פוגל נ' סהר ציון חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק - דין

עיקר עובדות וטענות הצדדים ;

ביום 8.6.02 אירעה תאונת דרכים קטלנית, בה הייתה התובעת גב' פוגל קארין (להלן: התובעת ) נהגת ברכב ועימה נסעו שתי חברות וחבר, איתם בילתה התובעת באירוע יום הולדת של חברה ביישוב מודיעין. בדרך חזרה, באחת הצמתים ביישוב בה היה תמרור האט, התובעת טעתה בפנייה לכיוון תל אביב והמשיכה לתוך היישוב, נכנסה לצומת, ואז אוטובוס שבא במהירות מימין, ולא הבחינה בו, התנגש ברכבם והדף אותם לעבר הגינה.

התובעת פונתה יחד עם חברה וחבר לבית החולים תל השומר ואילו החברה השנייה לאסף הרופא. כתוצאה מאירוע זה סבלה התובעת ממכות יבשות, נבדקה במיון ושוחררה. אחת החברות, שישבה ברכב מאחור, נפגעה אנושות וכעבור שבוע נפטרה. בעקבות התאונה קיבלה התובעת שלילת רישיון ל – 15 שנה ועבודות שירות.

(להלן – אירוע התאונה)

הנתבעים 1 ו – 2 (להלן : הנתבעים) הינם מבטחי השימוש ברכב בו נהגה התובעת.

אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, המחלוקת נותרה בשאלת גובה הנזק והיא מתמקדת בעיקרה בשאלת הנכות שנותרה לתובעת בעטייה של התאונה, וכפועל יוצא מכך גובה הפיצויים שיש לפסוק לתובעת.

קורותיה של התובעת

בתצהיר עדות הראשית, העידה התובעת כי, סיימה את לימודי התיכון בממצע של 90 לערך. בחודש 8/99 היא התגייסה לשירות סדיר, את השירות היא עשתה בחר"פ ובצריפין כלבורנטית. עם תום השירות הצבאי בחודש 5/01, ובהתאם להמלצות מפקדת המעבדה בה שרתה, התקבלה התובעת לעבודה בבית החולים "שיבא" (מכון הלר) בעבודת מחקר בכל הנושא לוחמה ביולוגית. עבודת המחקר נמשכה כחצי שנה ולאחריה סיימה התובעת את עבודתה במכון "הלר". בהמשך ובהמלצות המפקדת, התובעת התקבלה לעבודה במכבי שירותי בריאות כפקידת מעבדה בחצי משרה, ובשל המקצועיות אותה הפגינה התובעת הושלמה משרתה למשרה מלאה.

התובעת נרשמה ללימודי רוקחות באוניברסיטת באר שבע ולשם השלמת תהליך הקבלה היה עליה לעבור ראיון קבלה באוניברסיטה. הראיון נקבע בימים שלאחר התאונה ובטרם שהתאונה ארעה, אך בשל פגיעתה בתאונה המועד נדחה לבקשתה.

בעקבות התאונה התובעת נעדרה כחודש ימים ממקום העבודה ולכן צומצמה משרת עבודתה לחצי משרה. כחודש ימים לאחר קרות התאונה הגיעה התובעת לראיון אולם בשל מצבה הנפשי היא לא יכלה להתרכז בראיון ובעקבות כך היא לא התקבלה לבית הספר לרוקחות.

לתובעת הומלץ ללמוד במכללת ספיר (הנדסה שנה א') שכן במידה וציוניה יהיו מתאימים היא תוכל להתקבל למגמה הרצויה. בהתאם להמלצות, התובעת נרשמה למכללת ספיר כאשר כבר בשנה הראשונה היא נאלצה לחזור על מספר קורסים בהם נכשלה, ובשל כך היא לא הגיעה לסף הציונים הדרוש לצורך המעבר לאוניברסיטה, ולכן היא למדה שנה נוספת במכללת ספיר לצורך השלמת הקורסים בהם נכשלה.

בשנה ב' במכללת ספיר, התובעת הצליחה לעבור את הסף הרצוי ובתום שנה היא התקבלה ללימודים במגמת הנדסה כימית. התובעת טוענת כי לימודיה במכללה גרמו לה עיכוב של שנתיים בהתקדמות הלימודית והמקצועית, שכן יכלה כבר לסיים לימודי רוקחות לאחר 4 שנים.

כבר בשנת הלימודים הראשונה שלה באוניברסיטה נכשלה בקורס הנדסה כימית וביתר הקורסים הציונים שלה לא היו טובים. ואילו בשנה השנייה שלה, בשל העובדה כי נכשלה בקורסים ואף ציוניה לא היו טובים היא קיבלה מכתבי אזהרה.

כתוצאה מהכישלונות האמורים, התובעת עוכבה בתוכנית הלימודים. והיא אינה רשאית לקחת קורסים 'אשר הצלחה בקורסים בהם נכשלה מהווים תנאי מוקדם ללקיחתם.

הנכות הרפואית

ממקום התאונה הועברה התובעת לבית החולים "שיבא", שם עברה סדרת בדיקות שבסיומן אובחנה כסובלת מפגיעת ראש, עמוד השדרה הצווארי והמותני. בבדיקתה במיון נמצאה רגישות צווארית, נפיחות במצח שמאל וחתך באוזן ימין. התובעת שוחררה לביתה עם המלצות למנוחה, טיפול במשככי כאבים והמשך מעקב רפואי.

בעת התאונה הייתה התובעת כבת 21, היום היא בת 28, מאז התאונה חלפו 7 שנים ו- 6 חודשים.

פרופ' טיאנו, שהתמנה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, בדק את התובעת ביום 14.12.04 והעמיד את נכותה בשיעור 10 % למשך 5 שנים.

מבדיקתה על ידי המומחה נמצא כי : "נערה הנראית לפי גילה, מסודרת בהופעתה. המודע צלול. ההתמצאות במקום, בזמן ובאישיות תקינים. אין הפרעות בריכוז ובזכרון. האפקט דיספורי. אין הפרעות בדימוי הגוף. מספרת על התאונה בפרוטרוט, תוך כדי בכי כשמשחזרת את האירועים. מוסרת על סימני חודרנות מייד לאחר האירוע. בעיקר בלילה היו לה סיוטים לעיתים תכופות, אשר הלכו וירדו בהדרגה. כיום הם מופיעים עדיין, אף לעיתים רחוקות. באשר לסימני ההימנעות, היא עדיין מרגישה לעיתים בחילה בנסיעה באוטובוס, לכן לוקחת כדור לפני שעולה לנסיעה ארוכה. היו בעיות בתיאבון לאחר האירוע שחלפו. בשטח העיוני הפסידה למעשה בעקבות התאונה שנת לימודים אחת. כיום לומדת את המקצוע שרצתה ומשלימה את הפיגור בהדרגה. הבעיה העיקרית שהיא מדגישה היא הבעיה החברתית. מאז האירוע, נוצר מצב מביך בינה לבין חבריה, כשברור לכולם שהתאונה הייתה קשה לכולם, ובכל זאת רואים בה כזו שישבה ליד ההגה והורשעה במשפט. כאילו חלק מהאחריות דבקה בה וקשה גם לסביבה להינתק ממנו. נמצאת בטיפול פסיכותרפויטי פרטני וקבוצתי. הטיפול עזר לה מאוד. בשיחה עם האם, היא מדגישה בעיקר את הבעיה החברתית והקושי לעזור לבת בתחושות האשמה שלה.