פאור נ' חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפני שתי בקשות להחלפת מומחים שמונו מטעם ביהמ"ש בתיק זה.

האחת – מטעם הנתבעת - להחלפתו של ד"ר גונן, פסיכיאטר שמונה על ידי, זאת לאחר שהמומחה הודיע לבית המשפט, ביום 18 אוגוסט 2013 כי עם קבלת החומר מבא כוח התובעת הבחין כי חוות דעת התובעת ערוכה על ידי פרופ' קוטלר. למען הגילוי הנאות, הודיע ד"ר גונן, כי הינו מכהן כסגנו של פרופ' קוטלר שהינו מנהל המרכז לבריאות הנפש בנס ציונה וביקש הנחיות להמשך עריכת חוה"ד או מינוי מומחה אחר תחתיו.

הצדדים התבקשו להגיב על הודעת המומחה. בא כוח התובעת הודיע כי הוא מתנגד להחלפת המומחה, לטענתו עבודתו של המומחה בכפיפות לפרופ' קוטלר לא תפגע בעצמאות שיקול דעתו והוסיף "ככל שהנתבעת תדרוש החלפת המומחה יהיה בכך חוסר תום לב משווע, שעה שהתנגדה להחלפת מומחה המצוי עימה בקשרי עבודה קבועים."

בא כוח הנתבעת הודיע כי לאור יחסי העבודה בין ד"ר גונן לבין פרופ' קוטלר, אין זה ראוי כי ישמש מומחה בעניין זה ולו למראית פני הצדק ולכן עמדת הנתבעת היא כי יש להחליפו.

השניה – מטעם התובעת - להחלפתו של פרופ' סלעי, אורתופד שמונה על ידי ביום 23 אפריל 2013. בהחלטה מיום 8 מאי 2013 נדחתה הבקשה להחלפתו. במסגרת רע"א שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (51975-05-13), בהסכמת הצדדים בוטלה החלטתי. בהחלטת כב' השופטת ע. צ'רניאק מיום 24 יולי 2013 נדרשתי להתייחס בשנית לבקשה להחלפת המומחה, נוכח תצהיר מאת הנתבעת שהוגש לבית המשפט המחוזי ובו מענה לשאלת קיום יחסי עבודה בין המומחה לנתבעת וליתן החלטה מנומקת.

בבקשת התובעת להחלפתו של פרופ' סלעי נטען כי פרופ' סלעי "הינו מומחה רפואי מובהק מטעם חברות ביטוח, אשר נתן עשרות חוות דעת מטעמן, אם לא למעלה מכך, ורק מול משרד הח"מ, הכין 10 חוות דעת מטעם נתבעים. במצב דברים זה ברור, שהתובעת לא תוכל לקבל צדק, לבטח שהמחלוקת העיקרית הינה באשר לגובה הנכות הרפואית, ועמדתו של מומחה בית המשפט עשויה להכריע את גורל התיק."

לפיכך, התבקש בית המשפט למנות מומחה רפואי אחר, אשר אינו מקיים קשרי עבודה כלשהן עם חברות ביטוח, בשל החשש, ולו למראית עין, למשוא פנים.

בהחלטתי הוריתי לנתבעת ולמומחה להתייחס לבקשת בא כוח התובעת.

הנתבעת בתגובה, הודיעה כי "משרד בא כוחה ולמיטב ידיעתו גם הנתבעת עצמה אינם עובדים באופן שוטף עם פרופ' משה סלעי למתן חוות דעת. לח"מ לא זכורה חוות דעת כלשהי של פרופ' סלעי שנערכה עבור משרדו."

לאחר שהתקבלה תגובת הנתבעת נדחתה הבקשה על ידי.

במסגרת ההליכים שקוימו בבית המשפט המחוזי התבקשה הנתבעת, על ידי כב' השופטת ע. צרניאק להשיב "האם נסתייעה אי פעם בד"ר סלעי כמומחה מטעמה ושילמה לו שכר טרחה. התשובה תינתן מטעם בעל תפקיד במשיבה לאחר בדיקה ראויה." לא נדרשה התייחסות פרופ' סלעי.

