פורתי ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לחיוב הנתבעים בנזקים שנגרמו לחומת אבן שבמגרש בית התובעת, עקב פגיעה באותו הקיר, על ידי רכב המבוטח על-ידי הנתבעת 1.

תחילה הוגשה התביעה זו כנגד חברת ביטוח אחרת ולאחר מכן , תוקן שם הנתבעת , לחברת הראל (הנתבעת 1). לאחר מכן הוגש הודעת צד ג' כנגד מר אדרי (הנתבע 2) על-ידי חברת הראל ולבסוף הנתבעת 2 וצד ג' נהיו לשני הנתבעים בתיק זה.

ביום 3/3/11 , הצהיר ב"כ הנתבעת 1, בפני כב' הרשמת שאין מחלוקת על גובה הנזק אלא המחלוקת הינה בשאלת האחריות, לאור נסיבות התאונה שאירעה בין הרכב המבוטח על-ידי הנתבעת 1 לבין הרכב שהיה נהוג על-ידי הנתבע 2. ביום 23/10/11 , כב' הרשמת נעתרת לבקשת הנתבעת 1 לצרף את צד ג' דאז (מר אדרי), כנתבע נוסף, וכך הוא נהיה (במקום "צד ג"), לנתבע 2.

התיק נקבע לשמיעה בפני כב' הרשמת, אולם בעקבות הודעה מטעם ב"כ הנתבעת 1 , להעדר הסכמה לשמיעת ההוכחות על ידי הרשמת, ומתן פס"ד עפ"י הוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, הועבר הטיפול בתיק אליי.

התיק היה קבוע בפניי לשמיעת ההוכחות ביום 3/12/12 , אולם באותו מועד נהג רכב הנתבעת 1 לא הופיע בגין היותו חייל בפעילות מבצעית צבאית. באותו מועד ניסיתי לפשר בין הצדדים ונתתי הצעה לסיום התיק. הדבר לא עלה בידי (ראה מהנסיבות אשר פורטו באותו פרוטוקול) והתיק נקבע לשמיעת ההוכחות ל- 14/4/13. הצדדים הופיעו והציגו ראיותיהם ועדיהם.

באשר לנזק, לא היה מקום שב"כ הנתבעת 1 תשמיע טענות כנגד הנזק הנטען, שעה שהוצהר בעבר בשם הנתבעת 1, כי גובה הנזק אינו שנוי במחלוקת. הצהרה זו ניתנה לאחר המצאת חוות דעת שמאי מטעם התובעת, אשר ציין שהוא ביקר בשטח ביום 26/08/08 והוא ערך שומה מפורטת, שלא נסתרה. לולא ההצהרה הנ"ל לפרוטוקול בעבר, סביר להניח (שבנוסף לחוות הדעת השמאית שהוגשה), שהתובעת הייתה מגישה אף ראיות ומסמכים נוספים. הבזק הנטען על כן, הוכח דיו.

באשר לשאלת נסיבות התאונה וחלוקת האחריות, שמעתי ושקלתי את עדויות הנתבעים השונים, ועיינתי במסמכים שהוגשו (נ/1 עד נ/3). אין מחלוקת שהנתבע 2 נהג ברכב מסחרי ללא ביטוח, וללא רישיון רכב בתוקף. אין מחלוקת שהוא הועמד לדין בבית משפט לתעבורה אודות גרימת נזק. על פי חומר הראיות, אכן היה לו תמרור עצור, בבואו להיכנס לצומת ואין כל מחלוקת שהיה מחובתו להיכנס לצומת , אך ורק לאחר בירור שהצומת פנוי, ובזהירות הראויה.

מקובלת עליי טענת הנתבעת 1, כי הנתבע 2 נושא במרבית מהאחריות לתאונה. מאידך, החובה להיכנס לצומת אך ורק שהינו פנוי הינה מוטלת גם על הנהג מטעם הנתבעת 1. בוחן התנועה שבחן את התאונה בסמוך לאחר התרחשותה, הגיע למסקנה שהרכב של הנתבע 2 חסם את מסלול הנסיעה של הרכב מטעם הנתבעת 1. אין ספק שלא היה מקום שהנתבע 2 יסע ברכב של חברו שעה שרשיון הרכב אינו בתוקף והרכב אינו מבוטח . הנתבע 2 העיד בעדותו שהוא אף היה נוהג לקחת רכב מסחרי זה מחברו, אשר שימש כרכב למכירת גלידה, שתייה ועוד, בימי שישי, על פי "סיכום ביניהם", לצורכי פרנסתו. על אף החומרה שיש לראות בכל האמור, הרי שנסיבות אלה אינן הנסיבות הקובעות את שאלת האחריות ו/או חלוקתה ואלה נקבעות על פי הנסיבות שהתרחשו בפועל בשטח, בשעת התאונה ובזמן אמת.

כבר ציינתי שאין מחלוקת שהנתבע 2 התרשל ופגע בצד שמאל של רכב המבוטח על-ידי הנתבעת 1, עיון בנ/1 עד נ/3, מלמד שרכב הנתבעת 1, נפגע לאורך הצד השמאלי. כאשר הפגיעה החלה מהרגע שרכב הנתבעת 1 חלפה על פני חזית רכב הנהוג על-ידי הנתבע 2 בתוך הצומת, עם מעיכה מרכזית בדלת האחורית, ככל שהנתבע 1 היה עדיין בשלבי עצירה. עדות הנתבע 2 שהנהג מטעם הנתבעת 1 נסע מהר ולא הקדיש תשומת לב מספקת לדרך , בהתחשב בעובדה שהוא נכנס לצומת, הינה סבירה. עובדה היא הנתבע 2 הצליח לחצות יותר ממחצית מהצומת בטרם אירוע ההתנגשות, על אף שלטענת הנהג מטעם הנתבעת 1 ואביו, הם לא הבחינו בנתבע 2 , מגיע משמאלם בצומת, כלל, לפני ההתנגשות.

הנני על כן סבורה כי הנהג מטעם הנתבעת 1 תרם תרומה מסוימת לתוצאות התאונה, על אף אחריותו הגדולה ומשמעותית יותר, של הנתבע 2. אם הנתבע 2 אכן עצר בצומת, ואף ניהל שיחה (כטענתו), קשה להבין הכיצד , על אף התמרור ועל אף כניסתו לצומת (לטענתו ממצב עמידה), הוא לא הבחין ברכב הנהוג על-ידי הנהג מטעם הנתבעת 1, מגיע לצומת מימינו, בטרם הוא התנגש בו, חזיתית.

בנסיבות המתוארות, הנני סבורה שיש להטיל על הנתבעת 1, אחריות ל- 25% מהנזק של התובעת ועל הנתבע 2 אחריות ל- 75% מהנזק האמור.

לאור כל האמור הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לידי התובעת סך של 12,569 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת כתב התביעה המקורי (12/11/09) ועד ליום התשלום המלא בפועל. כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בגין ניהול הליכי התיק בסך של 4,000 ₪ (כולל אגרה ושכ"ט עו"ד). סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל.

הנתבעת 1 תישא ב- 25% מהסכומים הנ"ל והנתבע 2 יישא ב- 75% מהסכומים הנ"ל, וככל שמדובר במעולים נפרדים הרי שאין המדובר בחיוב "ביחד ולחוד,, אלא בחיובים נפרדים ועצמאיים, כל אחד לפי החלק שהוטל עליו.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ו' אייר תשע"ג, 16 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.