החלטה
המשיבים הגישו כנגד המבקש תביעה כספית בת 287,671 ₪, במסגרתה תבעו מן המבקש השבה של תשלומי יתר אשר שילמו לו במהלכה של בוררות, עפ"י החלטות הבורר.
פסק הבוררות בוטל לימים בפס"ד משנת 2006.
ערעור על פסה"ד (רע"א 8026/06) הוגש לביהמ"ש העליון ובמהלך הדיון שם, קיבלו הצדדים את המלצת ביהמ"ש העליון שבא לידי ביטוי בפסק דינו, לפיה, ישובו הצדדים לבורר, להשלמת פסק דינו.
עפ"י הנטען בכתב התביעה, קיבל המבקש מן המשיבים, 1,306.135 ₪, עבור רכישת מניותיו, עפ"י פסק הבורר זכאי היה לקבל מהם 1,105.643 ₪ ומכאן שקיבל ביתר 293,671 ₪ (מהם יש להפחית 6,000 ₪ הוצאות משפט שנפסקו לטובתו) ובסה"כ עפ"י סעיף 28 של כתב התביעה על המבקש להשיב למשיבים כסכום תביעתם.
המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן הבאה לידי ביטויה בתצהירו ובה מציין הוא, כי התובעים מתעלמים בתביעתם מכך שפסק הבורר (נספח 5 לכתב התביעה) עליו מבססים הם את תביעתם, בוטל ע"י כב' השופט עודד גרשון בתיקים אזרחיים 438/04 ו-929/04.
מכאן, סבור המבקש, כי התביעה המתבססת על פסקי-דין שבוטלו, דינה להידחות.
ביום 29/12/2010 התקיים בפני דיון במהלכו עמד המבקש לחקירה נגדית על תצהירו.
המבקש נשאל, אודות הסכום שאמור היה לקבל עפ"י פסק הבוררות ולא ידע לאשר או לשלול את הסך שנזכר בכתב התביעה ובשאלה שהופנתה לו, הכחיש כי קיבל יותר מאשר צריך היה לקבל, אישר, כי את כל הכספים שקיבל, קיבל עפ"י החלטות הבורר שניתנו במהלך הבוררות ועם זאת, מאשר את טענתו בבקשתו, כי החלטות הבוררות (מכוחן קיבל את הכספים מן המשיבים – ש.ר) בוטלו.
עוד אישר המבקש, כי לאחר הגשת הערעור לביהמ"ש העליון שבו הצדדים אל הבורר והחלו לנהל הוכחות בפניו (עמ' 2 שורה 1). בהמשך (שורה 5 שם) נתבקש ע"י המבקש, פסילתו של הבורר, וביהמ"ש המחוזי דחה הבקשה ונכון למועד הדיון, הצדדים עודם מקיימים את הבוררות בפני אותו בורר.
במענה לשאלות המשיבים, אישר המבקש, כי אינו עומד על האמור בסעיף ז' לתצהירו.
לפי האמור שם, קיבל בפועל רק 94 אלף דולר.
בהמשך אישר, כי קיבל גם 16 אלף דולר, כיון שהיה חייב סכום זה החזיר את השיק שקיבל.
בסופו של דבר אישר המבקש, כי קיבל "ת'כלס ביד 1,233,410 ₪" לא כולל שיק ע"ס 16 אלף דולר.
הדיון הסתיים בצו סיכומים.
סיכומי המבקש מציינים, כי החלטת כב' השופט עודד גרשון מיום 10/08/2006, לא בוטלה עד עצם היום הזה.
ההחלטה השייכת, בעמ' 27 בסעיף 6 מציינת כך: "אני מבטל את פסק הבורר שניתן ביום 13/09/2004...".
עוד מציין המבקש בסיכומיו, כי כיון שהתביעה הוגשה על בסיס פסק בורר שבוטל, לא ניתן להסתמך על האמור בה.
הלכה למעשה, זאת טענתם המרכזית, אם לא היחידה, בבקשת הרשות להתגונן.
המשיבים בסיכומיהם, מציינים, כי מכוח החלטת ביניים בהליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים (החלטה מיום 27/8/2003) היה על המשיבים לשלם למבקש מקדמות על חשבון שווי מניותיו (נושא הבוררות היה הערכת שווי מניותיו של המבקש – ש.ר), 110 אלף דולר, וכן תשלומים חודשיים שווים עד למתן פסק הבורר, בו יקבע הסכום הסופי שעליהם לשלם למבקש.