פדרמן ואח' נ' עו"ד ניצן

פסק דין

בפניי בקשה לסילוק על הסף (בש"א 8311/09) של התביעה בתיק שבכותרת.

1. מדובר בתביעת לשון הרע. התביעה מבוססת על דברים שנאמרו על ידי הנתבע, עו"ד שי ניצן, בישיבה של ועדת חוקה חוק ומשפט. אין חולק, כי הנתבע הוא המשנה לפרקליט המדינה ומשמש כראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה. הדיון האמור היה בנושא "שמירת עקרונות הדמוקרטיה ושלטון החוק בכל הקשור לפינוי אפשרי של מאחזים". אין חולק, כי הנתבע הוזמן לדיון. הדבר עולה גם מרשימת המוזמנים בעמוד 1 לפרוטוקול.

2. בדיון האמור נשאה דברים התובעת, אלישבע פדרמן, והעידה על פינוי מקום אותו כינתה "חוות פדרמן" (בעמודים 3 – 4). היא מסרה גירסה עובדתית, בדבר שעת הפינוי, מועדו, אי מתן התראה קודמת, אלימות שהופעלה, פגיעה ברכוש (בעמוד 3 – 4). היא פירטה החלטות שיפוטיות שלטענתה ניתנו בעניין זה (בעמוד 5).

3. (א) אין חולק כי כי הנתבע התבקש על ידי יו"ר הוועדה להציג את עמדתה של המערכת המשפטית בכל הנוגע לסוגיה שעלתה לדיון (עמוד 12). בדבריו, הנתבע הציג את המסגרת המשפטית לטיפול בפלישה לא חוקית למקרקעין, ובבנייה בלתי חוקית (בעמודים 12 – 14 לפרוטוקול). הוא התייחס לכללים החלים על עניין זה באזור יהודה ושומרון (ראו גם בעמוד 15).

(ב) הנתבע התייחס בדבריו גם לעניין הפינוי של משפחת פדרמן (בעמוד 15). הוא ציין כי לא התכונן לדיון ספציפי בנושא זה, אך התייחס לדברים מזכרונו (בעמוד 15). הוא התייחס בדבריו לכך שמדובר בבנייה על שטח פלסטיני פרטי, אשר הייתה אסורה שכן הקרקע נתפסה למטרה אחרת (בעמוד 16). במהלך דבריו, דיברו גם חברי כנסת שלקוח חלק בישיבה, והיתה התייחסות עניינית מצידם לדברים, ובכלל זה התייחסות של יו"ר הוועדה (בעמוד 17). הנתבע גם נשאל שאלות על עניין זה על ידי יו"ר הוועדה (ראו בעמוד 18, 19). הוא ציין, כי אינו מכיר את הפרטים של ביצוע הפינוי, והעיר כי לעניין זה ניתן לפנות לגופים האמונים על שמירת החוק במדינה (בעמוד 18).

4. (א) הבקשה לסילוק על הסף מבוססת על הוראת סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע). סעיף זה קובע, כי

"לא ישמש עילה למשפטי פלילי או אזרחי

......

(9) פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור"

(ב) למען שלמות התמונה הנורמטיבית נוסיף, כי סעיף 21(ב) לחוק יסוד: הכנסת קובע, כי ניתן לקבוע בתקנון הכנסת הוראות בדבר סמכותן של ועדות הכנסת לזמן נושא משרה או ממלא תפקיד בשירות המדינה, ולחייבו למסור מידע שבידו על פעילות הגוף שבו הוא מכהן. בהתאם לכך נקבעה הוראת סעיף 106א(א) לתקנון הכנסת, הקובע כי ועדה קבועה של הכנסת רשאית להזמין לישיבותיה עובדי מדינה, וכי מי שהוזמן כאמור חייב להתייצב בפניי הוועדה ולמסור לה את המידע שבידו בנוגע לנושא הדיון.

5. מכל האמור עולה, כי הדברים שאמר הנתבע בוועדת הכנסת מהווים פרסום שהיה רשאי, ואף חייב, לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין, היא ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת. דבריו של הנתבע לא חרגו ממסגרת הדיון, העולה מנושא הדיון, ומן הדברים שנשאה בו התובעת. נזכיר, כי הנתבע היה חייב להתייצב לדיון על פי דין, והתבקש לשאת בו דברים. בנסיבות אלה, הפרסום אינו יכול לבסס עילה בלשון הרע, על פי הוראת סעיף 13(9) הנ"ל.

6. זו אף זו. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע מפורשות, כי הוראת סעיף 13 יוצרת הגנה מוחלטת מפני תביעה, אשר אינה כפופה לסייגים נוספים, בין אובייקטיוויים ובין סובייקטיוויים (ראו רע"א 1104/07 חיר נ' גיל (2009)). יש בכך כדי לחזק את המסקנה אליה הגעתי.

7. (א) נוכח כל האמור, דין התביעה להידחות על הסף, נוכח תחולתה של הוראת סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע על העניין. אני דוחה אפוא את התביעה.

(ב) משהוגש כתב הגנה, ואף נדרשה הגשת בקשה לסילוק על הסף, מן הראוי כי התובעים ישאו בהוצאות המדינה בגין הליך זה. בהחשב בכך שהתובעים אינם מיוצגים, ובמעמדם היחסי של הצדדים, וכן בשלב המקדמי בו הגיע ההליך לסיומו, אפסוק סכום נמוך יחסית, ואחייב את התובעים בהוצאות המדינה בגין הליך זה בסך של 3,500 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא ישולם עד ליום 1.5.10.

ניתן היום, ט' ניסן תש"ע, 24 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.