פורמן נ' עיריית רעננה ואח'

פסק דין

בפניי תביעה בגין תאונה שאירעה לתובעת ביום 12.5.08.

התובעת העידה כי כאשר הגיעה לשטח חניון התחום ברחובות הנגב, חנקין ואחוזה, נפלה עקב קיומו של מפגע. אותו מפגע היה בור שהיה פעור במקום.

תמונות הבור הוצגו וסומנו ת/1.

שאלה ראשונה שעמדה בפניי היא האם אירוע התאונה אמיתי. לעניין זה הנתבעים טענו כי התובעת הגישה מספר תביעות בעבר.

אני קובעת כי התובעת הוכיחה את אירוע התאונה. התובעת הציגה תמונות של המפגע.

העד מטעמה שהוא עד אובייקטיבי לכל הדעות, ציין כי אכן במקום היה פעור בור, והוא, מבלי שהיה חייב לעשות כן, דאג לתקנו, שכן הוא לא תוקן על ידי גורם אחר כלשהו.

בנוסף, העד הגיע למקום שניות ספורות לאחר התרחשות התאונה, וראה את התובעת כשהיא ישובה ובמצב נסער, ואף דאג להגיש לה עזרה. עובדה זו תומכת בהתרחשות התאונה.

נוסף על כך, הוצגה תעודת חדר מיון מיום האירוע המעידה על קיומה של חבלה ממשית (שבר בברך שמאל). אף התעודה הרפואית תומכת באמיתותה של התאונה.

העובדה שהתובעת הגישה כנגד עיריית רעננה תביעות קודמות, אינה שוללת את התרחשות התאונה שבפניי.

עם זאת, אני סבורה שיש לתובעת אשם תורם. מדובר בשטח מוכר לה, היא הלכה באור יום. היו קיימות בפניה דרכי מעבר חלופיות בשטחו של החניון שהוא בעל שטח רחב, ולא חייבים להילך בתוך הבור דווקא. את שיעור האשם התורם אני מעמידה על 50%.

שאלה שנייה שעמדה בפניי היא למי שייך השטח. נציגות הבניין (או ליתר דיוק אחד הבניינים הסמוכים) טענה כי השטח אינו שלה אלא של העירייה. עיריית רעננה טענה כי מדובר בשטח פרטי.

אני סבורה כי האחריות לתאונה מוטלת על עיריית רעננה, ואנמק:

א.לביהמ"ש הוגש נסח טאבו, נ/5, ממנו עולה כי החוכרת במקום היא עיריית רעננה, ולו מטעם זה לעיריית רעננה האחריות למתרחש במקום.

ב.בכל מקרה, הוכח בפניי בעדויות שלא נסתרו כי מדובר בשטח הפתוח למעבר כלל הציבור. מעת שהדבר הוא כך, על העירייה קיימת אחריות מכוח היותה רשות מקומית שהשטח הוא בתחום שיפוטה, לדאוג לכך ששטח הפתוח למעבר כלל הציבור יהיה תקין.

ג.הוכח כי מדובר במתחם חופשי, שאינו סגור בכל דרך שהיא, שיש בו זכות מעבר לכלל הציבור (כך אפילו לפי נסח הטאבו, נ/5). בנסיבות אלו, לא יכולה העירייה, לטעמי, להתעלם ממפגעים הקיימים במקום.

את כלל נזקיה של התובעת בגין כאב וסבל ונזקים כפי שפירטה בכתב התביעה, אני מעריכה בסכום

של 18,000 ₪. לאור שיעור האשם התורם שהטלתי על התובעת, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם

לתובעת סך של 9,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות.