אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פוטר מחנך מתפקידו בשירות המדינה בגין עבירות של אלימות

פוטר מחנך מתפקידו בשירות המדינה בגין עבירות של אלימות

תאריך פרסום : 11/11/2007 | גרסת הדפסה
עש"מ
בית המשפט העליון
4875-06
07/11/2007
בפני השופט:
א' פרוקצ'יה

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד מורן סילס
הנתבע:
עאוני אבו זראקי
עו"ד אחמד מסאלחה
פסק-דין

1.        זהו ערעור המדינה על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (עו"ד י. תלרז - אב"ד וגב' ח' שמש ומר ח' סודקי - חברים). הערעור מופנה כנגד אמצעי המשמעת שהוטלו על המשיב, ועיקרו בהשגה על כך שבית הדין החליט שלא לפטר את המשיב מעבודתו כמורה במערכת החינוך, ונמנע מלפסלו לעבודה בשירות המדינה למשך תקופה כלשהי.

הרקע

2.        המשיב, יליד 1956, מועסק במשרד החינוך בתפקיד הוראה. הוא בעל ותק של 27 שנים בשירות המדינה.

           כנגד המשיב הוגשו שני הליכים פליליים שצורפו להליך אחד. ת.פ. 1645/03 ות.פ. 5962/00 בבית משפט השלום בנצרת). באישום האחד הורשע המשיב בביצוע עבירות של תקיפת קטין או תקיפה סתם, אותן ביצע המשיב בתפקידו כמורה כלפי תלמיד בן 9 בעת ביצוע המעשים. בכתב האישום השני, הורשע המשיב בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות שכוונו כנגד אשתו. בית המשפט בהליך הפלילי דחה את בקשת המשיב להימנע מהרשעתו בתקיפת התלמיד, כדי שלא יפוטר מעבודתו, והוא הורשע, איפוא, בשני כתבי האישום.

           פרטי האירועים המתייחסים לעבירות האלימות כנגד התלמיד קשורות בכך כי, בהיותו מורה בבית הספר היסודי "אלקינדי" בדבוריה, נהג המשיב לאורך תקופה לתקוף את הקטין, יליד 1989, באמצעות מקל וצינור גומי. בין היתר, ביום 10.3.98, במהלך שיעור, תקף המשיב את התלמיד, וגרם לו חבלה של ממש על-ידי שחבט את ראשו בשולחן הכיתה, ופצע אותו בעינו הימנית. בהמשך, חבט המשיב בגבו של התלמיד בסרגל, וכאשר הסרגל נשבר מעוצמת החבטה, המשיך המשיב להכות בתלמיד בסרגל אחר שלקח לידיו.

           ההרשעה בכתב האישום השני התייחסה לעבירות תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים שביצע המשיב כלפי אשתו. מאז 1996 ועד ליום הגשת התלונה בינואר 2002, נהג המשיב להכות את אשתו בתדירות של פעם בשבוע, בכך שסטר לה על פניה, והיכה אותה בגופה. הוא איים עליה שיהרוג אותה ויפגע בילדים אם תספר על מעשיו. כן הורשע המשיב בכך שלפני מספר שנים, כאשר ישבה אשתו והיניקה את ילדתה הקטנה, חזר המשיב מעבודתו וביקש כי תכין לו אוכל. בתשובה, בקשה אשתו כי ימתין עד לסיום ההנקה, ואז המשיב בעט בה הפיל אותה מהכסא, והתינוקת נפלה מידיה. בנם של בני הזוג לקח אז את התינוקת והלך לבית דודו. המשיב המשיך להכות את אשתו בכל חלקי גופה בידיו וברגליו, ושבר כלי זכוכית על ראשה.

           עוד הורשע המשיב בסדרת מעשי תקיפה קשים נגד אשתו במועדים שונים. ביום 26.7.00, לאחר שאשתו עברה ניתוח באוזנה השמאלית, הוא הבחין שהיא השאירה את נעליה ליד דלת הכניסה של ביתם. הדבר העלה את חמתו, והוא היכה אותה בראשה ובאוזנה, וגרם לה לדימום באוזן.

           ביום 17.12.00, חזר המשיב לביתו בשעות לילה מאוחרות, נכנס לחדר השינה גרר את אשתו בשערות ראשה, והיכה אותה על ראשה ועל פלג גופה העליון. אשתו צעקה, וכאשר ילדיה הגיעו לחדר, המשיב החזירם לחדרם. אשתו נעלה את חדר השינה מפני המשיב. הוא לקח פטיש ואיזמל, שבר את דלת חדר השינה, והמשיך להכות את אשתו בידיו ובעט בה. לאחר מכן הרים את אשתו והשליכה אל מחוץ לבית.

           באמצע חודש ינואר 2001, עם חזרתו של המשיב מחו"ל, הוא הורה לאשתו לעזוב את הבית. כאשר בקשה לבשל קודם אוכל לילדיה, לקח את הסיר בו בשלה, ואיים לזרוק אותו עליה על כל תכולתו. אשתו, שפחדה ממעשיו, ברחה מן הבית.

           בעקבות הרשעותיו של המשיב בעבירות האמורות, גזר עליו בית משפט השלום בנצרת עונש מאסר בעבודות שירות של 3 חודשים, מאסר על תנאי, וקנס.

           יש לציין כי בין המשיב לאשתו נחתם הסכם גירושין ביום 24.3.06, וכיום בני הזוג נפרדו, והמשיב חי עם אשה אחרת ולהם שתי בנות משותפות.

פסק הדין של בית הדין למשמעת

3.         בעקבות ההליך הפלילי, הועמד המשיב לדין משמעתי. הוא הורשע בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3) ו-17(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, תוך שבית הדין עשה שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 61ג לחוק המשמעת, המאפשר לו להסתמך על ממצאים ומסקנות שנקבעו בהליך הפלילי.

4.       בית הדין הטיל על המשיב אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, הורדה בשתי דרגות שכר לפרק זמן של שנתיים מיום גזר הדין, והמליץ כי המשיב, אשר עבר בינתיים ללמד בבית ספר אחר, לא יקודם לתפקיד של רכז שכבה, סגן מנהל או מנהל בית ספר לפרק זמן של שלוש שנים מיום גזר הדין. בנימוקיו, בחן בית הדין את חומרת מעשיו של המשיב, בין היתר, על רקע תפקידו החינוכי כמורה, המחויב לסטנדרטים גבוהים במיוחד של נאמנות ואחריות בתפקיד. מנגד, הוא העריך את נסיבותיו האישיות של המשיב, בן 50, בעל ותק של 27 שנות הוראה, נטול עבר פלילי או משמעתי קודם. כן ציין בית הדין כי דרכו של המשיב בתפקידו כמורה, וכן בתפקידים נלווים נוספים, היתה דרך ראויה וחיובית לאורך השנים, והרשעתו בדין המשמעתי משקפת כשלון יחיד במסלול חיובי המאפיין את שירותו הציבורי. כמו כן, נתן בית הדין משקל למועד ביצוען של העבירות, וחלוף הזמן שבין המעשים הפליליים וסיום ההליך הפלילי, ובמיוחד יוחס משקל לעובדת אי השעייתו של המשיב מתפקידו במהלך חקירות המשטרה וההליכים הפליליים שהתנהלו בעניינו. בית הדין ציין כי העובדה שהמשיב לא הושעה בכל אותו פרק זמן, והמשיך ללמד בהצלחה בבתי ספר שונים, הינה בעלת משקל ניכר ביחס לשאלת פיטוריו משירות המדינה.

הערעור

5.         המדינה טוענת בערעורה כנגד גזר הדין של בית הדין למשמעת, אשר נמנע מלהורות על פיטוריו של המשיב משירות המדינה, לא פסל אותו מתפקידי הוראה, ולא פסל אותו מעבודה כלשהי בשירות המדינה למשך תקופה כלשהי.

          לטענת המדינה, כל אחת משתי הפרשות נשוא הרשעתו של המשיב משקפת מסכת אלימות חמורה אשר די בה, גם כשהיא לעצמה, כדי להצדיק את פיטוריו של המשיב מהשירות הציבורי, ואת פסילתו לשירות ציבורי. לא כל שכן כך הוא, בצירופם של שני ההליכים זה לזה, המצביע בבירור על אופיו האלים של המשיב ועל התנהגותו החמורה הן בתפקידו כמורה כלפי תלמידו והן במסגרת משפחתו, כלפי אשתו.

          לטענת המדינה, הכאת תלמידים על-ידי מורה הינה עבירה חמורה ביותר, והמדיניות הנקוטה בהלכה הפסוקה בעבירות אלימות של עובדי הוראה היא פיטורין ופסילה משירות במדינה למשך תקופה מתאימה. אשר לעבירות אלימות במשפחה, גם הן מצויות בתחום מדיניות הענישה המחמירה. מעשי האלימות החמורים בהם הורשע המשיב המצביעים על התנהגות חריגה ביותר הן כלפי תלמידו והן כלפי אשתו מצויים, לטענת המדינה, ברף העליון של החומרה, בין היתר, בשל ניצול פערי כוחות בינו לבין תלמידו, ובינו לבין אשתו. היחס בין חומרה זו לבין אמצעי המשמעת שננקטו בגזר הדין של בית הדין למשמעת הינו יחס בלתי ראוי.

אשר לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, הסבירה המדינה, ראשית, כי חומרת המעשים והאלימות בהם מדובר הם ברמה כזו שחלוף הזמן אינו מהווה נתון בעל משקל מכריע המפחית באופן ממשי מן החומרה. יש לו, לכל היותר, משקל יחסי מסוים. יתר על כן, התמשכות ההליך הפלילי נגרמה גם בעטיו של המשיב, אשר הודה בעובדות כתב האישום נגדו רק ארבע שנים לאחר הגשתו, ובאיחור רב ביקש לצרף את האישום השני לאישום הראשון, דבר אשר תרם להשהייה ניכרת במתן גזר הדין בהליך הפלילי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