פארטי ואח' נ' כהן

פסק דין

1.תובענה כספית ע"ס 350,000 ₪ שהתובעים, אחים, תושבי היישוב גורן, הגישו נגד הנתבע, גם תושב היישוב גורן לשעבר ושכן של התובעים, כאשר הרקע לתובענה הוא תלונה שהנתבע הגיש נגד התובעים ואחרים בגין עבירות איום וגרימת נזק למכונית שלו, באירוע שהיה לפי הנטען ביום 5/1/08 (להלן: "האירוע").

בעקבות התלונה הגישה מדינת ישראל, לאחר שמשטרת ישראל חקרה בעניין התלונה וגבתה הודעות גם מאחרים, כתב אישום נגד התובעים וגם נגד שניים אחרים, אבי התובעים וגיסם, כתב אישום אשר יוחסו לנאשמים בו,ארבעה במס', עבירות של חבלה במזיד ברכב הנתבע ואיומים עליו – כל זאת במסגרת תיק פלילי 8838-10-08.

ביהמ"ש השלום בעכו (כב' השופט אלטר) שמע את המשפט ולבסוף נתן הכרעת דין, על פיה זיכה את התובעים, מחמת הספק, והרשיע את הנאשמים האחרים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום או בחלק מהן, הכל על פי הכרעת דין שניתנה ביום 19/9/10, (להלן: "הכרעת הדין").

התובענה וראיותיה:

2.התובעים טענו כי ביום 30/10/07 הוגש נגדם כתב אישום, כפי שצוטט דלעיל, וכי ביום 19/9/10 ניתנה הכרעת הדין על פיה הם זוכו מחמת הספק מביצוע העבירות שיוחסו להם.

התובעים סיפרו על הסבל והכאב שעבר עליהם מאז שנחקרו במשטרה, במהלך המשפט ועד שניתנה הכרעת הדין המזכה אותם.

התובעים טענו להוצאות רבות שהיו להם בגין כתב האישום שהוגש נגדם, על כך שנאלצו להתמודד עם שמועות ודברי בלע שהשחירו את פניהם. התובעים הוסיפו וטענו כי תלונת הנתבע הינה תלונת סרק, כך שיש לחייב אותו לשלם להם את מלוא נזקיהם, כאשר הם מעריכים את הנזקים שנגרמו להם בסך של 350,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

3.מטעם התובעים הוגש תצהיר התובע מס' 1 מר יעקב פוארטי אשר בו חזר על הנטען בכתב התביעה וציין כי :

"עברתי מסכת השפלות לאחר המעצר והחקירות והפכתי ללעג במושב".

כן הוסיף התובע מס' 1 כי:

"הנני להצהיר כי הנתבע ידע שמעולם לא ביצענו מה שמיוחס לנו בכתב האישום, בדה גרסה שקרית והעליל עלינו".

כן הוגש מטעם התובעים תצהיר התובע מס' 2 אשר מהווה חזרה כמעט זהה על תצהיר התובע מס' 1.

לתצהיר התובעים צורפו מסמכים רבים שעיקרם: כתב האישום, פרוטוקולים של בית המשפט, הכרעת הדין שניתנה, הודעות של הצדדים כפי שנמסרו במשטרה וכן קבלות וחשבוניות מס בגין תשלומים שהתובעים שילמו לעורכי הדין שייצגו אותם בהליך הפלילי.

ההגנה וראיותיה:

4.הנתבע הגיש כתב הגנה אשר בו הכחיש את מירב הנטען בכתב התביעה וטען כי כלל לא קיימת לתובעים כל עילת תביעה מוכחת נגדו וכי סעדם של התובעים, אם בכלל, היה על פי סעיף 81 ( ) לחוק העונשין המסמיך את בית המשפט לחייב מתלונן לפצות נאשם שזוכה אם נוכח לדעת כי התלונה הוגשה בקלות ראש או לשם קינטור או ללא כל יסוד.

הנתבע, אף שטען בכתב הגנתו כי התלונה היתה נכונה ואמיתית, טען שאין עילה אזרחית בגין עדות שקר וכי יהיה זה נוגד תקנות הציבור באם ביהמ"ש, בדרך של פסיקה, יצור עילה חדשה של עדות שקר.

בנידון היפנה כתב ההגנה לע"א 572/74 מרדכי רויטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ.

הנתבע הוסיף וטען כי אין בהכרעת הדין משום קביעה כי מדובר בתלונת שקר או בעדות שקר. נהפוך הוא, התובעים שיקרו בעדותם בביהמ"ש עת טענו כי מעבר לדיבורים לא היה שום דבר אחר בין הצדדים, כאשר ביהמ"ש לא נתן אמון בעדותם זו ואף הרשיע את קרובי משפחתם בגרימת נזק לרכב ובאיומים וכן קבע, על פי עדות אחרת, של שמעון שטרית, שביהמ"ש אימץ כנכונה, כי גם התובעים נכחו במקום.

הנתבע הוסיף וטען בכתב הגנתו כי מדובר במסכרת ארוכה של התדיינויות משפטיות בין הצדדים וזאת על רקע סכסוך מתמשך בין הצדדים.