החלטה
1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם מוהנד ח'לאילה מיום 27.8.2013 הדוחה בקשת החייב (להלן גם: "המבקש") למתן צו תשלומים בסך 400 ₪ בתיק בו חובו עומד על סך של 870,990 ₪. לחייב 31 תיקי הוצאה לפועל בסכום חוב כולל של 2,641,828 ₪.
2.טוען המבקש, כי שגה הרשם משלא קיבל את הסכם הפרידה מאשתו כאסמכתא להוצאותיו הקבועות, וכי לא זימנו לבירור בדבר טענתו, כי אינו יכול לפרט את נימוקיו לאי אישור הסכם הפרידה בביה"ד הדרוזי, משיקולים שאף אותם אינו יכול לפרט בבקשה. שגה הרשם משלא קיבל את הדו"ח הסוציאלי כראיה להסכם הפרידה. שגה הרשם משלא קיבל טענות המבקש לעניין הוצאות הכלכלה. כן שגה משהתעלם מתצהיר שהוגש כהוכחה לתשלום משכנתא. עוד טעה הרשם משלא זימנו לחקירת יכולת וכן משלא הכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים במסגרת תיק איחוד על אף שהצהיר כי איננו יכול לעמוד בסך השווה ל-3% מכלל חובותיו. גם הקביעה כי המבקש מנהל אורח חיים מעבר למצופה הנה שגויה. הרשם התעלם מעובדות שהוצגו לו (ובכלל זה תצהיר המבקש לעניין הוצאות הביטוח). עוד התעלם הרשם מן העובדה כי חובות המבקש הנם חובות עבר ובטרם הוסמך כעו"ד, וכי מאז שהוסמך כעו"ד פעל לסגירת תיקים רבים; דחיית הבקשה תגרום למבקש נזק ובמיוחד בכבודו שכן הוא משמש כעו"ד מוכר.
3.לטענת המשיב, ענייננו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבותו של בית המשפט בהחלטת רשם ההוצאה לפועל בעניין מתן צו תשלומים; הנתונים מצביעים על יכולת פירעון החוב ואולם מדובר בחייב המבקש להשתמט מתשלום. הצהרות המבקש על הוצאות אינן מגובות במסמכים; המבקש לא הוכיח כי הוא משלם על ביטוח 500 ₪ (וממילא כיצד חייב בעל חובות כה גדולים מצליח לשלם סך של 500 ₪ כל חודש?); המבקש סותר עצמו כאשר מחד טוען כי משלם 4,000 ₪ בעבור מזונות ומאידך טוען כי משלם 4,000 ₪ בעבור כלכלה לו ולילדיו; טענת המבקש לתשלום משכנתא מבוססת על מסמך התחייבות של לווים אחרים; המבקש מסתיר דבר החזקתו את הרכב הרשום על שם בן משפחה; המבקש הנו עו"ד עצמאי המעסיק עו"ד שכיר בסך של 6,550 ₪ לחודש; טענת המבקש כי הוא משלם 1,700 ₪ לחודש בעבור חובות מהווה הודאת בעל דין בהעדפת נושים אסורה.
4.דין הבקשה להידחות.
5."...כבר נפסק לא אחת כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות הנוגעות לגובה צו התשלומים החודשי, אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן בהם חרג הרשם בהחלטתו ממתחם הסבירות... הפחתת צו תשלומים אפשרית בעיקר באותם מקרים בהם הצביע המבקש על שינוי ממשי בנסיבות, כאשר הנטל להוכיח זאת מוטל עליו, ובתנאי שכלל הנסיבות מלמדות כי החייב אינו מתחמק מתשלום חובותיו." [דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות 492(1)]. בענייננו, מפנה החייב עצמו לרע"א 7195/09 קרטה נגד פרקליטות מחוז חיפה- אזרחי (פורסם בנבו, 3.12.2009) בה שב בית המשפט העליון על גבולות התערבותו של בית המשפט בהחלטת ראש ההוצאה לפועל בעניין גובה צו התשלומים, וכי זו תעשה במקרים חריגים בלבד.
6.המבקש לא הציג כל נימוקים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת ראש ההוצאה לפועל במקרה זה. להפך, עיון בהחלטת הרשם מעלה כי הנה מנומקת היטב ומוצדקת בנסיבות העניין;
7.המבקש מדווח על תשלום מזונות בסך 4,000 ₪ בהתאם להסכם ממון ופרידה שהציג, הסכם שאינו חתום בבית הדין הדרוזי מטעמים שלא פורטו בבקשה. במקביל מדווח המבקש על כלכלה בסך 4,000 ₪ וטוען כי ילדיו [הבגירים(!)] סמוכים על שולחנו. למבקש שלושה ילדים- כאשר על פי הצהרותיו- האחד לפני גיוס, האחד משרת בשירות סדיר והבת בשלבי חיפוש עבודה. קביעת הרשם, כי אין זה ראוי שחייב במצבו של המבקש דכאן יוציא כ-8,000 ₪ בעבור כלכלה ומזון לבני משפחה המונה 5 נפשות בגירים, ובעלי פוטנציאל השתכרות (למעט הבן שבצבא), בעוד לנושה בתיק זה מציע 400 ₪ בלבד, בפירוש מוצדקת. שאלת תוקפו של ההסכם אינה משנה את המסקנה, ולפיכך כל דיון לבירור פשר "סודיות" ההסכם אין בו כדי להועיל. הוא הדבר בנוגע לדו"ח הסוציאלי, אשר ממילא אינו מהווה ראיה בדבר תשלום מזונות ואף אין בו כל אזכור לכך.
