פורת ואח' נ' מתתיהו ואח'

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף אשר נתבקשה בדיון במעמד הצדדים ביום 5.2.2012.

עניינה של התביעה הוא פיצויים המגיעים לתובעת, לטענתה, בגין נזקים שנגרמו לה בשל אי רישום הבעלות על מגרש שמכרה למנוח מתתיהו דוד ז"ל ("המנוח") ביום 19.6.1995, ואשר הנתבעים הינם יורשיו.

לטענת התובעת, המנוח לא העביר את המגרש על שמו וכך נותרה חלקת האדמה רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם התובעת.

עד לספטמבר 2004 סברה התובעת כי רישום הבעלות הושלם, אולם במועד זה הופתעה לקבל כתב אישום (ת.פ 1863/04) בו הואשמה ביחד עם נאשמים רבים נוספים על עבירות מכוח חוק התכנון והבניה, בגין שימוש שנעשה במגרש שנמכר. רק לאחר מאמצים כבירים בוטל כתב האישום, כך לטענת התובעת.

משלא פעל המנוח לעדכון הרישום, למעשה לא קיים את חלקו בהסכם. אף לאחר מות המנוח, המשיכו הנתבעים והפרו התחייבותם כלפי המוכרת לרשום המגרש על שמם משך כל השנים. הפרות אלו הסבו לתובעת הפסדים רבים, אי נעימות ועגמת נפש עצומה, בגינם מבוקש פיצוי. כמו כן מבקשת התובעת פיצוי בגין הפרת הסכם, אשר עומד על סכום של 10% מהעסקה, כמוסכם בסעיף 9 לחוזה המכר בין הצדדים וכן בגין הטיפול בכתב האישום ובהמרצת הפתיחה.

התובעת מציינת כי ניתן פסק דין ("פסק הדין") נגד עורך הדין גולדנברג, אשר ייצג את הצדדים בעסקת המכר, בגין אי רישום המגרש על שם המנוח. פסק הדין שניתן אינו פוטר את הנתבעים לפעול להעברת המגרש על שמם ואין להסיק מהתביעה כנגד עו"ד גולדנברג כי הוא לבדו נושא באחריות להעברת המגרש, בייחוד לנוכח טענותיו באשר לאי שיתוף פעולה מצד הנתבעים.

על מנת לאתר את שמות יורשי המנוח, הגישה התובעת המרצת פתיחה כנגד משרד הפנים (ה.פ 200058/08). התובעת מבקשים לפצותם גם עבור אגרת בית משפט ששילמה בהמרצת פתיחה זו .

נכון למועד הגשת התביעה, טוענת התובעת, טרם נרשמו זכויות הבעלות על שם יורשי המנוח.

לטענת הנתבעים יש לדחות התביעה על הסף, בין היתר מהסיבות הבאות:

ראשית טוענים הנתבעים כי התובעת כבר פוצתה בפסק הדין שניתן כנגד עו"ד גולדנברג, בה נתבעו חלק מהסעדים הנתבעים בתביעה דנן. פיצוי בגין עוגמת נפש נפסק כבר לתובעת ואין היא זכאית לדרוש פיצוי בגין אותו נזק.

בפסק הדין נתברר כי לתובעת היו חלקים נוספים במקרקעין בהם מצוי המגרש שנמכר לנתבעים, כך שממילא היה מוגש נגדה כתב האישום בת.פ 1863/04 בגין החלקים האחרים שהיו לה במקרקעין.

עוד טוענים הנתבעים כי על התביעה חלה התיישנות שכן הסכם המכר נחתם בשנת 1995. היה על התובעת לדעת כי רישום הבעלות על המגרש נותר על שמה ולא ייתכן כי חיכתה עם תביעתה משך שש עשרה שנה.

מי שאחראית למחדל אי הרישום היא התובעת עצמה אשר לא טרחה להעביר את הבעלות בנכס ע"ש המנוח כפי שהתחייבה בהסכם המכר. לחילופין, ובמידה ותוכיח התובעת כי העבירה את כל מסמכי הרישום לעורך הדין, ככל שיש לתובעת טענות על אי רישום עליה להפנות טענות אלה לעו"ד גולדנברג אשר ייצג הצדדים בעסקת המכר ואמור היה לדאוג להעברת הזכויות.

בתגובה לטענות התובעת באשר לכתב האישום שהוגש נגדה, טוענים הנתבעים, כאמור, כי מאחר והתובעת היא בעלים של חלקים נוספים במקרקעין ממילא היה מוגש נגדה כתב אישום. זאת ועוד, כתב האישום בוטל טרם הקראה, כך שכל נזק לא נגרם לתובעת.

העברת רישום הזכויות במגרש על שם יורשי המנוח מטופלת בימים אלה ממש על ידי הנתבעים לאחר שאלו שכרו שירותי עורכת דין שדאגה לעדכון הרישום.

הנתבעים תמהים על המרצת הפתיחה כנגד משרד הפנים, שכן פרטי צו הירושה זמינים באתר האינטרנט של רשם הירושות בעלות של שקלים בודדים.

התובעת אינם זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן פוצתה בגין ראש נזק זה. כן אינה זכאית לכל פיצוי בגין הפרת הסכם, שכן הפרת ההסכם נעשתה על ידה עת לא דאגה להמציא לעורך הדין את כל האישורים לצורך השלמת העברת הזכויות על שם המנוח.

מעולם לא הייתה פניה של התובעת למנוח או לנתבעים בקשר להעברת הזכויות.

בהתאם לסעיף 3 להסכם המכר, ההתחייבות הינה של התובעת, להעביר הזכויות על שם הקונה.