הרקע
התביעה ערערה על קולת עונשו של המשיב, בטענה ש- 7 שנות מאסר בפועל הן עונש קל מדי על העבירות שבהן הורשע המשיב.
המשיב הורשע – על פי הודאתו - בכתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון, הכולל שלושה פרטי אישום: סחר בציוד מלחמתי – בשל רכישת שני אקדחים ומכירת אחד מהם; ירי לעבר אדם – בשל פיגוע ירי לעבר הבסיס הצבאי סאלם; וסחר בציוד מלחמתי – בשל מסירת אקדח לידי אדם אחר כשהצבא צר על הבית בו שהה המשיב. הצדדים לא הגיעו להסכמה לעניין העונש הראוי למשיב, וטענו לעונש טיעון "חופשי".
בפתח גזר הדין כתב בית המשפט קמא את עיקרי עובדות כתב האישום המתוקן, שבו הורשע המשיב:
"בתחילת שנת 2011, רכש הנאשם יחד עם אחרים שני אקדחים תמורת 30,000 ₪. לאחר כחודש, מכר שותפו של הנאשם לרכישה את אחד האקדחים תמורת 14,000 ₪. את האקדח השני מסר השותף לנאשם.
במהלך חודש נובמבר 2012, בימי מבצע "עמוד ענן", קשר הנאשם קשר עם עז אלדין חאלד חליל מראחין כי השניים יירו לעבר המחנה הצבאי "סאלם". ברקע הדברים, רצונם לנקום את מותם של פלסטינים מעזה, אשר נהרגו במהלך המבצע. בהמשך, הנאשם גייס לטובת הפיגוע את מחמד אבראהים עיד נג'נג'יה.
ביום 19/11/12, בג'נין, נפגשו הנאשם, עז אלדין ומחמד. השלושה היו חמושים בשני רובי סער מסוג M-16, שאותם קיבלו מזכריא זביידי. השלושה פגשו בזכריא שנתן להם רכב מסוג מזדה 3, הנושא לוחיות זיהוי ישראליות. והנה, כאשר ביקשו לצאת לדרכם, התגלתה תקלה ברכב. למקום הוזעק טכנאי אשר התגבר על התקלה והצליח להניע את הרכב. נוכח האמור, הנחה זביידי את הנאשם ושותפיו שלא יכבו את הרכב.
הנאשם מסר את רכבו לאדם בשם טהא אחמד חסין פרג' וביקש ממנו להחנות את הרכב במקום אחר, כדי שישמש כרכב מילוט עבור החוליה. בד בבד, ביקש הנאשם את עזרתו של אדם נוסף, שוטר ברשות הפלסטינית העונה לשם פריד. האחרון התבקש להמתין ברכב המילוט עם טהא. ככל שכוחות הביטחון ייגשו אל רכב המילוט הונחה פריד להציג בפניהם את תעודת השוטר שברשותו.
בנוסף לכל אלה, ביקש הנאשם מצעיר תושב רומאנה לסייע להם. הנאשם הסביר לצעיר על הפיגוע המתוכנן, הפקיד בידיו נשק וביקש ממנו כי יירה לעבר רשת הגדר באזור אלוערה ליד הכפר סויסה. בכך, קיווה שהצעיר יסיח את דעתם של כוחות הביטחון.
לאחר דברים אלו, נסעו השלושה ברכבו של זביידי אל אזור צומת רומאנה. משהבחינו בהפרת סדר ליד מחנה סאלם, ביקשו השלושה מהצעירים שהפרו את הסדר להתפנות מהמקום, כדי שלא ייפגעו מהירי".
לפי כתב האישום המתוקן, נותר עז-אל-דין ברכב, ואילו המשיב ומחמד ירדו ממנו והתמקמו בנקודה הצופה לעבר מחנה סאלם, בו נמצאו בני אדם. כל אחד מהשניים ירה כ-15 כדורים לעבר המחנה הצבאי. בתום הירי, נמלטו מזירת האירוע ברכב בו נהג עז-אל-דין, ובדרך אספו את המעורבים האחרים, שהמתינו ברכבו של המשיב. מחמד החזיר לזכריא זביידי את הרכב ובו הרובים ששימשו לביצוע הפיגוע.
כחודש לאחר הפיגוע, בעת שהנאשם הסתתר בבית משפחת אבו חאמד, נודע לנאשם כי כוחות צבא מקיפים את הבית. הנאשם מסר את האקדח שהיה ברשותו לאחד מבני הבית, וניסה לחמוק מכוחות הביטחון, אך הם עצרו אותו זמן קצר לאחר מכן.
בית המשפט קמא קבע מתחם עונש הולם למעשיו של המשיב, ולאחר מכן מיקם את העונש הראוי לו בתוך מתחם זה.
ברוח תיקון 113 לחוק העונשין בישראל, לצורך קביעת מתחם העונש ההולם מנה בית המשפט קמא מספר נסיבות הקשורות לביצוע העבירה:
לצד החומרה ציין, שירי של 30 כדורים לעבר בסיס צבאי מלמד על פוטנציאל סיכון משמעותי לשוהים בבסיס; מניעיו של המשיב היו לאומניים-אידיאולוגיים, והמעשה נועד לנקום את מותם של פלסטינים במבצע "עמוד ענן"; הפיגוע היה מתוכנן לפרטי פרטים, וכלל פעולות להסחת דעתם של כוחות הביטחון; מטרת המשיב וחבריו הייתה לפגוע בחיי אדם; למשיב היה החלק המרכזי בהכנות לפיגוע ובביצועו, הוא יזם אותו יחד עם עז-אל-דין, השיג את הנשק וחילק את התפקידים לחברי החוליה.
לקולא, הניח בית המשפט קמא כי הירי נעשה ממרחק רב (שכן לא נטען אחרת), וציין כי המדובר באירוע חד-פעמי, שלאחריו הוחזרו הרובים לזכריא זביידי, וכי לא נגרם נזק מן המעשים.
בנוגע לעבירות הסחר באמצעי לחימה שקל בית המשפט לחומרה את העובדה שהמשיב ושותפו רכשו שני אקדחים בסכום גבוה של 30,000 ₪. הם מכרו אחד מהאקדחים, וכך אבדה להם השליטה בגורלו של האקדח ובשימוש שייעשה בו. לקולא שקל בית המשפט קמא את העובדה שרכישת האקדחים אירעה כשנתיים קודם לכן; כמו כן הניחו השופטים, כי האקדח שרכש המשיב הוא גם האקדח אותו מסר מאוחר יותר לידי אחד מבני הבית שבו הסתתר מפני כוחות צה"ל. לכן, ראו לנכון לקבוע מתחם עונש הולם אחד לעבירה הנוגעת לרכישה ולמסירה של אקדח זה.
לאחר סקירה של מספר פסקי דין הגיע בית המשפט קמא למסקנה, כי מתחם העונש ההולם בעבירה של ירי לעבר אדם בנסיבותיו של מקרה זה, מצוי בין 4 לבין 8 שנות מאסר בפועל. אליו יש להוסיף עונש מאסר מותנה מרתיע. לעבירת הסחר באמצעי לחימה קבע מתחם שבין 6 חודשי מאסר בפועל לבין שנתיים מאסר בפועל.
