פבזנר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. זהו פס"ד בתביעת התובע להבטחת הכנסה. בהסכמת הצדדים סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב, מבלי שקויים דיון להוכחות.

2. הרקע לתביעה:

א.       התובע, אב לתשעה ילדים, קיבל גמלת הבטחת הכנסה מ 1/10 עד 2/11 .

ב.        הנתבע שלל את זכאות התובע לגמלה ביחס לחודשים 7/10 ומ 9/10 ואילך בשל הכנסה שוללת זכאות.

ג.         עקב שלילה זו נוצר לתובע חוב בסך 11,170 ₪.

ד.         לתובע חסכון של כ 193,000 ₪ בקירוב (נכון למועד התביעה).

ה.התובע קיבל עזרה משפחתית מקרובי משפחה במהלך התקופה שבה קיבל הבטחת הכנסה. הסכומים שהתקבלו הם: 17/5/10 -1,600 ₪, 6/7- 2300 ₪, 12/7 - 1,700 ₪, 11/8 -1,200 ₪, 14/9 – 1,000 ₪ + 2800 ₪, 5/10 -2737 ₪, וב-8/11- 3,200 ₪.

3. המחלוקת בתיק : האם כדין נשללה זכאות התובע לגמלה בשל הכנסה כמפורט לעיל ובשל החיסכון כנזכר לעיל.

4. דיון:

א.  לטענת התובע, בהיותו אדם בעל משפחה גדולה של 11 נפשות, שאינו עובד (ובשל נכותו אף אינו יכול לעבוד), הרי שהעזרה המשפחתית שקיבל - ביחס להוצאות המרובות של המשפחה - אינה גבוהה, ואינה אמורה לשלול את זכאותו להבטחת הכנסה. זאת במיוחד לאור העובדה שהעזרה שניתנה לו נעשתה בשל מצוקתו הכלכלית הגדולה, כעזרה מזדמנת ולא קבועה, ועל כן יש לראות בעזרה משפחתית זו, כעזרה שאינה שוללת את זכותו להבטחת הכנסה. עוד טוען כי החיסכון שיש לו, אינו בבחינת "נכס" כמוזכר בחוק, ואין להכלילם במסגרת הסכומים השוללים הבטחת הכנסה. לדבריו, מדובר בכספים שחסך עבור ילדיו, על מנת להשיאם, וכי אם לא יהיה לו חסכון לחתונתם – יעמדו הוא ואשתו בפני קושי ממשי לשדכם. מנגד, טוענת ב"כ הנתבע כי בסכומים שניתנו לו – ובמיוחד לאור החיסכון של 193,000 ₪, לא ניתן לתת לו גמלת הבטחת הכנסה, ולהפלותו לטובה לעומת מבוטחים אחרים שנשללת מהם הזכות להבטחת הכנסה, אף בסכומי חיסכון קטנים יותר, ובעזרה משפחתית נמוכה יותר. עוד נטען כי מקריאת סעיף 9 לחוק, בצירוף סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, וכן את הצעת החוק המלמדת על תכליתה – לא זכאי התובע להבטחת הכנסה על פי החוק.

