פורטנוי נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על ידי קצין משטרה בתאריך 1.1.14 למשך 30 יום.

על פי כתב האישום, בתאריך 1.1.14 בשעה 00:48 נהג המבקש ברכב בהיותו שיכור. בבדיקת ינשוף שנערכה לו, נמצא ריכוז של 505 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אויר ינשוף.

ב"כ המבקש טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה. עתר לביטול הפסילה המנהלית שהוטלה על המבקש. לטענתו נפלו הרבה טעויות וכשלים במהלך עריכת בדיקת הינשוף למבקש. לטענתו השוטרים לא חיכו לפחות 15 דקות לפני בדיקת הינשוף על מנת לוודא שהמבקש לא אכל, לא שתה ולפחות 5 דקות לפני הבדיקה לא עישן. לא צוינה השעה של העברת המבקש לשוטר סילבן, טען כי דוח העיכוב מולא בדיעבד וציין שלמבקש אין עבר תעבורתי מכביד.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה לקיומן של ראיות לכאורה. הגישה את תיק החקירה. ציינה שהשוטרים חיכו לפחות 15 דקות שבהם היה פיקוח שלא אכל, לא שתה ולא עישן. עוד טענה המבקשת כי מסוכנות המבקש נלמדת מחומרת העבירה, מנסיבות המקרה, מעברו ומהאחוז הגבוה של האלכוהול 505 מיקרו גרם בליטר.

התנאים להפעלת הסמכות לפסילה מינהלית בנויים משני מרכיבים: האחד – מרכיב הראיות לכאורה, המבקש לבחון אם קיימות ראיות לכאורה המצביעות על כך שהנהג עבר עבירה המופיעה ברשימת העבירות המצדיקות פסילה מנהלית. המרכיב השני, עניינו בשאלה אם קיימת מסוכנות לציבור בהמשך נהיגתו של הנהג בכביש. עיקרון של תנאי זה בכך שהוא משבית את הפסילה המנהלית על שיקול של מניעת סכנה לציבור מהמשך נהיגתו של הנהג, ואין הוא סממן של ענישה בטרם משפט.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום.

מעיון ב"הזמנה לדין וכתב אישום בנסיבות המקרה", המבקש הועבר לטיפול השוטר סילבן סנה בשעה 00:50 והיה בפיקוחו, לא אכל ולא שתה ולא הקיא. בדיקת הינשוף בוצעה בשעה 01:06 כלומר חלפו כ-16 דקות.

על פי "דוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות" הודה המבקש ששתה בירה ונדף מפיו ריח חזק של אלכוהול. צויין כי מרגע עצירת הרכב ובמשך כל הזמן שנבדק היה במשמורת השוטר סילבן סנה, לא אכל, לא שתה, לא עישן ולא הקיא, יציב בעמידה ובהליכה על קו וההתרשמות הכללית של השוטר שלא ניתן לקבוע אם הנהג היה תחת השפעת אלכוהול. בטופס "תחקור חשוד" מודה המבקש כי שתה בירה.

נערך כיול למכשיר כנדרש, נערכה בדיקה כפולה, נעשה שימוש בפיה חדשה עבור כל נשיפה שבוצעה.

על פי מזכר השוטר מססה יוסף ציין שהוסבר לו שהוא מעוכב והשוטר סילבן אמר לו שאסור לאכול ולשתות.

תוצאות בדיקת הינשוף הצביעה על ריכוז של 505 מיקרו גרם לליטר אויר ינשוף, משמע מעבר למידה המותרת בחוק. כמו כן מעיון בחומר החקירה נערך כיול למכשיר כנדרש.

בשלב דיוני מקדמי זה, בית המשפט בוחן קיומן של ראיות לכאורה בלבד ואינו נדרש להכריע בין גרסאות הצדדים ולקבוע ממצאי מהימנות. האמור במזכרים של השוטרים, תוצאות בדיקת הינשוף, "דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות" והודאת המבקש ששתה בירה מגבשים, קיומן של ראיות לכאורה.

לאור האמור, הנני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש.

מדובר בעבירה של נהיגה בשכרות, שלכאורה כמות האלכוהול בגופו של המבקש 505 מיקרו גרם לליטר אויר ינשוף. נסיבה זו כשלעצמה הופכת את המבקש למי שבנהיגתו מסכן את שלום הציבור. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו אלא כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל ואין צורך להכביר במילים על כך, מכאן מסוכנותו.

למבקש רישיון נהיגה משנת 2006 ומאז צבר לחובתו הרשעה קודמת בגין עבירה של עקיפה כשהדרך לא פנויה משנת 2009. בבחינת עברו לנוכח ותק הנהיגה, עברו התעבורתי אינו מכביד במיוחד.

עברו התעבורתי של המבקש כשלעצמו, אנו מלמד על מסוכנות אולם מנגד נסיבות המקרה והעבירה המיוחסת לו מלמדים על מסוכנות בנהיגה.

באשר למידת המסוכנות יש לבחון כל מקרה לגופו ולברר את נסיבות העבירה לכאורה ועברו התעבורתי של הנהג מצביעים על קיום סיכון בהמשך נהיגתו בכביש.

כיוצא מכך, לא רק נסיבות העבירה לכאורה הן המלמדות על מידת מסוכנותו של הנהג, אלא גם עברו התעבורתי. עם זאת המסוכנות אינה נלמדת אך ורק מעברו התעבורתי של הנהג ועל בית המשפט להתרשם הן מנסיבות ביצוע העבירה לכאורה והן מעברו התעבורתי של הנהג.

משהוכיחה לכאורה התביעה לצורך הדיון בבקשה זו, שהמבקש נהג בגילופין, הסיכון שיצר המבקש בנהיגתו כשהוא תחת השפעת משקאות משכרים, אינו עומד בשום יחס לשיקולי הנוחיות שלו.