פבר נ' פרידמן

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד וכן התנגדות לביצוע שני שיקים משורטטים, על סך 25,000 ₪ כל אחד, אשר הוגשו על ידי התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.

אין מחלוקת, כי האזהרה הומצאה לנתבע ביום 19.1.11, וההתנגדות הוגשה ביום 24.5.11, היינו למעלה משלושה חודשים לאחר חלוף המועד הנקוב בדין להגשתה.

באשר להארכת המועד, טוען המבקש כי חוסר ידע מספק בדבר התנהלות אל מול הליכים משפטיים, פעולות בלתי מורשות מצד עורך-דין שבסופו של יום לא התמנה לייצגו ואשר כפי הנראה פעל בהמלצתו של אחר אליו פנה על מנת לנסות ולהסדיר את הסוגיות הקשורות עם מתן השיקים, כמו גם נסיונותיו לפעול באופן עצמאי אל מול גורמים שהיו קשורים, לטענתו לעסק שבגינו ניתנו השיקים, הובילו לאיחור בהגשת ההתנגדות.

באשר לטעמי ההתנגדות עצמה, טוען הנתבע כי השיקים ניתנו לצד שלישי, אדם בשם קמינסקי, כחלק מעסקה שבה החליפו השניים שלושה שיקים כל אחד , והתנאי להחלפתם היה כי הבנק שבו עתידים להיות מופקדים השיקים היה מאשר הפקדתם ופירעונם. אולם הואיל והשיק הראשון שמסר קמינסקי לנתבע חולל, ועקבותיו של הראשון נעלמו, הודיע המבקש על ביטולם של השיקים נשוא התובענה. לשיטת המבקש אין מדובר בעסקת "גלגול שיקים" במובנה המקובל, הואיל ועל פי דבריו הותנתה העסקה באישורים הקונקרטיים של הבנקים באשר לכל שיק ושיק. בנסיבות אלה, טוען המבקש כי התובע, צד רחוק אליו כפי הנראה סוחרו השיקים, אינו זכאי להיפרע הימנו, בין היתר בטענה של כשלון תמורה מלא.

חרף החלטתי מיום 31.5.11 ביכר התובע שלא להגיב לבקשה להארכת מועד, ואך בדיון טען בהרחבה כנגד נסיבות האיחור בהגשת ההתנגדות, המצביעות לשיטתו על זלזול מופגן בבית המשפט . באשר להתנגדות לגופה, לא התייחס התובע לכל הטיעונים העובדתיים שפירט הנתבע בהתנגדותו, כי אם טען, בעיקרו של דבר, שעסקינן בסיכון שלקח על עצמו המבקש, במובן זה שהשיקים סוחרו לצד שלישי. דבר לא נטען, לא בכתב ולא בעל פה, באשר לנסיבות סיחורם.

דין הבקשה להארכת מועד וההתנגדות להתקבל, בגדרים שאפרט להלן.

טיעונו העיקרי של התובע, באשר להארכת המועד, נסוב על כך שמדובר לשיטתו בזלזול מופגן בבית המשפט ובהליכים שיפוטיים. התובע לא טען דבר מה קונקרטי לעניין האינטרס שלו בסופיות הדיון או לנזקים כאלו או אחרים שיכול ונגרמו לו בהתחשב בעיכוב בהגשת ההתנגדות. חרף עמדתו של התובע, סבורני, שהתנהלותו של המבקש (שלא התבקשה חקירתו), אשר ביכר שלא להגיש התנגדות במועדה אלא להתנהל בשים לב לחוב הנטען באופנים אחרים, כמפורט לעיל, מגיעה לכדי רשלנות, גם אם רשלנות חמורה. על כך דומני, שאין מחלוקת גם מצידו של המבקש (ראו בטיעוני בא-כוחו בדיון היום). גם אם אין בטענה כללית המצביעה על רשלנותו של המבקש (או מי מטעמו) כדי לשמש כטעם מיוחד להארכת המועד, ניתן ליתן לזכות הגישה לערכאות של המבקש, כמו גם לנסיבות הקונקרטיות אשר פורטו בבקשה להארכת מועד בכל הנוגע לטעויות המבקש עצמו באשר למצב הדברים המשפטי שהוביל לאיחור בהגשת ההתנגדות משנה תוקף. זאת במיוחד שעה שלמולן לא הצביע התובע על כל נזק קונקרטי העלול להיגרם לו כתוצאה ממתן האפשרות לברר את טענות המבקש, לכל הפחות בהתנגדות עצמה, לגופן [לעניין זה השוו, מקל וחומר שעה ששם דובר בהליכי ערעור: ע"א 6872/00 ה ידידיה נ' סול קסט פ"ד נה(2), 904]. יש לזכור שטענותיו של המבקש טרם נידונו והתבררו בבית המשפט וחסימת המבקש מהעלאת טענותיו מטעם שבעיקרו הוא דיוני איננה עולה בקנה אחד עם המשקל הגובר והולך שיש לייחס לזכות הגישה למערכת השיפוטית, במיוחד שעה שעניינו של המבקש טרם נבחן על ידי ערכאה דיונית (זאת, במובחן, למשל, מזכות הערעור ; השוו: ד"ר שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, מהדורה שניה 27 - 37 , 140 ). ודוק: הגם שמדובר באיחור לא מבוטל בן מספר חודשים (בין אם לגרסת המבקש ובין אם לגרסת המשיבה), אין עסקינן באיחור בן שנים רבות שיש בו, כשלעצמו, ליתן לאינטרס סופיות הדיון משקל מכריע [דוגמת המקרה שתואר בבר"ע (י-ם) 2392/06 Mormol נ' Wal ; (מצוי במאגר "נבו" ; 5.3.07)].

