פסק דין
בפניי תביעה לתשלום שכר טרחה, אשר הוגשה על ידי התובע- עו"ד אריאל פופר, כנגד הנתבעים, מר אלגריסי חיים- (להלן: "הנתבע 1") וילדיו (להלן "הנתבעים"), בטענה שפעלו במרמה והונאה לעשיית עושר ולא במשפט, כאשר סירבו לשלם שכר טרחתו עבור שירותים משפטיים שקיבלו ממנו.
כבר בשלב זה יצוין, כי אין חולק, שבין הצדדים לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב.
ברקע המחלוקת
המנוחה אלגריסי עליזה ז"ל – שהיתה אשתו של הנתבע 1 ואמם של נתבעים 2-4, נפטרה והנתבעים הם יורשיה.
באמצעות נתבע 1, פנו הנתבעים בשנת 2004 אל התובע, לקבלת שירותים משפטיים, לטיפול בסירובה של חברת הביטוח אשר ביטחה את המנוחה בביטוח חיים למשכנתא, לשלם את המשכנתא.
המשכנתא נלקחה בשנת 1997 ונרשמה לטובת בנק לאומי למשכנתאות. במסגרתה נדרשו הנתבע ואשתו לערוך ביטוח חיים, אשר נערך על ידי פקידת הבנק, שמילאה טופס הצעה ביטוח, כולל שאלות כלליות בנוגע למצב בריאותם של המבוטחים.
בשנת 1999 הנתבע ואשתו המנוחה ביקשו הלוואה נוספת מובטחת במשכנתא, מאותו בנק, ונדרשו שוב לערוך ביטוח חיים. גם אז טופסי הביטוח מולאו על ידי פקידת הבנק, כולל שאלות כלליות על מצב בריאותם. במסגרת הלוואה זו, נערך ביטוח המכסה 96% מסכום ההלוואה, כפי שיהא סכום ההלוואה לסילוק במועד פטירת אחד מהלווים.
בשתי ההלוואות ברור היה ללווים, כי כאשר אחד מהם ילך לעולמו, חברת הביטוח תשלם את יתרת המשכנתא.
בחודש מרץ 2003, התגלתה אצל המנוחה מחלה קשה ובתוך כחודש ימים, ביום 5.7.03, היא נפטרה.
במועד פטירתה עמדה יתרת שתי ההלוואות על סך של 406,179 ₪ וחברת הביטוח סירבה לשלם את יתרת החוב לבנק, בטענה, שבעת עריכת הביטוח הופרה חובת תום הלב.
מעת הפטירה, ומכיוון שהמנוחה הייתה מפרנסת יחידה, הפסיק הנתבע לשלם את תשלומי המשכנתא, מחוסר יכולת כלכלית לשלמה, והבנק פתח בהליכי גבייה, כולל הליכי "כינוס" לבית המגורים ופינוי הנתבעים.
תמצית טענות התובע
עת החל הבנק לפעול למימוש בית המגורים של הנתבעים, הם פנו אל התובע, על מנת שיטפל בסירוב חברת הביטוח לתשלום יתרת המשכנתא כאמור לעיל.
מיד לאחר שהחל הבנק בהליכי הכינוס, הגיש התובע בשם הנתבעים, תביעה נגד חברת הביטוח ותביעה נגד הבנק למתן סעד הצהרתי והכל על מנת שיימחק המשכון הרשום על הדירה, על מנת שיתקבל צו מניעה לפינוים מהדירה ואף ניתן צו מניעה לפינוי הנתבעים מהבית, עד לקבלת פסק דין בתביעה נגד חברת הביטוח. התובע ניהל את התובענה נגד חברת הביטוח במשך 5 שנים, עד שנקבע דיון לשמיעת הוכחות ובמקביל התנהלו הליכי פשרה.
התובע הכין את דיון ההוכחות אשר היה קבוע ליום 9.1.08 ובמהלכו הציע השופט שדן בתיק, פשרה, שעל פיה חברת הביטוח תשלם לנתבע 80% מהמשכנתא, בצירוף ריבית, הצמדה ושכר טרחה. הנתבע סירב ולאחר מכן ביקש לשקול את ההצעה, תוך שהודיע, כי אינו חש בטוב ואינו מסוגל לעמוד בחקירה נגדית.
לאור עצת התובע, הורה לו הנתבע להמשיך בהליכי הפשרה. למחרת, ביום 10.1.08 שיגר הנתבע מכתב אל התובע, בו שחררו מייצוג בשל "התנהלותו". כתגובה, הציע לו התובע, לשקול את החלטתו והודיע לו, כי מגיע לו שכר טרחה על עבודתו עד לאותו שלב.
הנתבע שב ופנה אל התובע, כדי שימשיך לייצגו וכדי שינהל את המשא ומתן מול הבנק וחברת הביטוח. התובע עשה כן והמשיך להיערך לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 15.7.08.
ביום 22.5.08 נערכה פגישה בין התובע לנתבע ביוזמת הנתבע, במהלכה דרש ממנו הנתבע, כי ככל שלאחר תשלום המבטח תישאר יתרה לתשלום לבנק, ישא בה התובע משכר טרחתו. כמובן שהתובע סרב לכך והנתבע פטרו שוב מהייצוג.
בדיעבד, הסתבר לתובע, כי כבר בתחילת חודש יוני 2008 פנה הנתבע אל ב"כ חברת הביטוח- עו"ד מוקדי והודיע לו, כי פיטר את התובע וביקש ממנו, שחברת הביטוח תשלם לו את כל הסכום, כולל שכר טרחת עו"ד. עו"ד מוקדי סירב לכך.
