פורטוגז קבלנות כללית בע"מ נ' בינעד חב' להנדסה ובנין בע"מ ואח'בפני כב' השופט רפי ארניה

פסק דין

תביעה כספית על סך של 555,000 ₪.

רקע, והעובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

התובעת (להלן: "פורטוגז"), הינה חברה קבלנית העוסקת בתחום התשתיות.

הנתבעת 1 (להלן: "בינעד"), הינה חברה פרטית, הנשלטת על ידי נתבעים 2 ו – 4 (להלן: "מימון" ו"דיין", בהתאמה), והם גם נושאי המשרה היחידים בה.

בינעד זכתה במכרז לבניית קיר אקוסטי (להלן: "הפרוייקט"), שפרסמה הנתבעת 3 (להלן: "לנדקו"), בשמה הקודם – לור"ם. בין בינעד לבין פורטוגז הוסכם כי פורטוגז היא זו שתבצע בפועל את הפרויקט מטעמה של בינעד, כאשר הוסכם כי התקבולים שיתקבלו מלנדקו יוזרמו ראשית כל לכיסוי ההוצאות שתוציא פורטוגז לביצוע הפרויקט, והיתרה תחולק בין בינעד לבין פורטוגז בחלקים שווים. צו לתחילת העבודות ניתן ביום 3.2.1998.

פורטוגז ביצעה את הפרוייקט עד ליום 3.8.1998, עת הודיעה לנדקו לבינעד על הפסקת העבודות – בהתאם לנטען, ללא זכות שבדין.

בינעד ופורטוגז סברו כי לנדקו הפרה את החוזה ויש להגיש כנגדה תביעה כספית. הוסכם ביניהן שלא להגיש תביעות נפרדות, אלא שפורטוגז תמחה לבינעד את כל זכויותיה כלפי לנדקו לקבלת כספים, תקבולים, תשלומים פירות ופיצויים אשר היא זכאית לקבל מלנדקו בעקבות הפסקת הפרויקט, וכי בינעד בלבד תגיש תביעה כנגד לנדקו בגין הפרת ההסכם, לרבות בגין הנזקים שנגרמו לפורטוגז עקב הפרה זו.

עוד הוסכם כי הסכום שיתקבל מלנדקו כתוצאה מהתביעה, יחולק בין בינעד לבין פורטוגז, וכי רו"ח אילן שגב אשר שימש כרוה"ח של בינעד ישמש כמומחה מכריע יחיד לגבי אופן חלוקת הכספים.

הסכם כאמור נחתם ביום 29.11.2001, כאשר מטעם פורטוגז חתם על ההסכם מר אבי פורטוגז, ומטעם בינעד חתם על ההסכם דיין (להלן: "הסכם ההמחאה"- נספח ד' לתצהיר פורטוגז).

ביום 26.3.2002 הגישה בינעד, באמצעות עו"ד סהר, לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה כנגד לנדקו על סך של 7,000,000 ₪ (ת.א. 1388/02). בינעד שילמה את המחצית הראשונה של האגרה ואילו פורטוגז שילמה את המחצית השניה.

ביום 29.3.2007 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעה, אשר חייב את לנדקו לשלם לבינעד פיצוי בסך של 150,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ואילך, וכן סך של 20,000 ₪ + מע"מ בגין שכ"ט עו"ד (נספח ו' לתצהיר פורטוגז).

לנדקו שילמה לידי עו"ד סהר, בהתאם לפסק הדין, סך כולל של 223,194 ₪. סך של 23,100 ₪ שולמו לעו"ד סהר כשכ"ט. מתוך סכום זה שילם עו"ד סהר סך של 84,155 ₪ לשלטונות מס הכנסה בגין עיקול שהתקבל אצלו על זכויות בינעד בהתאם לסעיף 11א(2) לפקודת המיסים (גביה), והיתרה בסך של 116,679 ₪ הוחזקה בנאמנות בידי עו"ד סהר.

יצויין כי כבר בשלב זה הסתבר כי קיים סכסוך חריף בין בעלי המניות בבינעד, מימון ודיין. לפיכך, סירב רו"ח שגב, שאמור היה, בהתאם להסכם ההמחאה, להכריע בדבר חלוקת הכספים בין בינעד לבין פורטוגז, לבצע את תפקידו. על כן פנה עו"ד סהר בבקשה לטען ביניים לבית המשפט המחוזי בשאלה למי לשלם את הכספים שהתקבלו כתוצאת מפסיקתו.

בדיון שנערך בבקשה, הסתבר כי ביני לביני בינעד הגישה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון, ועל כן הוסכם כי יתרת הכספים ששילמה לנדקו יישארו בנאמנות בידי עו"ד סהר עד לפסיקת בית המשפט העליון בערעור.

כאמור לעיל, בינעד הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 4595/07 בינעד חברה להנדסה ובניין בע"מ נ' לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ לשעבר חברה לפיתוח). על פי החלטת בית המשפט העליון בערעור דנן, הוגדל חיובה של לנדקו, והיא חוייבה לשלם לבינעד פיצוי בסך כולל של 500,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26.3.2002 ועד למועד התשלום בפועל. כן חוייבה לנדקו בהוצאות הערעור בסך של 30,000 ₪ (להלן: "פסק הדין" – נספח י' לתצהיר פורטוגז).

בשלב זה עמדה יתרת חובה של לנדקו בהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון על סך של 350,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪. עו"ד פלדמן, ב"כ לנדקו, פנה אל עו"ד סהר טלפונית וביקש ממנו להסכים לפירעון החוב בתשלומים – ואולם הלה סירב לכך.

ביום 12.4.2009 שלח עו"ד סהר ללנדקו מכתב דרישה לתשלום חוב זה. (ר' נספח כ"ה/3 לתצהיר עו"ד אראל).

ביום 26.4.2009 שלח עו"ד אראל ללנדקו מכתב דרישה נוסף (ר' נספח כ"ה/2 לתצהירו) ובו התראה לפני פירוק במידה והחוב לא ישולם תוך 3 שבועות.

לנדקו הגיבה במכתב לעו"ד סהר, הנושא תאריך 21.4.2009 אליו צורפה המחאה בגין החיוב בשכ"ט (ר' נספח כ"ו לתצהיר עו"ד אראל). בנוסף ציינה לנדקו לגבי יתרת החוב כי: