פדלון ואח' נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העוררים הם אח ואחות הטוענים להכרה כנכים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957. התביעות שהגישו למשיבה נדחו והם עוררים על ההחלטה.

גרסת העוררים –

יהודה פדלון: נולד בשנת 1935 במצרתה בלוב וגר שם עם משפחתו בתקופת המלחמה. בגלל הפצצות ברחו לסירט לאח של אביו- משה פדלון ולאחר זמן מה חזרו לביתם במצרתה.

לאחר מכן, בעקבות גירוש יהודי סירט, הדוד משה ומשפחתו הגיעו למצרתה. כעולה מדברי העוררת והעד שהעיד מטעם העוררים, משה חזר לסירט בניגוד לאיסור של הגרמנים, הפך למבוקש ע"י הגרמנים שחיפשו אחריו גם אצל אבי העוררים, בחשדם שהוא מסתיר אותו.

העורר מתאר בהצהרתו את מעמדו המכובד של אביו בקהילה, קשריו המסחריים הענפים ואת עושרה של המשפחה כולה.

העורר שמע מאביו כי בעקבות החשד המדובר, גרמנים נכנסו לחנותו, לקחו לו זהב והכו אותו.

מפחד להמשך התנכלות מצד הגרמנים המשפחה ברחה לאחד הכפרים בסביבה.

העוררת, ג'וליה פילוס, הצעירה מאחיה בשלוש שנים, חוזרת על עיקרי גרסתו.

עדותו של מר מאיר פדלון:

בן 84 כיום, אח של אבי העוררים. גם הוא גורש מסירט ובא לבית אחיו במצרתה. מאיר מספר כי גם אחיו משה היה איש עשיר וראש הקהילה היהודית בעירו סירט.

לדברי העד, אחרי הגירוש מסירט, אחיו משה יחד עם אח נוסף שהגיע מטריפולי, חזרו לסירט והגרמנים חיפשו אחריהם. אחיו הגדול, אבי העוררים, פחד שיבולע למשפחתו בגלל החשד שהוא מסתיר את האחים שלו וברח לכפר ערבי.

דיון

א. עדות העוררים, כדבריהם, מתבססת על סיפורי המשפחה. הם עצמם היו קטנים מדי לזכור ולהבין את האירועים. הדוד מאיר פדלון, אימת בעדותו דבריהם.

ב. ממכלול הנסיבות ניתן להסיק כי המשפחה אכן ברחה מביתה מפחד הגרמנים. העוררים סיפרו כי מספר חודשים לפני כן, ברחו ממצרתה בשל הפצצות וחזרו לביתם אחרי חודשיים-שלושה. נראה כי הסיבה לבריחה השנייה היתה בגלל תחושת הפחד שהגרמנים יפגעו במשפחה כפי שעשו לאב בשל החשד שהוא מסתיר את אחיו.

ג. אנו מקבלים טענת בא כוח העוררים כי יש לראות את האירוע הספציפי על רקע יהדותה של המשפחה, מוצאה ומעמדה המיוחס, אשר העצימו את הפחד מפני התנכלות ממשית מצד הגרמנים.

לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערר.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

כב' השופטת בדימוס רחל גרינברג- יו"ר