פוגלר ואח' נ' עירית תל-אביב-יפו ואח'

ב"כ התובעים: עו"ד זילבר

ב"כ נתבעת 1: עו"ד המר

ב"כ נתבעים 2-3: עו"ד קנדל

פסק דין

תובעים 2-1 הם בעלים של דירת קרקע ברחוב העבודה 10 בתל-אביב (להלן: הדירה). תובעת 3 היא שוכרת הדירה שהתגוררה בה בפועל. ב-28/2/09, בעת שירד גשם, הציפו מים שעלו ממערכת הביוב את הדירה וגרמו נזק בסך 8,100 ₪ לתשתית הדירה ולחפצים שונים (הנזק אינו שנוי במחלוקת). לטענת התובעים האחריות להצפה מוטלת על הנתבעת 1, שהיא הרשות המקומית האחראית על מערכות הביוב והניקוז, ולחילופין על נתבעות 3-2 שבאותה עת ביצעו עבודות תחזוקה ברחוב סמוך. הנתבעות מודות בקיום האירוע אך מכחישות את חבותן, ולחילופין מטילות את האחריות זו על זו. לבקשת ב"כ העירייה, ובשל ניסיונות לישב את המחלוקת מחוץ לכותלי בית-המשפט לאחר שמיעת העדויות, לא נשמעו סיכומים על-פה (אף שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר) והוגשו סיכומים קצרים בכתב. עתה עת הכרעה, ומבחנתי את הראיות ואת טענות הצדדים מצאתי כי האחריות לנזקים מוטלת על הנתבעת 1 – עיריית תל אביב (להלן: העירייה).

ממצאים עובדתיים

בעיית ההצפות ברחוב העבודה ובבניין הספציפי הייתה ידוע מבעוד מועד. הוגש מסמך של עיריית תל-אביב המעיד כי בימים 23/2/09, 26/2/09, 27/2/09 הגיעו לעירייה מספר קריאות בנוגע לסתימות ביוב ברחוב העבודה 10 [נ2/2]. על-פי האמור במסמך הקריאות טופלו. גם ביום האירוע עצמו (28/2/09) ואחריו (1/3/09) הגיעו אל העירייה מספר קריאות בנושא.

התובעת 1 העידה שבשנים האחרונות, כאשר ירדו גשמים, אירעו אירועי הצפה קטנים יותר שדווחו לעירייה, וזו הייתה שולחת רכב שישאב את המים. כמו כן העידה שהעירייה ביקשה שתתקין על חשבונה משאבות. עדות זו, שהייתה אמינה, לא נתמכה אמנם במסמך כלשהו, אולם גם העד מטעם העירייה מר בוריס קליימן – שעדותו הייתה כללית ביותר והוא נמנע מלהשיב לשאלות רלוונטיות, בין משום שלא ידע את התשובה ובין משום שהתחמק ממתן תשובה – העיד בחצי פה כי ידוע לו על הצפות ברחוב העבודה, ולשאלה "ממתי אתה יודע על בעיות שקיימות בנושא ביוב ברחוב העבודה?" השיב: "יש לפעמים בחורף. זה תלוי במזג האוויר והמצב". [עמ' 13, 14-13].

ימים אחדים לפני האירוע דווחו נתבעות 3-2 לעירייה ששוחות הביוב באזור מוצפות במים. עדויות נציגי נתבעות 3-2 בנושא היו אמינות ונתמכו ביומני העבודה, במסמכים ובתמונות. העירייה אינה מכחישה הודעות אלו, והעד מטעמה העיד כי כלל לא ידע עליהן. העירייה לא הציגה עד רלוונטי אחר או מסמכים לסתור את הטענות.

