פסק דין
בהליך קודם, שבמסגרתו תבעה הנתבעת את התובעות, הוגש לבית המשפט הסכם פשרה החתום בידי מי שייצגו את הצדדים באותו הליך, אשר אושר בפסק-דין. בתביעה הנדונה טוענות התובעות כי כלל לא היו צד לאותו הליך, כי לא ידעו על קיומו וכי יש להורות על ביטול פסק הדין, לא רק מחמת מרמה, אלא מחמת פגמים מהותיים שנפלו בהליך מראשיתו ועד סופו ובשל כך שבית המשפט היה נעדר סמכות לאשר את הסדר הפשרה.
במסגרת התביעה הנדונה לא נשמעו ראיות (הגם שהוגשו תצהירי הצדדים) ולפיכך שתי שאלות הטעונות הכרעה: השאלה הראשונה היא, האם נוכח הפגמים שנפלו בהליך ובפסק הדין בתביעה הקודמת ובהם העובדה שלכאורה, ניתן בחוסר סמכות, מוסמך בית המשפט להכריז על בטלות פסק-דין שאישר את הסדר פשרה מבלי להידרש אל ראיות הצדדים. השאלה השנייה, עניינה בטענת הנתבעות כי התובעות אינן מיוצגות בהליך הנדון בידי בעל השליטה בהן ובא-כוחן כלל לא הוסמך לייצגן. לפיכך לטענת הנתבעת, כל עוד לא תוכרע שאלה זו לאחר שמיעת ראיות, לא ניתן כלל לדון בתביעה הנדונה, שבמסגרתה עתרו התובעות לביטול פסק הדין הראשון. השאלה היא אפוא, אם אמנם דרושה הכרעה בשאלת ייצוג התובעות, בטרם תידון השאלה אם יש להורות על בטלות פסק הדין בתביעה הראשונה.
א.עיקרי הרקע העובדתי
הערה מקדימה על עיקרי העובדות שיובאו
2.נקדים ונאמר כי במסגרת זו תובא רק תמצית של עיקרי ההליכים בתביעה הנדונה ורק מקצת מעיקרי העובדות הרלוונטיות. המסכת העובדתית, ההליכים הקשורים בה, כמו גם ההליכים בתביעה הנדונה, הם מורכבים, פתלתלים ורבים. במידה לא מעטה, הם אף תמוהים. רק במסגרת התביעה הנדונה התנהלו הליכים רבים ונדונו בקשות רבות, אשר רובם אינם רלוונטיים להכרעה בשאלות הנדונות ולכן לא ראינו לנכון לפרטם. באשר לרקע העובדתי, נראה שכל ניסיון להביאו או לפרטו יוליך אל מצבור כמעט אין סופי של פרטים, של הליכים משפטיים ושל גורמים מעורבים. דומה כי די בכך כדי שנעשה כמיטב יכולתנו שלא להכניס את ראשנו אל כל אלו.
התביעה הנדונה – התביעה לביטול פסק-דין המאשר פשרה
3.התובעות בתביעה הנדונה, Forex Estates Ltd (להלן גם – פורקס) ו-Aca Holdings Ltd (להלן גם – אכא), הן חברות זרות הרשומות באיי הבתולה הבריטיים, אך הן רשומות גם בישראל. הנתבעת בתביעה זו, Canis Development Corp. (להלן גם – קניס), היא חברה זרה הרשומה בקנדה, שאינה רשומה בישראל.
התובענה הנדונה הוגשה ביום 13.12.2011 ובה עתרו התובעות לסעד הצהרתי שיורה על ביטול פסק הדין שניתן בתביעה שהגישה הנתבעת (קניס) נגד התובעות (פורקס ואכא) ביום 13.1.2011 בת"א 30640-12-10 בבית משפט זה ושתוקן ביום 7.3.2011 (להלן – התביעה הראשונה), אשר נתן תוקף להסדר פשרה שלכאורה, הוסכם בין הצדדים.
על תוכנה של התביעה ועל תוכנו של הסכם הפשרה שאושר, נעמוד בהמשך הדברים. לעת הזו נאמר, כי עיקרי טענות התובעות הן כי דבר מתן פסק הדין נודע להן באקראי וכי כלל לא ידעו על עצם הגשת התביעה הראשונה ועל הסכם הפשרה. לטענתן, פסק הדין ניתן במרמה, כי הסעד שניתן במסגרתו כלל אינו בסמכות של בית משפט השלום, הסעדים שניתנו במסגרתו לא נתבעו מלכתחילה ואף לא שולמה אגרה בגינם. עוד טענו, כי ההליך התנהל באופן תמוה וכי עורך הדין שלכאורה ייצג אותן בתביעה (עו"ד יצחק סלומון. להלן גם - סלומון), לא רק שלא הוסמך לייצגן, אלא שהיה מושעה מעיסוק בעריכת דין.
