פדידה נ' לוי ואח'

החלטה

בפניי בקשת התובעת למינוי מומחים רפואיים בתחום רפואת הכאב או מומחה בתחום ה- RSD/CRPS ומומחה בתחום הפסיכיאטרי.

למען שלמות התמונה אסקור את ההליכים אשר התקיימו עד כה-

התובעת הגישה בשנת 2007 תביעה בגין פגיעתה בתאונה נשוא התביעה שבפניי מיום 16.8.06.בבקשה למינוי מומחים אשר הוגשה במצורף לכתב התביעה עתרה התובעת למינוי מומחים בתחום האורטופדי והנוירולוגי.

כב' השופט קסירר מינה את ד"ר ברוך עמרמי כמומחה בתחום האורטופדי. ד"ר עמרמי קבע כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום האורטופדי, אך נוכח התרשמותו כי ישנם קריטריונים מסויימים אשר יכולים להעיד על תופעת CRPS, המליץ על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי לבדיקת השאלה האם נותרה לתובעת נכות כתוצאה מתופעה זו.

בהתבסס על המלצת המומחה בתחום האורטופדי, עתרה התובעת למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי. כב' השופט קסירר בהחלטתו מיום 19.8.08 דחה את הבקשה תוך שהוא מתייחס למסמך מיום 4.10.07 אשר קבע כי התובעת אינה סובלת מ- CRPS.
בקשת התובעת לעיון חוזר בבקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי נדחתה בהחלטת כבוד השופט קסירר מיום 3.12.08 וכפי שהוא מנמק: "מעיון בתיעוד הרפואי עולה כי בדיקתה הבודדת של התובעת ע"י נוירולוג נמצאה תקינה. פרט לבדיקה זו, לא נמצא תיעוד רפואי נוסף מרופא נוירולוגי. אכן ד"ר עמרמי, המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי מציין בחוות דעתו כי הוא ממליץ על מינוי נוירולוג רק בשל החשד ל- CRPS ברם, במסמך הרפואי מיום 4.10.07 נרשם מפורשות כי בענייננו לא מדובר באבחנה האמורה, משכך נשמט הבסיס למינוי נוירולוג אף לשיטתו של ד"ר עמרמי, כאמור בחוות דעתו. משנשלל החשד לאבחנה האמורה, כמפורט במסמכים הרפואיים שהומצאו, ובהיעדר תיעוד מספק מרופא נוירולוג, מצאתי כי לא קיימת תשתית ראייתי מספקת המצדיקה מינוי מומחה רפואי בתחום המבוקש".

בהמשך, עתרה התובעת למינוי מומחה בתחום הראומטולוגי, כאשר הנימוק העומד בבסיס הבקשה הינו היותה של התובעת מאובחנת כמי שסובלת מ- CRPS. לתמיכה בבקשתה צירפה התובעת שלשה מסמכים רפואיים. הראשון מיום 31.3.11, ערוך בידי ד"ר יופה ויטלי, נוירולוג, השני מיום 28.4.11 ערוך בידי, ד"ר יוסף וולצר, ממרפאת כאב והשלישי מיום 19.6.11 ערוך בידי ד"ר יאיר מולד, ראומטולוג.
כבוד השופט חיימוביץ בהחלטתו מיום 16.9.11 דחה את בקשת התובעת: "התובעת נפגעה בתאונת דרכים שאירעה בשנת 2006 ובה שברה את רגלה. אורטופד שמונה על ידי בית המשפט מצא כי לא נותרה נכות צמיתה ובקשה למינוי מומחה נוירולוגי נדחתה. עתה מגישה התובעת בקשה למינוי מומחה ריאומטולוגי בהסתמך על שלשה מסמכים משנת 2011-חמש שנים אחרי התאונה. עיון במסמכים שצורפו לבקשה מעלה שאין בהם אף לא שמץ של ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום הריאומטולוגי, שכן האבחנות המתוארות בבקשה מתבססות על תלונותיה של התובעת ואין כל ממצא אובייקטיבי שיתמוך בבקשתה. יתרה מכך, לא הוכח קיומו של רצף טיפולים בתחום הראומטולוגי ופרק הזמן הארוך שבין התאונה לבין התלונות קוטע את הקשר הסיבתי בין השניים. הבקשה נדחית".

בהמשך, הגישה התובעת בקשה למינוי מומחים בתחום הכאב/רפואה פיזיקלית ושיקום/מומחה ל- CRPSומינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.בישיבה שהתקיימה ביום 24.5.12 הסכימו הצדדים על מחיקת התביעה. בפסק דינו של כבוד השופט חיימוביץ בו הורה על מחיקת התביעה נקבע כי ככל שתוגש תביעה חדשה בגין אותה עילה, יחולו בה ויחייבו ההחלטות בנוגע למינוי מומחים שניתנו וכן חוות הדעת.במסגרת פסק הדין הובהר כי בקשתה של התובעת למינוי מומחה בתחום הכאב והפסיכיאטריה לא הוכרעה לגופה.