עדי נתבעות 3-2 היו היחידים ששפכו גם אור מקצועי על נסיבות המקרה, כאשר העד, מר ירון גל העיד ש"הגובה של הביוב בקו צריך לזרום במהירות מסוימת כשהקו צריך לזרום רבע מהגודל שלו, וברגע שזה עולה אז כנראה שמישהו זרק נייר או בדים וזה נסתם" [עמ' 9, 32-30]. מר גל הסביר שכשירד גשם "סביר להניח ש[מערכת הביוב] תקבל מי גשמים לתוכה ותגלוש" [עמ' 8, 18-17], וזאת, בין השאר, משום שבניינים רבים מחברים את המרזבים למערכת הביוב ולא למערכת הניקוז כנדרש. מר גל הדגיש שאם בורות הביוב לא היו מלאים סביר להניח שלא הייתה נגרמת הצפה [עמ' 9, 2-1]. בעדותו מסר שעל מערכת הניקוז והביוב ברחוב העבודה הוטל עומס כבד בשל התפתחות הבניה באזורים סמוכים (ברחובות רוטשילד, מלצ'ט ורחובות נוספים), ובלשונו: "מערכת הביוב שם היא מערכת קיימת משנות ה-90, לא זוכר בדיוק את התאריך המדויק שלה. היא מערכת עירונית. היום נאספים אליה רחובות מלצ'ט ורוטשילד, ולדעתי היא לא אמורה לשמש בתפקיד הזה אלא רק את רחוב העבודה. המשמעות היא שמבחינת השפכים עוברת בה כמות יותר גדולה מהקיבולת שלה" [עמ' 7, 23-19]. העד מטעם העירייה העיד כי "ידוע לי שיש תכנית כזאת לשפר את מערכת הניקוז ... מחלקת תיכנון עשתה את התכנית. אני עובד במחלקת אחזקת רשת ביוב ותיעול, עבודה שוטפת, לכן אני לא יכול להתייחס לתוכנית" [עמ' 16, 28-23].

לא הובא שמץ של ראיה לטענת העירייה שביום האירוע ירד גשם כבד ובלתי צפוי.

טענת העירייה כי הקולטנים ברחוב נסתמו בשל פעילותן של נתבעות 3-2 נטענה בעלמא, ובכל מקרה, העדים השונים, לרבות העד מטעם העירייה, הסכימו שקיימת הפרדה בין מערכת הקולטנים, שנועדה לאסוף מי נגר, לבין מערכת הביוב שממנה ארעה ההצפה [עמ' 19, שורה 28]. אציין שבחקירתו הנגדית נשאל עד העירייה בנושא זה מספר פעמים, לרבות על ידי בית-המשפט, אולם הוא התחמק מתשובה, כאשר התרשמתי שמדובר בהתחמקות מכוונת, וכי העירייה בחרה להדגיש את הפעילות שעשו נתבעות 3-2 במערכת הקולטנים ונמנעה מלמסור מידע בנוגע למערכת הביוב. אוסיף שעדי הנתבעות 3-2 הבהירו כי בוצע "גירוד" עליון של פני הכביש שלא פגע במערכת הביוב. עדות זו לא נסתרה ע"י העירייה בשום צורה.

התובעת העידה באופן ברור שמערכת הביוב של הדירה מחוברת למערכת הביוב העירוני, וכי ההצפות אירעו רק כאשר יורד גשם. עדות זו היתה אמינה ולא נסתרה. העירייה טענה שבבניין קיים בור רקב. טענה זו נתמכה בעדותו של מר קליינמן, אולם בחקירה הנגדית, שכללה גם בחינת של התמונות בשטח, התעורר ספק בנוגע למקור ההצפה, ונראה, בסבירות גבוהה שהמים לא גלשו מבור הרקב אלא מהפתח המוביל למערכת הביוב העירונית.

מסקנת ביניים – גורם ההצפה

נוכח כל הממצאים שפורטו למעלה, בשים לב לקיומן של שוחות ביוב מלאות ערב האירוע, לעובדה שההצפה בבניין הייתה במקביל וירידת הגשם ולהצפות ברחוב ולעדויות השונות שנשמעו, ניתן לקבוע בסבירות גבוהה ביותר שמקור ההצפה הוא במערכת הביוב העירוני אשר גלשה בשל שוחות הביוב הסתומות ובשל הגברת השימוש בשל פיתוח סביבתי שאינו מתאים לכושר הניקוז שלה. גרסה זו טובה וסבירה בהרבה מכל גרסה אחרת.

אחריות העירייה

משנקבעו הממצאים העובדתיים נשאלת שאלת אחריות הצדדים ובעיקר אחריותה של העירייה לנזקים. לטענת העירייה פעלה באורח סביר שכן היא נדרשת להקצות משאבים למקומות אחרים, ואין באפשרותה לטפל בכל תקלה במערכת הביוב. אינני מקבל טענה זו. אמות המידה באשר לחובת הזהירות שחבה רשות מקומית כלפי האזרח נקבעת, בין השאר, גם בחיקוקים, הקובעים את גדרי פעילותה ומטילים עליה חובות שונות (ע"א 862/80 עיריית חיפה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757 [1983], וראו בהרחבה ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [2006]. לענייננו שלנו נפנה לפרק 12 לפקודת העיריות [נוסח חדש], המגדיר את "חובותיה של עירייה, ובכלל זה מטיל עליה חובה מפורשת לדאוג לניקוזם של רחובות (סעיף 235 לפקודה) ולתקינותה של מערכת הביוב (סעיף 237 לפקודה). הוראות חוק אלו מקימות לעירייה חובת זהירות מושגית וחובה קונקרטית כלפי תושבי העיר, ועליה לצפות שהפרת חובה זו עלולה לגרום נזק לתושבים. עמדה על כך כב' השופטת חיות בפרשת עיריית חיפה שלעיל:

