פוקסברג נ' אלכסנדר ואח'

פסק דין

1.ביום 12/1/2010 נהג התובע את רכבו בכביש פנימי הסמוך לתחנת הרכבת "חוף הכרמל" בחיפה. לפתע, פגע בדלת הנהג במונית אשר היתה במצב עצירה, בימין הדרך.

טוען התובע, בכתב התביעה, כי דלת המונית נפתחה על רכבו, כאשר חלף במקום ועל כן נושא נהג המונית באחריות לנזק שנגרם לרכב התובע.

הנתבע 1 הוא נהג המונית ואילו הנתבעת 2 היא תחנת המוניות, בעלת הרכב בו נהג הנתבע 1

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי הנתבע 1 עצר את המונית בשטח החניון בכניסה לתחנת המוניות, כאשר דלת המונית פתוחה באופן חלקי. לטענתם, התובע, אשר תר אחר חניה בצד שמאל של הדרך, לא הבחין במונית ופגע בדלתה, אחר שזו היתה פתוחה באותו אופן משך כעשר דקות. הנתבעים טענו כי יש לחלק את האחריות בין התובע לנתבעים, שכן זה וגם אלו נושאים באחריות לקרות התאונה ועל כן, יש לדחות את התביעה ולהורות כי כל צד יישא בהוצאות הנזקים שנגרמו לרכבו שלו במהלך התאונה.

לא הוגשה תביעה שכנגד ולא הוצגו נזקים כלשהם למונית הנתבעים.

2.בדיון העידו התובע והנתבע 1.

התובע שב וטען כי המונית עמדה במקום שבו אסור היה לה לעמוד וטען כי דלת המונית נפתחה במהלך נסיעתו. התובע הסביר כי המגע בין כלי הרכב היה כאשר רכבו נפגע בפינת הרכב הימנית-קדמית. בהמשך דבריו, הודה התובע כי לא הבחין האם דלת המונית היתה פתוחה או סגורה טרם שחלף לידה, אולם לדבריו "כשעברתי הדלת שלו היתה עלי" (פרוטוקול, עמ' 3, ש' 14).

הנתבע 1 טען כי המתין בפתח תחנת המוניות מאחר שזו היתה מלאה. לדבריו, דלת המונית היתה פתוחה באופן חלקי, לצורך כניסת אוויר אל הרכב, מאחר שחלונות הרכב היו סגורים והרכב כבוי. התובע הוא שפגע בדלת הפתוחה ולא הנתבע פתח את הדלת בעת שהתובע חלף במקום.

3.אחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים וכן עיינתי במסמכים שהוגשו לפני, ובפרט בתמונות רכב התובע, הגעתי למסקנה כי נסיבות התאונה מתיישבות יותר עם גרסת הנתבע, היינו כי חנה במקום התאונה משך זמן כאשר דלת המונית פתוחה חלקית, כאשר התובע חלף במקום ופגע במונית.

למסקנה זו הגעתי הן על בסיס הודאת התובע כי אינו יכול לשלול את טענת הנתבע 1 כי דלת המונית היתה פתוחה עוד קודם שחלף במקום, אך מעבר לכך, הנזק לרכב התובע הינו בפינה הקדמית-ימנית של הרכב. אם היתה דלת המונית נפתחת באופן פתאומי, ניתן היה לצפות כי הנזק ייראה בדופן הימנית של הרכב, אולם כאמור, עיון בתמונות רכב התובע תומך דווקא בגרסת הנתבע כי רכב התובע הוא שהתקרב יתר על המידה אל המונית ופגע בדלתה.

4.בנסיבות אלה, לטעמי, נושאים התובע והנתבע באחריות לקרות התאונה, בחלקים שווים. מחד, הנתבע, צריך היה להמנע מעצירה במקום שבו אין הדבר מותר (כזכור, הנתבע החנה את רכבו לא בתוך תחנת המוניות ולא במקום חניה מוסדר, אלא המתין בפתח תחנת המוניות שכן זו היתה מלאה) וכן, צריך היה להמנע מחניה כאשר דלת המונית פתוחה, ולו חלקית. פתיחת הדלת נועדה לצורך ירידה ועליה מן הרכב, וגם זאת יש לעשות תוך נקיטת משנה זהירות, וודאי כאשר מחנים את הרכב במקום שאינו מקום חניה מסודר. פתיחת דלת לצורך הכנסת משב אוויר אל הרכב, כאשר דלת זו מופנית אל הדרך בה נוסעים כלי רכב אחרים, אינה מתיישבת עם אחריותו של נהג הרכב ובעליו להשתמש בדרך באופן שלא יסכן כלי רכב אחרים.

מאידך, התובע, צריך היה להבחין טרם שהתקרב אל המונית החונה בצד הדרך, כי דלתה פתוחה ולהתרחק ממנה במהלך הנסיעה, על מנת שלא לפגוע בה.

בנסיבות אלה, אחייב את הנתבעים לשאת בשיעור של 60% מנזקיו של התובע, תוך ייחוס 40% אשם תורם לתובע.

5.לתובע נגרמו הנזקים הבאים:

השתתפות עצמית סך של 876 ₪ וכינון סך של 118 ₪, סה"כ 994 ₪.

לסכום זה יש להוסיף, באופן חלקי, את הוצאותיו.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 850 ₪, סכום הכולל אף חלק מהוצאותיו של התובע.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

6.זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.