פאוזיטו נ' שורץ ואח'

החלטה

החלטה זו ענינה הודעה שניתנה לפי סע' 7ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הודעת ההכרה/ והפקודה" בהתאמה) ועתירת התובע לדחיית ההודעה בהתאם להוראות סע' 7ב (ג) לפקודה.

סע' 7 א(א) לפקודה שנוסף בתיקון חקיקה משנת 2005 קובע כי לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור. סייג לקביעה זו ענינו בתנאי שאין מדובר במעשה שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו של הנזק במעשה האמור.

סע' 7ב(א+ב) לפקודה מסמיך את המדינה כגורם שלטוני להודיע על חסינות ולבקש את דחיית התובענה נגד עובד המדינה. את ההודעה יש להגיש במקביל להגשת כתב ההגנה. אציין כבר עתה כי הודעת ההכרה שאותה הוסמכה המדינה ליתן על פי חוק היא החלטה שלטונית.

בהעדר עתירה מצד התובע בתיק, הרי שהודעת ההכרה היא האקט המהותי, ובית המשפט דוחה את התביעה נגד עובדי המדינה על פי הוראות החוק.

כפי שפורט לעיל וכפי שמצוין בתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) תשס"ו – 2006 (להלן: "התקנות") תנאי למסירת הודעת הכרה הוא התקיימות של שני אלה במצטבר: ראשית, שהמעשה נעשה תוך כדי תפקידו השלטוני של הנתבע. שנית, שהמעשה לא נעשה ביודעין או מתוך שוויון נפש כאמור.

עיקר הטעמים בעטיים לשיטת המדינה אכן מתקיימים התנאים הנזכרים, צריך לבוא לידי ביטוי בהודעת ההכרה המנומקת.

את ההודעה יכול להגיש היועמ"ש או מי שהוסמך על ידו ונדרשת הצגת כתב הסמכה.

ויודגש ניתנה הודעת הכרה, היינו החלטה שלטונית על פי חוק בנידון, ידחה ביהמ"ש את התובענה נגד עובדי המדינה והמדינה תבוא בנעלי עובדי המדינה ותצורף להליך ככל שטרם נתבעה במסגרתו.

סע' 7ב(ג) מכיר בזכות התובע לבקש כי בימ"ש יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות. בהתאם לתקנה 7(א) את הבקשה חייב התובע להגיש תוך 14 יום.

הן הדרישה לצרף את הודעת ההכרה לכתב ההגנה והן ההנחיה בדבר המועדים הקצרים הקצובים להגשת בקשה מטעם התובע נובעים מאופי ההליך ומן החשיבות שראה המחוקק בנסיבות של תיקים כאלה לקבוע את זהות הנתבעים המתאימים מוקדם ככל הניתן.

בשל אותם טעמים, נקבעו כללים ברורים ומוגדרים בפקודה ובתקנות לניהול הדיון בבקשה והכרעה בה על אתר – סע' 7ב (ה) לפקודה ותקנה 11.

בשעתו עם חקיקת התיקון לחוק היתה קיימת אי בהירות מסוימת בכל הנוגע לאופי הבחינה הנדרשת מבימ"ש במסגרת הליך בו מתבררת עתירת התובע שלא לאפשר את דחיית התובענה נגד נתבעים עובדי מדינה. אי בהירות זו הוסרה בשורה של החלטות של בתי המשפט המחוזיים שבכולם מובעת עמדה זהה. אני מפנה בענין זה לבר"ע (ת"א) 1934/07 מדינת ישראל נ' ספוזניקוב, בר"ע (י-ם) 660/08 הולנדר נ' משעול, בש"א (י-ם) 3665/06 דהאן נ' מדינת ישראל, ות"א (חי') 439/08 א.ב.קיסין נ' מדינת ישראל.

