פורת נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "חוק הפיצויים"].

לאור הודעת ב"כ הנתבעת מהיום, אין עוד מחלוקת על החבות ועל הכיסוי הביטוחי. המחלוקת מתמקדת בנזק בלבד.

רקע

1. התובע, יליד 28.12.58, נפגע בתאונת דרכים מיום 12.7.07 עת רכב על קטנועו והחליק על צידו הימני [להלן – "התאונה"]. התאונה הינה גם תאונת עבודה.

2. כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר בפטישון החיצוני של קרסול רגל ימין. קיימת מחלוקת לגבי גרימת שבר בכתף ימין.

3. התובע התלונן בחדר המיון של בית החולים בילינסון על חבלה בקרסול. בתעודת חדר מיון נכתב כי מדובר בקרסול שמאל, אך אין חולק, כך גם עולה מהתיעוד הרפואי הסמוך לאחר מכן, כי מדובר בקרסול ימין. בבדיקה במקום אובחן שבר בפטישון החיצוני של הקרסול. התובע טופל שמרנית, רגלו גובסה למשך 6 שבועות והוא שוחרר בהמלצת איסור דריכה ועזרת קביים.

4. ביום 29.7.07 עבר התובע בדיקת סונר בכתף ימין. הממצא שהתקבל הוא "כמות קטנה של נוזל סביב הגיד ...." [להלן – "ממצא כתף"]. ביום 12.8.07 התקבל ממצא כתף נוסף בבדיקת מיפוי עצמות. כל אלה משמיעים לנו כי התובע לא התלונן על הכתף בחדר מיון, אלא בתוך שבועיים מהתאונה.

5. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע ביום 22.10.07, במישרין באמצעות מעבידתו, קופת החולים הכללית, דמי פגיעה בסך 19,283 ₪ בגין 6 שבועות של אי כושר מלא. התובע נמנע בשלב ראשון מהגשת תביעה לנכות מעבודה ופנה במסגרת תביעתו ל"מסלול" קביעת נכויות על ידי מומחה מטעם בית המשפט.

6. מומחה בית המשפט, ד"ר יניב [להלן – "המומחה"] בדק את התובע, שמע את תלונותיו ועיין בתיעוד הרפואי לרבות צילומים. לבסוף, ביולי 2009, קבע ממצאים ונכויות לפי תקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956[להלן – "התקנות"]:

אשר לקרסול, השבר התחבר בעמדה שאינה אנטומית, מצב המעמיד את מפרק הקרסול בכוחות בלתי תקינים וגורם לכאב, נוקשות ומגבלות בטווחי התנועה. המומחה צופה לפי המהלך הטבעי של פגיעה כזו, החמרה בשחיקת מפרק הקרסול. הנכות הועמדה על 10% לפי סעיף 35 [1] [ב] לתקנות.

אשר לכתף, בתאונה נפגע המפרק, מה שגרם להגבלה קלה בטווחי התנועה של הכתף עם סימני תסמונת נעיצה משניים. הנכות הועמדה על 5% לפי סעיף 39 [3] לתקנות.

7. ביום 13.8.09 או בסמוך ורק לאחר קבלת חוות דעת המומחה פנה התובע למל"ל בתביעה לקביעת נכותו. הוא לא הגיש לוועדה הרפואית שדנה בעניינו את חוות דעת המומחה.

8. הוועדה [למעשה האורטופד מטעמה ד"ר גרמן] בדקה את התובע והסתפקה בקביעת נכות בשיעור 5% בגין מצב לאחר שבר שהתחבר היטב בקרסול, לפי סעיף 35 [1] בין א' ל – ב' לתקנות.

בניגוד לטענת ב"כ הנתבעת, לא שללה הוועדה פגיעת כתף בתאונה, אלא לפי ממצאיה נותרה מגבלת תנועה קלה מאוד בתנועת הרוטציה הפנימית, הבדיקה הנוירולוגית תקינה ועל כן לא נותרה נכות.

9. כמו כן קבעה הוועדה נכויות זמניות בשיעורים "יורדים" מ – 50% ועד 10% לתקופות 31.12.07 – 30.9.08 [להלן – "קביעות הוועדה"]. בהתאם לקביעת הוועדה, שולם לתובע ביום 5.11.09 מענק נכות בסך של 8,501 ₪.

10. נוצר אם כך פער בין קביעות הנכות הצמיתה על ידי המומחה מול אלו על ידי הוועדה הרפואית: על כתף : 5% המומחה מול 0% הוועדה הרפואית. על קרסול : 10% המומחה מול 5% הוועדה הרפואית. סה"כ : 14.5% מול 5%.

המחלוקות

11. האם נפגע התובע בתאונה בכתפו לאור היעדר תלונה על כך בחדר המיון ומהו שיעור נכותו.