החלטה
1.המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר על יסוד הסכמי.
התביעה חולקה לשתי תקופות לפי המקור ההסכמי, כאשר המשיבה טוענת שחלק העבודה
הראשון בוצע על יסוד התקשרות הצדדים בהסכם המבוסס על מכרז משכ"ל, וחלקו השני
על יסוד הסכם ישיר בין הצדדים (שהעתקו צורף כנספח א' לתביעה).
2.המבקשת טוענת כי התביעה איננה כשרה להתברר בסדר הדין המקוצר מחמת שהתביעה כוללת סכומים שאינם קצובים, ולא הובאה עליהם כל ראיה. לטענתה, המכרז לא נקב בסכומים אלא בתעריפים כללים לפי מפרטים וכתבי כמויות. לטענתה, מדובר בסכומים משתנים הכפופים לאישורים מראש, מטעם הפיקוח של החברה המנהלת בצירוף עם הרשות המזמינה, שרק לאחר קבלתם מתגבשת החבות.
המבקשת טוענת עוד, כי דרישות התשלום החד-צדדיות של המשיבה היו כפופות לאישור הפיקוח אך מעולם לא אושרו על ידו. יתר על כן, המשיבה לא צירפה את אישורי החשבונות לתביעה. לפיכך, אותם חשבונות נשוא התביעה אינם מכילים סכומים קצובים אלא נשענים על הסכם מסגרת (המכרז) שלא קבע דבר בעניין סכומים.
זאת ועוד, לטענת המבקשת, סכומי הדרישה הנוספים, שהיו כפופים ישירות לפיקוחה, לא קיבלו את אישורה. לפי סע' 8.11 למכרז, עבודה שבוצעה שלא לשביעות רצונם המלא של המפקח והחברה המנהלת, רשאים הם להפחית מהחשבון הנוגע לה, לפי שיקול דעתם.
קרי, החשבונות שלא אושרו אינם בגדר סכומים קצובים שכן ניתן להפחיתם לפי שיקול דעת.
3.על כך השיבה המשיבה כי אין צורך שסכום יהא מוסכם על מנת שייחשב כסכום קצוב. כמו כן טענה כי אין צורך בהוכחת הסכום הקצוב בראייה בכתב, או בראשית ראיה וניתן ללמוד אותו אף ממסמכים חיצוניים.
4.שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתביעה. דומני כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי תביעה בסדר דין מקוצר ניתן הגיש על יסוד התחייבות או הסכם, שיש עליהם (להבדיל מעל הסכום הקצוב) ראיה בכתב (ודי בראשית ראיה). כמו כן חייבת התביעה להיות נסמכת על סכום קצוב.
5.ההלכה הפסוקה פירשה סכום קצוב, כסכום הניתן לחישוב אריתמטי פשוט, שאינו מצריך הערכה או שומה. קרי, סכום שניתן להסיקו בפעולה חשבונית, על יסוד מסד נתונים המוצג לבית המשפט ומתקבל על ידו כממצא עובדתי. אין הכרח לפרוס את מלוא התשתית העובדתית לעניין זה בתביעה גופה, וניתן לסמוך על ראיות חיצוניות, שיוצגו לביתה משפט במהלכו של הדיון, ככל וישנה מחלוקת על הסכומים הנטענים.
ראו למשל: ע"א 38/77 צימרינג ואח' נגד גורשין, פ"ד לא (3) 401.
6.ומן הכלל אל הפרט –
המשיבה הציגה את ההסכם בין הצדדים. אין חולק כי ההסכם אינו כולל את תעריפי הביצוע, אולם אין גם חולק שאלה נקבעו במפרטים ובכתבי כמויות, אותם ניתן להוכיח בשל מאוחר יותר של ההליך, אם תהיה מחלוקת על אופן ביצוע התחשיבים ע"י המשיבה.
משעה שעבודת המשיבה נתונה תחת כללי המכרז, ההסכם, המפרטים וכתביה כמויות, ניתן לשאוב את מחירי העבודה מאותם מסמכים, ואין צורך להעריך את שווי העבודות או לשום את ערכן, על מנת לקבוע מהו הסכום לו זכאית המשיבה, אם תמצא זכאית, בגין עבודתה.
די בכך משום לקבוע כי התביעה יסודה בסכומים קצובים וניתן היה להגישה בסד"מ.
6.נוסף על האמור, אציין כי החשבונות שהוגשו מבססים תחילתו של תחשיב קצוב, משום שמופיע בו המחיר ליחידה וכן מס' היחידות. כך, שלאחר שהמשיבה תוכיח את המחיר האמור (והיא רשאית לעשות כן, כאמור, בראיה חיצונית) ואת מס' היחידות, תעמוד דרישתה גם בחובת הסכום הקצוב וגם בחובת ההוכחה שלו.
עצם העובדה כי המבקשת חולקת על הביצוע, טיבו וכד' וגם אם הדבר מאשפר את הפחתת הסכומים הנדרשים, אין בה לבדה כדי לטול מהסכומים את אופיים כסכומים קצובים. המבקשת תוכל להוכיח כי מחיר היחידה בו נקבה המשיבה שגוי והוא אחר, ואף תוכל להוכיח כי המשיבה לא ביצעה את כמותה עובדה לה היא טוענת בחשבונותיה. ברם, בסופו של יום, ביתה משפט יידרש לפעולה חשבונאית פשוטה, כדי להגיע לסכום המדויק לו זכאית המשיבה, ככל ותמצא זכאית לשכרה.
לא יהא צורך, בשל הסכמות הצדדים, לבצע שומה והערכה של שווי העבודה. הגם שהמבקשת טענה כי הוראות המכרז לא קבעו סכום קצוב בלתי תלוי והגם שטענה כי סכומי העבודות נדרשים לאישור הפיקוח, הרי אין טענה כי הפיקוח הוא זה שמחליט על דעת עצמו ולפי הערכתו הבלעדית, בענין עלות כל רכיב ורכיב בעבודה.