ביום 8.10.13 הגישה התובעת את התביעה דנן. כעת מונחת בפניי בקשת התובעת למינוי מומחים ברפואת הכאב או מומחה בתחום ה- RSD/CRPS ומינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

באשר לתחום הפסיכיאטרי, בקשה למינוי מומחה זה לא נדונה ולא הוכרעה עד כה.

מעיון במסמכים הרפואיים אשר צורפו לתמיכה בבקשה עולה כי בסמוך לתאונה התלוננה התובעת בפני הגורמים המטפלים על קשיי הירדמות וחרדות מכביש והיא הופנתה לפסיכיאטר. במסמך מיום 16.1.05 מהמרכז הרפואי "רעות" מצויין כי התובעת נבדקה על ידי פסיכיאטר ואובחנה כסובלת מ- PTSD.

בחודש 12/2006 החלה התובעת טיפול פסיכולוגי כאשר מתועדים מספר מפגשים מהם עולה כי התובעת אכן סובל מפוסט טראומה והומלץ לה טיפול תרופתי.

אני סבורה כי יש בתיעוד האמור כדי לבסס ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות בתחום הפסיכיאטרי, המצדיקה מינוי מומחה בתחום זה.בהתייחס לתיעוד שצורף לבקשה, לא התרשמתי כי יש בו אלמנטים של חוות דעת העלולים לפגוע בשיקול דעתו העצמאי של המומחה ומשכך הם מותרים בהמצאה למומחה.

אשר לבקשה למינוי מומחה בתחום הכאב/ RSD/ CRPS, ניכר כי לאורך ניהול ההליך הקודם, התקשתה התובעת בזיהוי תחום ההתמחות הרלוונטי לתלונותיה ולמגבלות מהן היא סובלת לשיטתה. בתחילה הוגשה בקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, נוכח המלצת המומחה בתחום האורטופדי על מומחה בתחום זה, אך בקשה זו נדחתה, כאמור לעיל, לאור העובדה שמלבד בדיקה נוירולוגית של התובע שנמצאה תקינה, לא תועדו ביקורים נוספים אצל נוירולוג, ובהתבסס על מסמך מיום 4.10.07 אשר שלל את האבחנה אודות CRPS.בהמשך, עתרה למינוי ראומטולוג נוכח האבחנה אודות CRPS אך בקשתה נדחתה בשל היותה מבוססת על שלשה מסמכים בלבד אשר נערכו 5 שנים לאחר התאונה. כעת מונחת בפניי הבקשה האמורה אליה צורפו המסמכים הרפואיים אשר צורפו לבקשה למינוי נוירולוג והמסמכים אשר צורפו לבקשה למינוי ראומטולוג (לבקשה למינוי ראומטולוג לא צורפו מלוא המסמכים הרלוונטיים אלא שלשה מסמכים בלבד כמפורט בסעיף 5).
כאמור, התובעת נפגעה בתאונה בכף רגלה השמאלית.כעולה מהתיעוד אשר צורף לבקשה שבפניי, בתעודת חדר מיון מיום 11.9.6, תחת סעיף האבחנות, עלתה האפשרות כי מדובר ב-RSD.בחודשים שלאחר התאונה התלוננה התובעת בפני הגורמים המטפלים על כאבים ברגליים והימנעות מדריכה על רגל שמאל.ביום 13.11.06 ביצעה התובעת בדיקתEMG אשר העלתה חשד ל- RSD.במסמכים הרפואיים ניתן למצוא אזכורים רבים לאפשרות כי אכן מדובר ב- CRPS והתובעת אף טופלה בעקבות אבחנה זו במרכז רפואי רעות.

יצוין כי אזכור התופעה אשר לפעמים מתייחסים אליה כחשד ל CRPS- ולעיתים כאבחנה של ממש, מופיע במסמכים הרפואיים לאורך השנים הרבות שמהתאונה ועד שנת 2011.

הנני סבורה, כי בחינת מלוא התיעוד הרפואי אשר הובא בפניי, מצביע על קיומה של ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות בכל הקשור לתופעת ה- CRPS. יודגש כי מלוא התיעוד כפי שהוצג בפניי לא עמד בפני הגורמים השיפוטיים אשר נתנו החלטותיהם בבקשה למינוי נוירולוג וראומטולוג בקשר עם תופעה זו, כאשר התיעוד משנת 2011 מאוחר להחלטת כבוד השופט קסירר והתיעוד המוקדם, מהתאונה ועד לשנת 2011 לא הוצג בפני השופט חיימוביץ.