הנתבעת בתצהיר שנמסר על ידי עו"ד אלה רבין, המשמשת כעו"ד במחלקת ביטוח חיים אצל הנתבעת, הבהירה כי לא ניתן לבצע בדיקה "מיכונית" בשאלה האם המשיבה נסתייעה אי פעם בפרופ' סלעי כמומחה מטעמה ושילמה לו שכר טרחה. ברם, לאחר בדיקה עם מחלקות התביעות השונות אצל המשיבה, לרבות המחלקה הרלוונטית לתביעה זו (ביטוח חיים), ולמעט מחלקת תביעות חבויות גוף, "לא עבדו עם פרופ' סלעי כמומחה מטעם המשיבה והוא מוכר למחלקות כמומחה ממונה על ידי בית המשפט או בהסכמת הצדדים." עם זאת, במחלקת תביעות חבויות גוף, פרופ' סלעי מוכר גם כן כמומחה ממונה על ידי בית המשפט או בהסכמת הצדדים, "נעשו מספר הפניות למומחה לצורך מתן חוו"ד מטעם המשיבה, כאשר מדובר במספר זעום, ספורדי ולעיתים רחוקות בלבד. למיטב ידיעת המשיבה מדובר במקרים בודדים ביותר בתקופה של כ 10 השנים האחרונות".

דיון והכרעה

תקנה 17(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, שכותרתה "החלפת מומחה" קובעת מתי ייעתר בית המשפט להחלפת מומחה שמונה על ידו. תקנה זו קובעת כדלקמן:

"נבצר מהמומחה לפעול בהתאם למינויו או שלא עשה, תוך זמן סביר, אחת מהפעולות המוטלות עליו לפי תקנות אלה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל דין ולאחר ששמע את טענות הצדדים, למנות מומחה אחר תחתיו...".

בענייננו לא חלה אף לא אחת מהחלופות המנויות בתקנה זו. עם זאת, על אף העדר מקור בדין, יש מקרים בהם יפסול בית המשפט חוות דעת של מומחה שמונה על ידו, או יחליפו באחר בטרם נתן את חוות דעתו, אם קיים חשש ממשי לכך שזכויות בעל דין ייפגעו עקב קירבה בין המומחה לצד לתובענה או אם קיים חשש ממשי, כי לצד כלשהו יגרם עיוות דין אם יוותר על המינוי על כנו, וזאת מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט לעשות צדק ולמנוע עוול. לעומת זאת במקרים רבים אחרים, בית המשפט לא נעתר להחלפת מומחה אף לא כאשר נטען, כי "המומחה עובד דרך קבע עם יריבו" (רע"א 3372/91 מריאנו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם), צוטט בספרו של א. ריבלין, תאונות הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית 2011, בעמ' 685, ה"ש 241).

מעמדו של המומחה הממונה על ידי בית המשפט הינו מעמד מיוחד. עמד על כך גם כב' השופט י. טירקל, ברע"א 600/96 אדרי מוטי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, דינים נב 658:-

"אופיו המיוחד של התפקיד ומכוח סמכות המינוי של בית המשפט הופך המומחה הרפואי להיות, לצורך בירורה של התובענה שבמסגרתה נתמנה, חלק ממנגנון הבירור השיפוטי, מעין זרוע ארוכה של בית המשפט בתחומי הרפואה. ממילא, משנתן בית המשפט מהוד סמכותו עליו (ככתוב, "ונתת מהודך עליו", במדבר כ"ז, כ'; וכן ברש"י, לפי המדרש, "מהודך – ולא כל הודך") הוטלו עליו גם מקצת החובות המוטלות על בית המשפט, ובראש ובראשונה החובה לנהוג באובייקטיביות, ללא משוא פנים ותוך הקפדה שכל אלה ייראו".

אכן, מלכתחילה ראוי ורצוי למנות מומחה בהסכמתם של בעלי הדין, אם ניתן הדבר, טרם קביעת זהותו של מומחה מטעם ביהמ"ש, זאת כדי למנוע התדיינויות בין הצדדים, תחושות של משקעים, הרגשת אי-נוחות של צד זה או אחר או הרגשת קיפוח. עם זאת, בהעדר הסכמה ממנה בית המשפט מומחה מרשימות המומחים שמגישים לו הצדדים, או מתוך מאגר המומחים של בית המשפט. בתיק זה, לצערי, חילוקי הדעות בין באי-כח הצדדים והעדר היכולת להגיע להסכמה או הדברות, שלא להשתמש בלשון חריפה יותר, בלטו כמעט מתחילת ניהולו של ההליך ולא ניתן היה להגיע לכלל הבנה או הסדר דיוני כלשהוא בשום נושא. יודגש כי, לאחר שמונה המומחה, לא בנקל ייעתר בית המשפט לבטל מינויו, שכן בביטול המינוי יש משום הטלת דופי במומחה שנתמנה ובמקרה שלפני אף קביעה לסיווגו של המומחה כ"מומחה מטעם נתבעים" (בש"א (מחוזי-י-ם) 3374/05 דואניס נ' קרנית ואח' (מיום 18.12.2005)).