ע' 1096/12התביעה הצבאית נ' חמדאן רושדי ראפת חמדאן

המשנה לנשיא סא"ל צבי לקח:

רקע ותמצית השתלשלות העניינים עד כה

המשיב נעצר במאי 2005 והוגש נגדו כתב אישום בתיק בית משפט שומרון 2896/05 בגין עבירות ביטחוניות חמורות. במסגרת הסדר טיעון הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירות של יידוי חפצים מבעירים, החזקת אמצעי לחימה, ירי לעבר אדם וניסיון לגרימת מוות בכוונה. בית המשפט כיבד את הסדר טיעון וגזר על המשיב שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל, וכן ארבע שנות מאסר על תנאי.

בנובמבר 2007, לאחר שהמשיב ריצה כשנתיים וחצי מאסר מתוך התקופה שנגזרה עליו, נחתמה בעניינו הקלה בעונש על תנאי על ידי מפקד כוחות צה"ל באזור מטעמים מדיניים. יודגש כי אין המדובר בחנינה, אלא בהקלה בעונש בלבד, שנקבע בה כי היא על תנאי, ובמידה שהמשיב יפר את התנאי, ניתן יהיה להחזירו לריצוי המשך העונש.

במחצית 2008 לערך, מכר המשיב כלי נשק מאולתר לאדם בשם טארק נזאל. אין מחלוקת כי במעשה זה הפר את התנאי שנקבע בהקלה אותה קיבל, ואף אין מחלוקת כי בכך הפר את התנאי להפעלת מאסר מותנה שנקבע בגזר דינו הקודם, במסגרתו הורשע, בין היתר, בעבירה של החזקת אמל"ח.

יצוין כי בגין מכירת הנשק הועמד המשיב לדין בשנת 2011 בתיק בית משפט שומרון 1364/11. המשיב כפר במעשה שיוחס לו, אולם בית משפט קמא הרשיעו לאחר הליך של הוכחות. בשלב הטיעונים לעונש ביקשה התביעה כי ייגזר על המשיב מאסר בפועל בגין הרשעתו החדשה, יופעל המאסר המותנה בן ארבע השנים מתיקו הקודם, וכן תתבטל ההקלה בעונש והמשיב יוחזר להמשך ריצוי יתרת עונשו. בית משפט קמא דחה את בקשת התביעה, גזר על המשיב קנס בלבד, הורה על הארכת התנאי ולא הורה על החזרת המשיב להמשך ריצוי עונשו.

על פסק דין זה הוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים. מטעם ההגנה, על עצם הכרעת הדין המרשיעה, ומטעם התביעה על העונש שנגזר.

בפסק הדין בערעור דחינו את ערעור ההגנה על ההרשעה, וקיבלנו את ערעור התביעה על גזר הדין. בסופו של דבר, קבענו כי בגין הרשעתו בתיק הנוכחי יש לגזור על המערער עונש מאסר בפועל של שנתיים, בנוסף למאסר מותנה. משקבענו כי ראוי לגזור מאסר בפועל, הרי על פי הוראת המחוקק חובה להפעיל את המאסר המותנה מתיקו הקודם. בנסיבות מקרה זה, עליהן אעמוד ביתר פירוט בהמשך, נקבע כי המאסר המותנה יופעל כולו בחופף.

חלק משמעותי מפסק דיננו וכן מטיעוני הצדדים נגע לשאלה של ביטול ההקלה בעונש המאסר. הסוגיה המשפטית שהתעוררה הייתה שאלת היחס בין הדין בעת שהמשיב ביצע את העבירה הנוספת, שהותיר שיקול דעת לבית המשפט אם לבטל את ההקלה חרף הפרת התנאי וגם הותיר שיקול דעת להורות אם יתרת העונש תרוצה בחופף או במצטבר לכל עונש אחר, לבין התיקון לדין שהתרחש לאחר ביצוע העבירה, אך לפני ההרשעה, ששלל שיקול דעת והורה כי לאחר הרשעה בעבירה נוספת על בית המשפט להורות על ביטול ההקלה וכי יתרת המאסר תרוצה במצטבר ולפני כל עונש אחר.

בפסק דיננו קבענו כי מאחר שמדובר בהוראה דיונית, הרי שהיא חלה גם אם חוקקה לאחר ביצוע העבירה, ומכאן כי יש להורות על ביטול ההקלה ועל ריצויה במצטבר ולפני העונש שגזרנו בתיק הנוסף. לאור האמור, נגזר דינו של המשיב לשנתיים מאסר בפועל, הופעל מאסר מותנה בן ארבע שנים, כולו בחופף, וכן הורינו על החזרתו לכלא להמשך ריצוי עונשו במצטבר לארבע השנים אותם גזרנו בגין תיק זה (כולל הפעלת התנאי).

המשיב הגיש עתירה לבג"ץ (בג"ץ 1714/13). ביום 18.2.15 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים, שנביאו במלואו להלן:

"המשיבים קיבלו הצעתנו, כי הדיון יוחזר לבית המשפט הצבאי לערעורים כדי שיפעיל מחדש את שיקול דעתו בשאלת החזרת העותר לריצוי יתרת מאסרו; המשיבים מציינים כי הסכמתם ניתנה על רקע נסיבותיו המיוחדות של העותר, והיחס בין מועד ביצוע העבירה לבין מועד התיקון הרלבנטי בתחיקת הביטחון, כשההנחה היא שהעבירה בוצעה לפני התיקון. עוד מציינים המשיבים כי העותר יישאר במאסר עד להכרעה נוספת.

גם העותר קיבל הצעתנו.

להסכמה שבין הצדדים אנו נותנים תוקף של פסק-דין. בית המשפט הצבאי מתבקש להכריע בעניין בדחיפות".

לאור הוראת בית המשפט העליון, כבר למחרת פסק הדין נקבע הדיון בדחיפות בתיאום עם הצדדים ליום 16.3.15. כעבור מספר ימים הוגשה בקשה מטעם ההגנה להקדים את הדיון ליום 15.3.15. בקשה זו התקבלה. דא עקא כי ההגנה הגישה בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון למועד רחוק יותר. המועד שנקבע בתיאום עם הצדדים היה 11.5.15, מועד אשר התקיים.

מסגרת הדיון המחודש

בפתח הדיון הסכימו הצדדים כי המסגרת שהותוותה בבית המשפט העליון הייתה מצומצמת. לא הייתה מחלוקת כי הקביעות בפסק דיננו בכל הנוגע לדחיית ערעור ההגנה על הכרעת הדין, כמו גם העונש שיש לגזור בגין הרשעתו של המערער, לרבות הפעלת המאסר המותנה מתיקו הקודם, הינן חלוטות ולא עומדות לדיון.