודע לו על נקיטת ההליכים ומתי נודע לו הדבר.
יחד עם זאת, משנתקבלה תגובת המשיבה ואף תשובת המבקש לתגובה, נפרסו בפני עובדות חדשות שלא נטענו בבקשת המבקש. כך למשל, טען המבקש בתשובתו (שדינה היה להמחק בהעדר תצהיר), בתגובה להסכם הפשרה ולמסירת האזהרות, כי רק במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ונוכח העיקול שהוטל על חשבונו בבנק הדואר גילה שעורב באופן אישי בעניין חוב החברה. המשיבה הראתה שעיקול החשבון בוצע בפברואר 2010 (נספח א' לתגובתה מיום 19.9.11). גם ממועד זה חלפה כשנה עד להגשת ההתנגדות.
יודגש, המבקש אינו כופר עוד במסירת האזהרות שבוצעו מספר פעמים, החל באוגוסט 2009 וכלה בינואר 2010, תקופה של שנה ומעלה, טרם הגשת ההתנגדות.
משכך, אין לקבל את טענתו המקורית שלא קיבל מסמך אזהרה. זאת ועוד, נוכח פני הדברים כמבואר לעיל, אף אם הייתי קובעת שהמבקש לא קיבל את האזהרה, לא הייתה קביעה זו תורמת למבקש, משום שהוכח כי ידע על נקיטת ההליכים, ואף פעל בעניין. ידיעה מפורשת זו גוברת על העדר המצאת אזהרה.
כך או כך, היה מקום כי המבקש יגיש התנגדות בתוך המועד הנקוב באזהרות, או לפחות מיום שידע על נקיטת ההליכים.
6.המבקש איננו מכחיש את הסדר הפשרה שנכרת למעלה משנה וחצי לפני הגשת ההתנגדות.
המבקש טוען כי ההסכם נחתם על ידו, נוכח דרישת ב"כ המשיבה, על יסוד שטר חוב עליו חתם כערב להתחייבויות החברה. לטענת המקש, האמין לדברי ב"כ המשיבה ולא בדק את שטר החוב. אולם, עם התמשכות ההליכים, פנה לבחון את השטר ונוכח כי הוטעה והשטר אינו חתום על ידו.
המשיבה מתנגדת לטיעון זה. לשיטתה, המבקש מושתק מלטעון הטענה ממספר טעמים: הראשון, כי לא הוכיח הטעייה, משום שלא הוכיח כי ב"כ המשיבה ידע שאינו חתום על השטר לכאורה, והטענה אותו במכוון. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על המבקש והוא נטל מוגבר.
השני, כי בחר שלא לבדוק את השטר עובר לחתימת הסכם הפשרה.
השלישי, כי לא פעל מאז שנודע לו על ההטעיה כביכול וישב בחיבוק ידיים משך כשנה תמימה.