ב.  בטרם נתייחס לגוף הטענות, נבדוק את הפסיקה בעניין.בית המשפט העליון, בבג"ץ 366/03 עמותת מחוייבות לשלום ולצדק חברתי ואח' האוצר ואח' (מיום 12.12.05) אמר כדלקמן: "חוק הבטחת הכנסה התש"ם - 1980 הינו ביטוי לחובה חיובית אחרונה זו. נועד לו תפקיד רב חשיבות בהבטחת היבטיה האקטיביים של הזכות לקיום אנושי בכבוד. הוא משמש נדבך מרכזי במערך החקיקה הסוציאלית בישראל. תכליתו הברורה הינו להבטיח לפרטים ומשפחות, אשר נסיבות חייהם הביאום לכדי היעדר יכולת לקיים את עצמם, רשת אחרונה של בטחון כלכלי, אשר תבטיח להם קיום מינימאלי ותאפשר להם לספק את צרכיהם החיוניים. תכלית זו נגלית בבירור למקרא דברי ההסבר להצעת החוק : "מטרת החוק המוצע היא להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים הדרושים לסיפוק צרכיהם החיוניים. גמלה לפי חוק זה תהיה הכנסתם היחידה של מי שאינם יכולים כלל לעבוד ולקיים עצמם, ותשלים הכנסה הנופלת מן הרמה הדרושה לקיום ... מגמת החוק המוצע היא להביא לאינטגרציה מלאה יותר, על בסיס מדיניות אחידה של התוכניות הקיימות בתחום זה, ולבסס את הזכות להבטחת הקיום וכללי הזכות לה בחוק שיבטא בצורה ברורה את האחריות הממלכתית להבטחת קיום לכל כדי למנוע מצוקה כלכלית בקרב קבוצות חלשות באוכלוסיה ".

ג.  גם בית הדין הארצי נתן דעתו לתכלית החוק באופן דומה, בדבע נו/ 265- 04 שמעון חסיד - המוסד לביטוח לאומי (29.7.97) , וכן בבית הדין הארצי , בעב"ל (ארצי) 1010/04 המוסד לביטוח לאומי – זהבה עמר, מיום 15/3/05 (לא פורסם), פסקה 9 לפסה"ד (להלן: "פס"ד עמר" ). בה נאמר כי: " חוק הבטחת הכנסה הינו חוק סוציאלי, המבוסס על אבני בוחן שעניינם גובה ההכנסה והיכולת להפיק הכנסה. החוק נועד בעיקרו של דבר, להבטיח לכל אדם שאינו מסוגל לפרנס עצמו, ושהכנסתו פחותה מ'רצפה' הקבועה בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, רמה מינימאלית של הכנסה לצורך קיום בסיסי".

ד.כוונת המחוקק עולה גם מהאמור בהצעת החוק, על פיה הגימלה מיועדת למי שאין בכוחו לספק לעצמו ולמשפחתו הכנסה לקיום צרכיהם החיוניים והבסיסיים ביותר. לפיכך, כל הכנסה שיש למבוטח (ושנכנסת לגדר סעיף 9(א) לחוק, צריכה להילקח בחשבון בחישוב הזכאות לגימלה.

ה.התובע מסתמך בתביעתו בעיקר על עב"ל 681/07 אהרון בנישו – המוסד (להלן: פס"ד בנישו). בפס"ד בנישו הרחיב בית הדין הארצי את ההלכה לעניין סיוע משפחתי, ולא ראה בסיוע משפחתי שניתן לתובע, כשולל הבטחת הכנסה, לאור העובדה שדובר בסיוע שניתן פעמיים בלבד, ובסכומים לא גבוהים, וראה בהם אך ורק "עזרה כספית וולנטרית לא קבועה ובלתי מחייבת".

ו.אעפ"כ, בעב"ל 09-176, בליתי – המוסד מיום 9/6/10, ואשר נפסק לאחר פס"ד בנישו, אמר כב' השופט פליטמן: "בנסיבות המקרה שלפנינו, ברי כי מידת היזקקות המערערים לגמלה שמבטיחה קיום מינימלי הייתה פחותה נוכח העובדה שבאופן סדיר וקבוע שולם להם על ידי קרן טורונטו סכום של 1800 ש"ח. סכום זה ראוי להיחשב כהכנסה לגביהם. זאת, הן לאור תכלית החוק והן לאור הוראת סעיף 2(5) ל פקודת מס הכנסה , כאמור בסעיף 9 ל חוק הבטחת הכנסה . פסיקה אחרת תיצור אפליה בלתי מוצדקת על ידי יחס שווה בין בלתי שווים לגבי יכולת הקיום המינימלי בין מקבלי תשלום קבוע כאמור, לבין מי שאינו מקבל תשלום קבוע כאמור, בכל הנוגע למידת סיוע המדינה לאותם נזקקים להתקיים קיום מינימלי".