8.ממילא ברי, כי טענות המבקש בדבר סודיות ההסכם אינן יכולות לבוא תחת נטל ההוכחה המוטל על מי שפונה בבקשת לקבלת סעד מבית המשפט (או רשות ההוצאה לפועל). מה גם שהמבקש חתם על כתב ויתור סודיות במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. אמנם בית משפט יכבד החלטתו של חייב שלא לפרט נימוקיו מטעמי דת, ומאידך לא יוכל להושיט סעד בהעדר הוכחה. בענייננו, הסכם הממון שהוצג, לא אושר בבית הדין הדתי הדרוזי ואף לא בבית משפט לענייני משפחה כמצוות סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973 ולפיכך אינו מהווה ראיה לתשלום מזונות (אשר פשרם כלל לא הוברר כאמור). מכל מקום, גם בהתעלם משאלת תוקפו של ההסכם, הרי שלא ניתן לקבל כי המבקש במצבו יוציא סך כולל של 8,000 ₪ בעבור מזונות וכלכלתם של 5 בני משפחה בגירים [כאשר ביתו הגדולה הנה בעלת תואר אקדמי ומחזיקה ברכב (כמשתמע מסע' 6,15 לתצהירו של המבקש מיום 21.8.2013 שהוגש לרשם)].
9.גם טענת המבקש לתשלום סך של 500 ₪ עבור ביטוח בריאות, לא נתמכה בראיות. מה גם שמדובר בסכום מופקע ביחס לחייב במצבו.
10.צדק הרשם משלא קיבל את תצהירו של מר אסעד פארס כראיה לתשלום משכנתא ע"י המבקש; המבקש לא הציג כל הסכם עם הבנק לתימוכין בטענה לתשלום משכנתא. בפרט לא הוכח גובה המשכנתא המשולמת לכאורה. נסח הטאבו שצורף אין בו כדי ללמד על גובה המשכנתא המשולמת כיום (ולכל היותר מלמד על רישום הערת אזהרה לטובת בנק ירושלים בע"מ בגין הלוואה שניטלה בשנת 1998 בסך 101,212 ₪, הלוואה שלא ברור אם נפרעה אם לאו, וממילא מה גובהה כיום). לאור כל האמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הרשם לדחיית הבקשה למתן צו תשלומים, וממילא ענייננו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבותו של בית המשפט בהחלטת הרשם.
11.החייב במסגרת בקשת ערעור זו, טוען כי שגה ראש ההוצאה לפועל משלא הורה על איחוד תיקיו וכן על הכרזתו כחייב כמוגבל באמצעים. טענה זו אינה מצויה במסגרת הדיונית שלפנינו, שעניינה ערעור על החלטת רשם לדחיית צו תשלומים ודי בכך בכדי לדחות טענותיו על הסף; למעשה החייב כלל לא הציג בקשה שהגיש לאיחוד תיקיו והכרזה עליו כחייב מוגבל באמצעים. להפך, בסעיף 17 לתצהירו מיום 21.8.2013 (הוגש בהליך שבפני הרשם), הצהיר כי אינו יכול לעמוד בתשלום של 3% מיתרת התיקים התלויים ועומדים כנגדו "שהנו תנאי להגשת בקשה לאיחוד תיקים" (כלשונו), וכי הוא מותיר את העניין לשיקול דעת הרשם. סעיף 74ו(2) לחוק ההוצאה לפועל מורה כי לא תידון בקשת איחוד בהעדר תשלום של 3% לפחות מיתרת התיקים התלויים ועומדים כנגד החייב (ובהתקיים תנאים נוספים). החייב מודע לכך ולכן לא ברורה טענתו. ברי כי לרשם אין סמכות להורות על איחוד תיקיו של החייב בניגוד להוראות ולדרישות החוק. עיון בהוראת סעיף 69ג(א) להוצאה לפועל מעלה, כי אף לא היה מקום להכריז בענייננו על המבקש כחייב מוגבל באמצעים, משלא נתבקשה פריסת תשלומים בהתאם לחוק [לתקופה של 4 שנים- אם סכום החוב עולה על 100,000 שקלים חדשים]. פריסת התשלומים שהציע החייב היא כטיפה בים ביחס לחובותיו.
12.לאור כל האמור, הבקשה נדחית. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן החלטה זו ועד למועד ביצוע התשלום בפועל.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ד, 01 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.