ע' 2107/15

ע' 2107/15

 ערעור על החלטתו של ביהמ"ש הצבאי בשומרון בעניין פסיקת פיצויים

(בפני כב' ההרכב: סא"ל דליה קאופמן, סא"ל יאיר צדוק, סא"ל אייל נון)

בתיק מס' 3617/07 מיום 12.05.14

(הערעור נדחה)

 תאריך הישיבה: 31 במרץ 2016, כ"א באדר ב' התשע"ו.

 פסק דין

המשנה לנשיא אל"ם צבי לקח:

בפנינו ערעור על החלטת בית משפט קמא שלא לפסוק פיצויים למערער, לאחר שכתב האישום בעניינו בוטל, בפסק דינו של מותב זה מיום 6.5.13.

רקע

המערער נעצר ביום 29.5.07, ולאחר חקירה הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט שומרון בשורה ארוכה של עבירות טרור חמורות ובכלל זה מעורבות בפיגוע התאבדות שגרם למותה של רחל צ'רכי ז"ל. בסופו של הליך ארוך וממושך, הורשע המערער בחלק מכתב האישום, לרבות בעבירה של גרימת מוות בכוונה (המקבילה לעבירת הרצח באזור). דינו נגזר ברוב דעות ל-30 שנות מאסר בפועל.

בערעור שהוגש ונדון לפנינו התמקד הדיון בשאלה האם קיימת למערער הגנה מן הצדק, בגין הסכם אי אכיפה לגביו התחייבה המדינה. בסופו של דבר, ביום 6.5.13, ניתן פסק דיננו בו החלטנו לקבל את טענת ההגנה ולבטל את כתב האישום. בעקבות זאת שוחרר המערער מהכלא.

בעקבות פסק דיננו הוגשה הבקשה לפיצויים שהיא נושא הערעור שלפנינו. בתחילה הוגשה הבקשה למותב זה, אולם בהמלצתנו, ובהסכמת הצדדים, הועבר הדיון בבקשה לערכאה הראשונה (וראו והשוו העקרונות שנקבעו בסוגיה זו בבג"ץ 2428/99 מדינת ישראל נ' דוויק, שופט בית המשפט המחוזי בת"א-יפו, פ"ד נד(1), 690).

ביום 12.5.14 ניתנה החלטת בית משפט קמא, לפיה יש לדחות את בקשת המערער לפיצויים. על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

נימוקי בית משפט קמא

החלטת בית משפט שומרון בדחיית הבקשה לפיצוי נומקה במספר טעמים:

האחד, לפיו הסמכות לפסוק פיצוי מתגבשת רק אם אדם זוכה, ומכיוון שהמערער לא זוכה, אלא רק בוטל כתב האישום בעניינו, כלל לא קמה הסמכות לפסוק פיצויים. בית משפט קמא דחה את טענת ההגנה כי יש לראות בביטול כזיכוי, לנוכח קביעתו המפורשת של בית המשפט לערעורים כי אין ביטול כתב האישום מהווה זיכוי של המערער. מכאן כי ההליך של המערער לא הסתיים בזיכוי, ולא במעין זיכוי, וכלל לא ניתן לפסוק פיצויים.

השני, בבחינת למעלה מן הדרוש, כי היה במקרה זה יסוד לאשמה, שכן היו בעניינו של המערער ראיות לכאורה טובות (שגם הובילו להרשעה בערכאה הראשונה) כי הוא מעורב במעשי עבירה חמורים ביותר. מה שהוביל לביטול האישום היו טעויות קשות בניהול ההליך לאחר הגשת כתב האישום. המועד הקובע לבדיקה לצורך קביעת פיצויים הוא מועד הגשת כתב האישום, ועל כן גם מטעם זה אין הצדקה לפסוק פיצויים.

הטעם השלישי הוא שלנוכח הקביעות העובדתיות של הערכאה הראשונה באשר לאשמתו של המערער ומעורבותו בעבירות רצח, על דרך תכנון ושילוח פיגוע התאבדות, קיים קושי לקבל טענה לפיצויים או בכלל לדון בה לנוכח הרציונאל מהלכת דיראני (דנ"א 5698/11 מדינת ישראל נ' דיראני (פורסם בנבו, 15.1.2015). נקבע שיש מקום להביא בחשבון שיקולים ערכיים, בודאי בבחינה של החלופה "נסיבות אחרות המצדיקות" פסיקת פיצויים. אין זה ראוי לפסוק פיצויים למי שביצע מעשי טרור, שכן בכך יהיה כדי לערער את המאבק שמנהלת מדינת ישראל בטרור.