פולק ואח' נ' גולן

החלטה

1.בפני בקשת המבקש למחיקת ערעור שהגישו המשיבים לבית משפט זה ביום 28.6.11 מחמת איחור בהגשתו כטענת המבקש.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, ראיתי לדחות את הבקשה.

3.למען הסדר הטוב, אני רואה לפרט את ההליכים שקדמו להגשת הבקשה דנא.

ביום 23.1.11 ניתנה החלטת בית המשפט השלום (כב' השופט כספי) במסגרתה ניתנה למשיבים (המערערים) רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 125,000 ₪ ותשלום הוצאות עונשיות בסך של 10,000 ₪ לאוצר המדינה.

המשיבים קיבלו את ההחלטה ביום 6.2.11.

על החלטה זו הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה - רע"א 11193-03-11 (להלן: "הבר"ע").

ביום 21.3.11, בטרם מתן ההחלטה בבר"ע, הגיש המבקש בקשה למתן פסק דין נגד המשיבים מאחר שלא הפקידו את הסכום שנפסק כי עליהם להפקיד כתנאי למתן הרשות להתגונן.

ביום 28.3.11, גם זאת בטרם מתן ההחלטה בבר"ע, נתן בית המשפט השלום פסק דין משלא הופקדו הכספים כפי שהורה בית המשפט השלום ובנוסף חויבו המשיבים לשלם שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ (להלן: "פסק הדין").

ביום 31.3.11, הוגשה בקשת המשיבים לבית המשפט קמא בה התבקש בית המשפט קמא לבטל את פסק הדין וזאת בהסכמת המבקש (התובע שם) (להלן: "הבקשה לביטול פסק הדין").

ביום 3.4.11 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לביטול פסק דין.

ביום 27.4.11 הוגשה לבית המשפט קמא בקשת המשיבים במסגרתה התבקש בית המשפט קמא לשנות את החלטתו מיום 3.4.11. הבקשה האמורה נדחתה על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 12.5.11.

ביום 26.4.11 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת צ'רניאק) את הבר"ע וקבע כי ממילא תהיה למשיבים זכות ערעור על ההחלטה נשוא הבר"ע במסגרת ערעור בזכות על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט השלום (להלן : "ההחלטה בבר"ע").

את ההחלטה בבר"ע קבלו המשיבים ביום 29.5.11 וביום 28.6.11 הגישו ערעור.

3.המבקש טוען שהערעור הוגש על פסק דין מיום 28.3.11 ומשכך הוגש באיחור ממשי של כ- 50 ימים, לטענת המבקש הוא שלח את פסק הדין למשיבים עוד ביום 29.3.11 וביום 31.3.11 כבר הגישו המשיבים בקשה לביטול פסק הדין כך שאין חולק שבמועד זה ידעו על פסק הדין. לשיטת המבקש, מניין הימים להגשת ערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 23.1.11 נספר מיום המצאת פסק הדין. עוד נטען כי הערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 23.1.11 הוא ערעור על החלטת בית משפט שלום ולא על פסק הדין וכי הודעת הערעור מתמקדת בהחלטת בית המשפט מיום 23.1.11 ומשכך המועד להגשתו קצר מזה של ערעור על פסק דין.

המשיבים טוענים כי מניין הימים להגשת ערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 23.1.11 נספר מעת קבלת ההחלטה בבר"ע (29.5.11), מיום שכבוד השופטת צ'רניאק החליטה לדחות את הבר"ע ולאפשר להעלות הטענות במסגרת הערעור.

4.כאמור, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי נסיבות המקרה דנא, מצדיקות ליתן למשיבים יומם בבית המשפט של ערעור ומשום כך ראיתי לדחות את הבקשה, ולא למחוק את הערעור.

מקובלת עלי טענת המבקש כי היה על המשיבים להגיש ערעור על פסק הדין תוך ספירת מניין הימים ממועד קבלת פסק הדין, אלא שלמקרא השתלשלות העניינים כפי שפורטה לעיל התרשמתי כי המשיבים נפלו לכדי בלבול בתום לב ונוכח ריבוי הבקשות וההחלטות שניתנו מעת החלטתו הראשונה של בית משפט שלום ועד פסק הדין ואף לאחריו. שבעתיים אני סבורה כך לאור החלטת כב' השופטת צ'רניאק בבר"ע בה דחתה את הבר"ע תוך איזכור זכות המשיבים לערער על ההחלטה נשוא הבר"ע במסגרת ערעור בזכות על פסק הדין של בית המשפט קמא.

בשים לב לאמור, ולאור המשמעות שנתנו המשיבים להחלטה בבר"ע ובלי לקבוע מסמרות בעניין, נתתי דעתי אף לסיכויי הערעור ולטעמי יש מקום לאפשר למשיבים להביא את עניינם לבירור בפני ערכאת ערעור, קרי, התרשמתי כי הסיכויים סבירים ובהחלט מצדיקים דיון בערכאה זו ואפשרות לתת למשיבים יומם בבית המשפט של ערעור.

5.סופו של דבר, הבקשה נדחית.