פסק דין
בפניי בקשת התובעות למחיקת התביעה שהגישו ולהשבת הערובה והערבות שהופקדו במסגרת הליך מתן סעד זמני של צו מניעה זמני במעמד צד אחד.
יצוין כבר עתה, כי צו זה בוטל לאחר דיון במעמד הצדדים ועקב ביטולו הוגשה גם בקשה זו בנימוק שהתובענה התייתרה.
בבקשה נטען, כי צו המניעה ניתן ביום 29.10.13 ובוטל כבר ביום 31.10.13, כי הנתבעת אפילו לא הגישה תגובה בכתב בבקשה לצו מניעה אלא רק התייצבה לדיון וגם לא הגישה כתב הגנה, זאת בהסכמה, והואיל שההליך הפך בינתיים לתיאורטי, נוכח ביטול צו המניעה, מבוקש האמור לעיל.
לחילופין ובמידה שלא תתקבל הבקשה במלואה, מבוקש שתוחזר הערובה הכספית בסך 20,000 ₪ וכתב הערבות יעוכב במשך 60 יום עד כי תגיש, ככל שתגיש, הנתבעת תובענה לפי תקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי.
הנתבעת הסכימה למחיקת התביעה, אולם היא מתנגדת להחזרת הבטוחות הנ"ל, קרי הערבות והערובה. טענותיה בתמצית הן, כי די בכך שהיא תצביע על כך, כי נגרם לה נזק לצורך חילוט העירבון, שאינו מותנה בהוכחת גובה הנזק אלא בעצם קיומו. בעניין זה טענה, כי עקב צו המניעה, ועוד קודם לכן, נוכח המעשים שעשו התובעות, נמנעה ממנה הספקת גז לכ-15 בניינים, בתי דירות בטבריה וכמו כן, פורקו שעוני גז שלה שהיה עליה להרכיבם בשנית, באמצעות טכנאים, קבלנים חיצוניים וכמו כן לשלם שכר עבור טכנאים שכירים מטעמה.
אשר לערבות ששימשה כערובה טענה, כי אומנם התנאים הנדרשים הם הוכחת היקף הנזק וקשר סיבתי לצו שניתן אך אלה הוכחו במסגרת הדיון שהתנהל לביטול צו המניעה. היא הביאה גם אמירות מן הספרות והפסיקה ולפיהן, חילוט התחייבות עצמית יכול להיעשות על בסיס חוזי ולאו דווקא בעילה נזיקית ובעניין זה טענה, כי התנאי המרכזי לחילוט ההתחייבות הינו דחיית התביעה.
הנתבעת הפנתה לעדויות שנשמעו במהלך הדיון בצו המניעה וטענה, כי הבקשה לצו מניעה הייתה בקשת סרק המושתת על תשתית עובדתית שקרית וכי נתקיים קשר סיבתי מובהק בין התנהלות התובעת לבין נזקיה שהינם העדר רווחים בגין הספקת גז, פגיעה בשמה בשל פרסום שלילי שנעשה נגדה וכן, בזבוז משאבים כספיים לצורך החזר חיבורי הגז שלה לאותם דיירים.
לתגובתה צירפה העתקי חשבוניות ותלושי שכר המעידים לטענתה על ההוצאות שנגרמו לה עקב התנהגות התובעת. היא טענה, כי הספקת הגז הופסקה לתקופה של 11 יום, מיום 24.10.13 ועד ליום 3.11.13. לטענתה, היא נאלצה לשלם לשני טכנאי גז מטעמה סך כולל של 27,800 ₪ וכמו כן נשאה בשכר חמישה עובדים מטעמה למשך 3 ימי עבודה בסכום כולל של 5,325 ₪.
תשובה לתגובת הנתבעת
בתשובה לתגובה נטען, כי צו המניעה הומצא לנתבעת יום לאחר הינתנו וממילא בוטל יום לאחר מכן, היינו, כי הצו עמד בתוקפו במשך יום אחד בפועל ולא יעלה על הדעת שבגין כך יתבקש חילוט של ערובות בסך 70,000 ₪. התובעות גם טענו כנגד נציגי הנתבעת יוסי קינן ואסף אקנין ובעניין זה נטען כי הם עצורים על ידי משטרת ישראל משום שפעלו כמתקינים לא מורשים וזאת על יסוד ידיעה שפורסמה ב-YNET.
כן נטען, כי צורפו לתשובת הנתבעת מסמכים שקדמו למועד מתן הצו ואין להם רלוונטיות לתקופה בה היה הצו בתוקף, לרבות אחת החשבוניות הנושאת תאריך 12.12.13, היינו מועד מאוחר יחסית לפקיעת הצו.
נוכח האמור, ביקשו התובעות לדחות את בקשת חילוט הערובות.
דיון והכרעה:
נוכח ההסכמה, אני מורה על מחיקת התביעה.
מכאן ליתרת המחלוקת,
שקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן.
שוכנעתי, כי מתן הצו עיכב הספקת גז על ידי הנתבעת ללקוחותיה, אולם לא שוכנעתי, כי מדובר בנזקים כה גבוהים, כפי שנטען על ידה. לא שוכנעתי, כמו כן, כי פירוק מדי הגז של הנתבעת נעשה דווקא בתקופת צו המניעה ולא לפני כן.
אני מוצא לציין, כי הנתבעת לא חלקה על כך כי הוצאות המשפט שנפסקו לה בגין הדיון בצו המניעה שולמו לה.
אני מוצא גם להדגיש, כי אפילו לפי טענות הנתבעת עצמה במהלך הדיון בצו המניעה, חלק מן הפעולות שעשו התובעות בניתוק שעוניה, נעשו קודם למתן צו המניעה כך שהבטוחות שהופקדו לא יכולות לשמש בגין נזקים שנגרמו במסגרת אותן פעולות.