4.מצד התובעות נעשו מספר ניסיונות להמציא את כתב התביעה אל הנתבעת, בין השאר, באמצעות בא-כוחה בתביעה הראשונה, עו"ד יעקב קמינסקי (להלן גם – עו"ד קמינסקי), וזאת בהיעדר כל כתובת של הנתבעת, אשר בתביעה הראשונה נמנעה מלציין את כתובתה ואף לא את המדינה שבה היא רשומה (רק צוין "חברה זרה"). אך ניסיונות לאתר את עו"ד קמינסקי לא צלחו עד עצם היום הזה ולעניין זה אין מחלוקת בין הצדדים על כך שמקום הימצאו אינו ידוע.
בסופו של דבר הודיעו התובעות ביום 11.1.2012, כי בעקבות חקירה ברשם החברות בקנדה וקבלת מסמכים מגורם זה, נודע להן כי לנתבעת (קניס) נציג בישראל, מר יוסף שטיצברג, שהוא גם דירקטור בחברה וכי התביעה הומצאה לו.
5.תמצית המחלוקת בתביעה הנדונה היא בשאלה, מי הגורם המוסמך לייצג את התובעות (פורקס ואכא). התובעות טוענות, כי בא-כוחן הנוכחי, עו"ד אמיר רוזנברג (להלן – עו"ד רוזנברג) מוסמך לייצגן וכי מי שמוסמך לפעול בשמן הוא מי שייפה את כוחו להגיש את התביעה הנדונה ומי שחתום על התצהירים שהוגשו במסגרתה, מר בועז ינילביץ (להלן – ינילביץ), אשר לטענתו, הוא דירקטור יחיד בחברות מאז חודש פברואר 2009. לעומת זאת, הנתבעת (קניס) טוענת כי עו"ד משה הלד (להלן – עו"ד הלד), הוא המוסמך היחיד לייצג את התובעות ולתמיכה בכך הן נסמכות על ייפוי כוח שניתנו לו לעניין זה בחודש ינואר 2001 (ראו על כך בהחלטה מיום 17.11.2013, הדוחה את בקשת עו"ד הלד להצטרף לייצוג התובעות, לאחר שאף נתן תצהיר מטעם הנתבעת).
עם זאת וכאמור בפתח הדברים, השאלה שבה נבקש לדון ולהכריע במסגרת זו היא, אם אמנם ניתן להכריע בשאלת בטלותו של פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה שניתן בתביעה הראשונה, אף מבלי להידרש אל סבך המחלוקת בשאלת זהות בעל השליטה בהן ובשאלת זהות הגורם המוסמך לייצגן.
6.קודם שנפנה אל תוכנה של התביעה הראשונה, אל תוכנו של הסכם הפשרה שאושר בפסק-דין במסגרת תביעה זו ואל הפגמים שלכאורה, נפלו בהליכים אלו, נביא את תמצית הרקע לאותו תביעה ולאותה פשרה ולפרשה כולה.
הרקע העובדתי להגשת התביעה הראשונה
7.כבר אמרנו, כי הרקע להגשת התביעה הראשונה סבוך, פתלתל ואף מעלה לא מעט תמיהות בלשון המעטה. רקע זה נדון במסגרת תביעה שהוגשה אל בית המשפט המחוזי בירושלים בשנת 2004 ואת פסק הדין בעניינה נתן בית המשפט (כבוד השופט ר' כרמל) ביום 29.6.2008. על פסק-דין זה הוגש ערעור אל בית המשפט העליון (ע"א 8553/08) ופסק הדין בערעור ניתן ביום 26.2.2013, בעוד התביעה הנדונה תלויה ועומדת ולאחר הליכים רבים גם במסגרת הערעור (להלן – ערעור ואלדמן או תביעת ואלדמן, לפי העניין). המערערים בערעור היו זלמן לייב ואלדמן ובנו יוסף ואלדמן (להלן גם – ואלדמן) והמשיבים היו חיים ביאליסטוצקי (להלן – ביאליסטוצקי), שתי התובעות בתביעה הנדונה (פורקס ואכא), תאגיד "עזרה וחסד" ומשיבים פורמאליים שהם עו"ד הלד ולשכת רישום המקרקעין.
8.נביא אפוא, את הרקע העובדתי כפי שהובא בפסק הדין בערעור ואלדמן (כבוד השופט י' עמית, פסקאות 12-1). נקדים ונאמר, כי חרף העובדה שמדובר בפירוט שעשוי להיראות ארוך מעבר לדרוש, דומה כי רקע זה, המתמצת מאד את העובדות, יבהיר כנדרש את העובדות הסבוכות, שאליהן נידרש בהמשך הדברים.
"רקע עובדתי
1.הערעור מושא דיוננו נסב על בניין בן שש קומות בחלקה 81 בגוש 30091 (רחוב שמואל הנביא 36 פינת רחוב הגמול 1 בירושלים) (להלן: הנכס) ואשר רשום בבעלותו הבלעדית של המערער מספר 1 (להלן: ואלדמן). ענייננו בעסקאות סבוכות ונפתלות במהלכן הועברו הזכויות בנכס בשתי 'פעימות' של מחצית הנכס כל אחת, ובסופו של יום נקבע על ידי בית משפט קמא כי לואלדמן אין כיום כל זכויות בנכס. המערער 2 הוא בנו של ואלדמן (להלן: יוסף), הטוען לזכויות ב-20% בנכס, אך לצורך הדיון, ואם לא ייאמר אחרת, נתייחס אל שני המערערים כאחד.