"משהוטלה על העירייה, בין יתר חובותיה, החובה החוקית לדאוג לניקוז רחובות העיר, עליה לצפות כי תושביה עלולים להינזק באם לא תקיים את חובתה זו ולא תדאג להקמת תשתית ניקוז התואמת את הצרכים במקום. אין לקבל בהקשר זה את טענת העיריות כי מדובר בחובה סטטוטורית שאינה מפורטת ועל כן לא ניתן לגזור ממנה חובת זהירות לצורך עוולת הרשלנות. ככל שמדובר בחובה לדאוג לענייני הניקוז ברחובות העיר, החובה שהוטלה על העיריות בסעיף 235(2) לפקודת העיריות ברורה ואין לצפות לכך שבחיקוק יפורטו כל פרטי התשתיות ההנדסיות הנדרשות. חובה סטטוטורית זו יש בה כדי לשמש בסיס לחובת הזהירות הקמה ביחסים שבין הציבור ובין הרשות המקומית, כמי שהופקדה על פי דין לדאוג לרווחתו ולבטיחותו בתחום השיפוט שנמסר לאחריותה ... אכן, המידע, השליטה והפיקוח באשר לאיכותה ולמצבה של תשתית הניקוז העירונית מצויים בידי העירייה מתוקף סמכויותיה על פי דין. היא, אפוא, הגורם שבידיו האמצעים הטובים ביותר להכרת צורכי הניקוז בשטח המצוי בתחום שיפוטה והיא מונעת הנזק היעילה ביותר..."

בנסיבות האמורות מצאתי שהנתבעת 1 לא נהגה כעירייה סבירה בנסיבות העניין והתרשלה בקיום החובה המוטלת עליה בסעיפים 235 ו-237 לפקודת העיריות לדאוג לניקוזם של רחובות העיר ולטפל במערכת הביוב. כאמור למעלה, נמצא שהתרחבות הבניה באזור העמיסה שפכים על מערכות הביוב והניקוז ברחוב העבודה באופן שלא התאים לכושר הניקוז שלהן. דבר זה חייב היערכות מתאימה מראש של העירייה והגדלת התשתיות באורח הולם לצרכים. עירייה סבירה צריכה ויכולה לצפות כי הרחבת אוכלוסיה ללא תשתית ביוב וניקוז מתאימות עלולה לגרום להצפות ולנזקים למבנים ולתושבים כתוצאה מהצפה ועליה להבטיח את הגדלת כושר הניקוז באורח שימנע פגיעה בתושבים. העובדה שקיימים מבנים המחברים את המרזבים למערכת הביוב ולא לניקוז וכך מעמיסים עליה אינה פוטרת את העירייה מחובתה כלפי התושבים, והיא זו האמורה לפקח על התנהלות בעלי הבתים.

יתרה מכך, במקרה זה קיימת צפיות קונקרטית לסכנה, שכן הערייה היתה מודעת לתקלה בשוחות הביוב ברחוב העבודה וברחובות הסמוכים. סוגיה זו הובאה לידיעת העירייה כשבוע ימים לפני ההצפה לכל הפחות, ונוכח העדויות ששמעתי סביר שהיא היתה ידועה גם באירועי גשם שקרו בשנים הקודמות. העירייה היתה מודעת אפוא היטב לתקלה שדווחה לה שבוע מראש (לפחות), והיה עליה לצפות כי אי-טיפול בשוחות הביוב המלאות עשוי להביא להצפות שיגרמו לנזק לבתים באזור, ובוודאי לבית-ברחוב העבודה 10 שנפגע בעבר (כנראה בשל היותו ממוקם במישור נמוך יותר). אבקש לציין שמתיאור כל העדים עולה שניתן לטפל בבעיה באופן נקודתי ע"י משאבות (ביוביות) גם ללא טיפול כולל במערכת הביוב שמחייב השקעות תשתית.