בהתאם להחלטות אלה והחלטות נוספות שניתנו בבתי משפט השלום, הביקורת השיפוטית שמבצע בימ"ש היא על ההחלטה המנהלית של המדינה ליתן הודעת הכרה בהתאם לסמכותה על פי דין. ודוק, בימ"ש לא מחליף את שיקול דעת הרשות אלא בוחן על דרך של ביקורת שיפוטית אם היתה מונחת לפני המדינה לצורך הכרעתה עובר למתן הודעת ההכרה. התשתית העובדתית הרלבנטית, ואם החלטת המדינה היא החלטה סבירה, מידתית, שנעשתה על יסוד שיקולים עניניים.

איני רואה צורך להרחיב בענין זה מעבר לדברים משום שאני רואה את הדברים עין בעין עם אותם החלטות ואין לי אלא להפנות אליהן. בתמצית אציין כי מסקנה זו בדבר הביקורת המנהלית מתיישבת גם עם ההסבר הברור בהצעת החוק בדבר אופי ההליך ועם הגדרתה של הודעת ההכרה בפקודה כהודעה בעלת משמעות קונסטיטובית ולא כבקשה התלויה בהחלטת טריבונל שיפוטי.

בהתאם לאופי ההליך, אין בימ"ש נדרש לשמוע ראיות לגופה של התובענה במסגרת הליך זה או לבררה הלכה למעשה באופן מלא או חלקי, והראיות ככל שיש בהן צורך מתמקדות בשאלות המנהליות שצוינו לעיל. מדובר בהליך מקדמי שיש להכריע בו בהקדם טרם צלילה לגוף התובענה.

למען שלמות התמונה יצוין כי בהתאם לאופי ההליך – תקיפת הליך שלטוני על פי דין, הנטל מוטל על התובע לבסס את טענותיו ולהציג ראיות במידת הצורך כדי להוכיח חוסר כשרות מנהלית של ההחלטה.

עוד אעיר כי לאור העובדה כי מדובר בתביעת נזיקין ותכלית התובע לקבל פיצוי על נזקיו הנטענים, איני רואה פגיעה בתובע בכך שהמדינה לוקחת אחריות על התובענה להפך. לא נוכחתי גם בקיומו של אינטרס לגיטימי בסוג כזה של תובענה שמצדיק את הותרת עובדי המדינה כנתבעים ואין בדחיית התובענה נגד עובדי המדינה כדי לשלול מן התובע כל זכות דיונית או מהותית בבירור תביעתו. לא מקובלת עלי גם הטענה כי הודעת הכרה תלויה בהודיה בעוולה הנטענת ובאחריות לה ואין דברים אלה משתמעים מן ההליך. אין גם צורך במסגרת הודעת הכרה בצירוף תצהיר מטעם הנתבעים.

מן הכלל אל הפרט – במקרה שלפני הודעת ההכרה ניתנה במקביל להגשת כתב ההגנה מס' ימים לאחר מכן. ההודעה ניתנה על ידי מי שהוסמך כדין לתיתה ולבימ"ש הוצג כתב ההסמכה. בהודעה מפורטים בבהירות הטעמים למסקנה כי המעשים הנטענים נעשו על ידי עובדי מדינה תוך כדי ביצוע תפקידם השלטוני. כן מפורטים הטעמים על בסיסם הגיעה נותנת ההודעה למסקנה כי לא מדובר בפעולה מכוונת או בפעולה שנעשתה בשוויון נפש. הטעמים שהוצגו עומדים במבחן הביקורת השיפוטית על מעשה מנהלי. מעיון בהודעת ההכרה עולה כי לפני נותנת ההודעה היתה התשתית הרלבנטית לענין וכי שיקוליה סבירים, מידתיים וענינים.

התובע הגיש את בקשתו אותה הכתיר כתגובה רק ביום 17.3.10 לאחר כמעט 3 חודשים ולא עמד בדרישות התקנות לענין המועדים. גם לגוף הענין, התובע חוזר למעשה על הנטען בתביעה עצמה ואינו מציג כל ראיה שהיא לפגמים מנהליים בהחלטה על הגשת הודעת ההכרה שיש בהם כדי להצדיק התערבות שיפוטית.