פוברסקי ואח' נ' הישראלית אמריקאית לגז בע" מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצויי בגין עגמה הנפש שנגרמה לתובעים, לטענתם בשל דליפות גז חוזרות ונשנות.

התובעים הם דיירי הבית המשותף ברח' רקפת 14 בגבעת זאב (להלן: "הבנין").

הנתבעת (להלן: "אמישרגז") היא חברה לאספקת גז ומספקת גז באמצעות צוברים גם לדיירי הבנין.

התובעים רכשו את הדירות בבניין מקבלן, ואיכלסו את הבניין לפני כ-3 שנים.

בחורף 2009 הותקנו בכל דירה בבניין מכשירי יונקרס לצורך חימום הדירות והמים.

לטענת התובעים מאז שהחל השימוש ביונקרס החלו לסבול מריח קשה של גז, בגינו פנו עשרות פעמים לחברת אמישרגז אך ללא הואיל. מכאן דרישתם של התובעים לפיצויי כספי בסך 28,000 ₪, וזאת בשים לב לעוגמת הנפש שנגרמה להם, ולכך שהם וילדיהם היו שרויים בסכנת חיים בשל הדליפה.

אמישרגז מצידה טוענת כי בכל פעם שמי מהדיירים פנה אליה, שלחה למקום טכנאי, החליפה מחמת הזהירות את ווסתי הגז, אך לא גילתה כל דליפה במקום. אמישרגז מכחישה את מספרן הרב של הפניות וטוענת שככל שהיתה דליפה הרי שזו לא היתה בצינורות או בציוד שבאחריותה.

דיון והכרעה:

העידו בפני חלק מהתובעים בשם כלל התובעים, ומטעם אמישראגז העיד מר עופר שרון, מנהל סניף ירושלים.

התובעים העידו כי סבלו מריח קשה של גז במהלך השנים במיוחד ברחבת הכניסה לבניין, כמו גם מניתוקים באספקת הגז מעת לעת. התובעים הוסיפו והעידו כי פנו עשרות פעמים לאמישרגז אך הטכנאיים שנשלחו למקום לא פתרו את הבעיה. חרף טענה זו אישרו התובעים כי מעולם לא פנו לאמישרגז בכתב, לא הגיעו לסניף כדי לשוחח עם האחראי על השירות, וגם מעולם לא הזמינו טכנאי גז מטעמם כדי לבדוק את התקלה.

עוד טענו התובעים שנכחו בדיון כי אחד התובעים הינו טכנאי גז בהכשרתו, אך דווקא הוא לא היה יכול להתייצב לדיון ולהעיד על הבדיקות שערך או על אופי הבעיה.

אף כי התובעים שבו והלינו על עוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם הרי שנראה מעדותם כי איש מהם לא התייחס לריח הגז כבעיה אמיתית. אופיינית בעניין זה עדותו של מר סנהדראי :

"ביום ו' אחד פתחנו את דלת הבית והיה ריח נוראי של הגז, התקשרתי למוקד, לאחר שעתיים התקשרתי שוב והזכרתי שאנחנו דתיים, בפעם השלישית אמרו לי שישלחו. אני לא זוכר את התאריך זה היה לפני שנה. אז ירד לי האסימון שהנתבעת לא זורקת עלינו... בבית עצמו לא היה ריח גז, בחוץ היה. ביום א' לא עשיתי כלום, עם הזמן הריח ירד".

לטענת התובעים שירות הכבאות בגבעת זאב הורה על סגירת הגז בשל דליפה, אך התובעים לא ידעו לציין מתי היתה הבדיקה האמורה האם לצורך קבלת טופס 4 לאיכלוס הבניין או בתום שנת הבדק. התובעים הודיעו כי יגישו את אישור שירות הכבאות בתוך 7 ימים ממועד הדיון, אך אישור זה לא הוגש לבית המשפט.

מהמסמכים שהגישה אמישרגז עולה כי פניות הדיירים בעניין דליפת גז וריח רע החלו ביולי 2009, ובמהלך שנת 2010 היו 7 ביקורים של טכנאיים. בחלק ניכר מהביקורים לא נמצאה דליפת גז, ולא היה ריח של גז חרף סריקת הבניין בנוכחות מי מהדיירים.

בחלק מהביקורים חיזקו הטכנאיים ווסת זה או אחר או ניקו אותו. לטענת מנהל השירות פעולות אלו נעשו כדי להרגיע את הדיירים וחרף העובדה שלא היו ממצאים בדבר דליפת גז. מכיוון שאיש מהטכנאים לא העיד בפני, הרי שאני קובעת כי אכן היה צורך בהחלפת ווסת או ניקויו בשל דליפת גז, והדבר לא נעשה אך ורק כמחווה של רצון טוב.

בסופו של יום בעקבות ניקוי הווסתים התקלה נפתרה ובמועד הדיון העידו התובעים כי אין עוד ריח של גז בבניין.

מכאן מסקנתי שאכן היתה דליפת גז במקום, ונדרשו מספר ביקורים של טכנאיים מטעם אמישרגז עד שבעיה זו נפתרה.

יחד עם זאת אין בידי לקבל את טענות התובעים בדבר תדירות התקלות, היקפן או עוגמת הנפש והמטרד שנגרמו להם כתוצאה מהריח הרע. מהתנהלות התובעים עצמם נראה כי לא יחסו לתקלות חשיבות, שכן כאמור הם לא הזמינו איש מקצוע בלתי תלוי לבדיקה או תיקון של התקלות. התובעים אף לא הציגו את אישור הכבאות על ניתוק הגז בשל דליפות, ולהתרשמותי מדובר בניסיון להעצים את התלונות וזאת לצורך קבלת פיצוי גדול ומופרז.