פוגל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה על סך 10,138 ₪ בגין נזקי תאונה שארעו לרכב התובע, לטענתו, ביום 27.11.10. הנתבעת ביטחה את רכב התובע במועד האמור.

1.אין חולק כי בגין התאונה האמורה ניתנה חוות דעת שמאי מטעם הנתבעת ביום 1/12/10 ולפיה הוערך הנזק שנגרם לרכב התובע בגין אותה תאונה (במוקד חזית שמאלית) וכן ירידת ערך הרכב בגין פגיעה בכנף קידמית שמאלית - חזית שמאלית.

כן אין חולק כי בחוות הדעת האמורה לא נקבע כי נצפתה פגיעה במרכב הרכב וממילא לא נקבעה ירידת ערך לרכב בגינה.

התובע טוען כי ביום 26.2.12 , עת נערכה לרכב בדיקה לשם מכירתו, נתגלה לו כי קיימת פגיעה בשילדת הרכב בחזית השמאלית. לטענת התובע, הגורם לפגיעה זו הינו התאונה מיום 27.11.10, כאשר ממועד התאונה האמורה ארעה לרכב תאונה אחת בלבד שגרמה נזק קל לחלקו האחורי. לפיכך, עתר התובע לפיצויו בגין ירידת הערך שנגרמה לשילדת הרכב.

בכתב ההגנה המתוקן טענה הנתבעת כי, לאחר שנזקי התאונה תוקנו, התובע חתם על טופס הצהרת התחייבות המשחרר את הנתבעת מכל התחייבות בגין תיקון הנזקים שנגרמו לרכבו, ומשכך הוא מושתק מלטעון אחרת.

הנתבעת טענה עוד כי הנזק לשילדת רכב התובע אין מקורו בתאונה מיום 27.11.10 ומשכך הכחישה את הסכום הנתבע בגין ירידת ערך הרכב וההוצאות.

בדיון שנערך בפני העיד התובע.

לאחר שהתובע הצהיר כי חתימתו איננה מצויה על גבי טופס ההצהרה וההתחייבות מיום 27.11.10 ואף מספר תעודת הזהות המופיע בו איננו שלו, חזרה בה הנתבעת מטענתה להשתק.

5.מטעם הנתבעת העיד השמאי שערך את חוות הדעת האמורה, ואישר כי אכן לא מצא פגם שילדי ברכב בעת בדיקתו לאחר התאונה מיום 27.11.10. בהתאם לבקשת התובע, בדק השמאי את הרכב ביום 16.3.12 וטען כי הפגיעה השילדית שנצפתה על ידו בבדיקה השניה איננה בגין התאונה מיום 27.11.10. גם בטופס מכון הבדיקה שהציג התובע מיום 26.2.12 אין מדובר בפגיעה שילדית אלא בפגיעה בקורת רוחב קדמית ויכול להיות שמדובר בשילדה.

השמאי הגיש תמונות שצולמו בשתי הבדיקות שערך לרכב וטען כי השקע בשילדה הינו שקע תחתי, כאשר הפגיעה בגין התאונה היתה בצד שמאל מקדימה. לו היתה אותה עת פגיעה בשילדה, השקע אמור היה להיווצר במקום אחר ברכב.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים אשר הוצגו בפני, הגעתי למסקנה כי גרסת התובע מסתברת יותר מגרסת הנתבעת ומקובלת עלי טענתו כי אכן הפגיעה בשילדת הרכב נגרמה בתאונה מיום 27.11.10 וכי הנתבעת אחראית בגינה.

מסקנתי זו מבוססת על הנימוקים שלהלן:

התובע צירף אישורים רציפים מחברת "ביטוח ישיר" ולפיהם לא הגיש תביעות בגין פוליסות לביטוח הרכב מיום 1.12.10 ועד למועד הגשת התביעה.

התובע צירף אף אסמכתא לתאונה נוספת שארעה לרכב, ביום 4.1.11, כאשר נזקיה התבטאו בפגיעה אחורית בלבד ולא בחזית הרכב. התובע צירף את חוות דעת השמאי לענין אותה תאונה, כך שהיא מבססת את אופי הפגיעה האחורית בלבד.

התובע צירף "היסטוריית תיקונים" לרכב מטעם "מוסך אופיר בע"מ" החל משנת 2007 ובאופן רציף, כאשר מדו"ח זה לא עולה כי בוצעו תיקונים לרכב לאחר חודש נובמבר 2010 בגין פגיעה בשילדת הרכב הקדמית. בדו"ח אכן מצוין הטיפול שניתן בגין התאונה השניה שארעה לרכב, וכאמור, פגיעותיה התייחסו לצידו האחורי של הרכב.

הנתבעת טענה כי יכול שארעה לרכב תאונה נוספת מאז התאונה מיום 27.11.10 , כאשר, כפי הנראה, התובע ביקש שלא לתקן את נזקיה או לתקנם שלא במוסך "אופיר בע"מ" ואף בחר שלא לדווח על התאונה למבטחת רכבו אותה עת.

בנסיבות המקרה דנן ולאור התרשמותי מהתובע והגיונם של דברים, אינני סבורה כי באם הרכב היה נפגע כתוצאה מתאונה נוספת היתה מניעה לתובע לפנות למבטחת רכבו בגין פגיעה שילדית, שעה שקיים ביטוח בר תוקף לרכב (כפי שעלה מהאישורים שצירף התובע) ובייחוד שעה שהתובע דיווח על תאונה "קלה" יותר (התאונה מיום 04.01.11) למבטחת רכבו אותה עת. אם כך הוא ביחס לתאונה "קלה", מדוע לא יעשה כן התובע כאשר מדובר בתאונה שגרמה לפגיעה שילדית?

יתרה מזו, מדוע "יסתכן" התובע בפניה חוזרת לנתבעת בחלוף למעלה משנה מאירוע התאונה ובדרישה לפצותו בגין פגיעה, שלטענתו, ארעה באותה תאונה, שעה שהיה באפשרותו לפנות למבטחת הרכב באותה עת ובזמן אמת, ובלא שיהיה צורך להוכיח את הקשר הסיבתי בין אותה תאונה "ישנה" לנזק עליו נודע לו רק בחודש פברואר 2012?

גם לאור עדות השמאי מטעם הנתבעת, אין חולק כי לרכב פגיעה שילדית בחזיתו.