ז.גם כב' השופט רבינוביץ הצטרף לדעתו והוסיף כי: "הגדר שקבענו בפסק דין בנישו, לפיה אין להביא בחשבון ההכנסות, לעניין בחינת הזכאות לגמלה, אלא "עזרה כספית וולנטרית לא קבועה ובלתי מחייבת", לא תואם את הנסיבות במקרה הנוכחי, בו מדובר בעזרה קבועה ורצופה במשך שנים, שאפשר שניתן לראותה כקצבה או כאנונה על פי סעיף 2(5) ל פקודת מס הכנסה".

ח.   סעיף 9 (א) לחוק הבטחת הכנסה, קובע, כי "הכנסה" לצורך החוק היא הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה. סעיף 2(10) לפקודה מתייחס ל"השתכרות או רווח מכל מקום אחר",כך שעל פניו סכומי החיסכון עונים להגדרה זו. בנוסף, על פי נוסח סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה סכומים השמורים בחסכון – הינם בבחינת "נכס", כשסעיף 9(א)(4) לחוק בצירוף 9(ג), קובעים כי "הכנסה" כוללת נכס - בין במטלטלין ובין כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות – כולל "סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס... אף אם אין מופקת מהם הכנסה". ולפיכך הם מהווים חלק מההכנסות לצורך חישוב גמלת הבטחת הכנסה.

ט.בענייננו, לא ניתן אמנם להתעלם מכך שכבעל משפחה בת 11 נפשות, הסכומים שקיבל התובע בפועל, אינם מאוד גבוהים, לאור צרכיה המרובים של משפחתו. אעפ"כ, אופן חישוב הסכומים הקובעים לצרכי הבטחת הכנסה, הינו אך ורק על פי הקבוע בחוק. בעניין הסיוע המשפחתי - כפי שניתן לרואת, לא מדובר בסיוע חד פעמי, שניתן לתובע, אלא בתמיכה, שנמשכה על פני כשבעה חודשים, כשהסכומים שקיבל ממשפחתו אף גבוהים יותר מזה שנדון בפס"ד בליתי (כשגם בפס"ד בנישו לא נקבע כי כל סיוע משפחתי אין בו כדי לשלול הבטחת הכנסה).

ט.אלא שבכך לא די. אפילו אם הייתה מתקבלת טענתו זו לעניין העזרה המשפחתית – לא ניתן להתעלם מכך שלתובע יש חיסכון של למעלה מ-190,000 ₪. אמנם מקובלים עלינו דברי התובע כי במציאות בה הוא חי, ללא כספי חסכון אלו – השמורים לחתונת ילדיו - יתקשה לחתן את ילדיו, במיוחד לאור העובדה כי הוא משתייך למגזר החרדי בו על ההורים מוטל הנטל הכספי לחתונת הילדים (וכי ללא סכום בסיס מסויים, ייווצר קושי של ממש להשיאם). אלא, שהחוק לא מאפשר קבלת הבטחת הכנסה, אלא רק למי שנמצא ברף התחתון של ההכנסות, ומובן כי מי שיש לו חסכון של 190,000 ₪ - אף אם הוא שומר אותם, ובצדק, למטרה חשובה - לא יוכל לקבל גם הבטחת הכנסה. ודוק: החוק לא שולל מאף אדם לשמור כספים בחסכון לשעת צרה או לשעת שמחה - ומטבע הדברים הדבר אף רצוי – אלא שלצורך גמלת הבטחת הכנסה, נקבע כי לא ניתן יהיה לקבל גמלה זו למי שיש לו סכומי כסף הגבוהים יותר מהרף הקבוע בחוק. כל פרשנות אחרת תהווה אפליה לרעה של מי שנמצא במצב כלכלי גרוע יותר, וששומר כספים לחיסכון בסכומים אף נמוכים בהרבה – ולמטרות אחרות - ושבעטיים נשללת ממנו גמלת הבטחת הכנסה.