בנסיבות אלה, במיוחד שעה שהתובע לא עמד במהלך הדיון על כל נזק קונקרטי שיש בו כדי להשליך על האינטרס שלו בסופיות הדיון (השוו בפרוטוקול הדיון), יש לקבל את הבקשה להארכת מועד וכך אני מורה. לצד זאת, וכפי שיפורט להלן, יש מקום לחייב את המבקש בתשלום הוצאות המשיב, אשר תשקפנה את מחדליו הדיוניים עד עתה.

באשר להתנגדות לגופה. טענתו המשתמעת היחידה של התובע בכל הקשור עם ההתנגדות לגופה נסובה על אחיזתו בשיקים והיותו צד רחוק להם, בנסיבות בהן לא הוגבלה סחרותם.

דא עקא, במיוחד בנסיבות בהן לא נמסרה ולו ראשית גרסה עובדתית מטעם התובע בכל הקשור עם טענות המבקש, דומני שאין מקום לדחות את ההתנגדות לגופה בטרם תישמענה ראיות בתובענה. שכן נסיבות סיחור השיקים ; השלכת כשרותו של האוחז בשיקים על זכויותיו בהם ; השאלה האם נתקבלה תמורה בעד השיקים בנסיבות שתוארו בתצהיר המבקש, גם אם אניח כי בניגוד לטענותיו, עסקינן בעסקת גלגול שיקים "קלאסית" (בין היתר שעה שהתובע שלפני איננו הבנק לו סוחרו שיקים, כי אם צד רחוק לעסקה, ושעה שלכאורה, ולפי הנטען, עילת החילול של שני השיקים העוקבים בתובענה דנן היתה ביטולם משהשיק המעותד הראשון שנמסר למבקש חולל בהיעדר כיסוי) - למצער כל אלה מצריכים קביעה של ממצאים עובדתיים, לצד המסקנות המשפטיות הקשורות עם מאפייני העסקה בין הצדדים הקרובים לשיק. בנסיבות אלה, ואף מבלי להתייחס להשלכת שרטוט השיקים על מעמדו של התובע (טענות שלא ראיתי שנטענו על ידי הנתבע), דין ההתנגדות להתקבל.

כפועל יוצא, דין הבקשה להארכת מועד וההתנגדות להתקבל. לצד זאת, ובשים לב למכלול האמור לעיל, יישא המבקש בהוצאות המשיב בסך כולל של 2,000 ₪, ללא קשר לתוצאות הדיון בהליך העיקרי.

לאור סכומה תידון התובענה בסדר דין מהיר ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראות תקנה 214ב'1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות").

התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו – 214ח לתקנות, בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטתי זו לידיו וכן יפרע את הפרשי האגרה אותם עליו לפרוע על פי דין.

הנתבע יימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו – 214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובע כאמור.

היה והתובע לא יגיש את המסמכים ולא יפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתו.

לעיוני ביום 1.12.11.

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ב, 03 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.