ע"ר 47301-02-15 האש שלי תוקד עד ביאת המשיח ע"ש רבי ישראל בר אודסר נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

1. בפני ערעור על החלטה שנתן כב' הרשם א' פוני ביום 21/12/14 לפיה נתנה למערערת רשות להתגונן מפני תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר בכפוף להפקדה בסך של 250,000 ₪ בקופת בית המשפט וכן נדחתה הבקשה למחיקת כותרת.

טענות הצדדים:

2. טענותיה של המערערת מופנות כנגד דחיית בקשתה למחיקת כותרת וכנגד חיובה בהפקדה כתנאי למתן רשות להגן, שעה שסיכויי ההגנה שלה טובים לפי דידה.

המערערת טוענת כי היתה הטעיה מצד המשיבה בהתקשרות ביניהם בחתימתה על ההסכם מיום 4.6.08 (להלן- "ההסכם") . כפועל יוצא, חתימת נציגה על ההסכם היתה ללא הרשאה של המערערת וכי היה על המשיבה לתמוך את תביעתה בהתקשרות קודמת ביניהם מחודש ינואר 2008 (להלן-"ההסכם הראשון") ולא עשתה כן. בנסבות אלו, טעה כב' הרשם שקבע כי התביעה נתמכת בהסכם ובדחיית הבקשה למחיקת כותרת.

3. בנוסף טענה המערערת כי התביעה אינה לסכום קצוב מכוח ההסכם כפי שניתן ללמוד מתיקון כתב התביעה שהותר למשיבה לפי החלטה שניתנה ע"י כב' הרשם כפכפי , טרם העברת התביעה לבית משפט זה בו הופחת סכום התביעה. על כך ניתן גם ללמוד ממכתבי דרישה והתראות של המשיבה לתשלום חוב בסכומים נמוכים , עד כדי שליש מהחוב נשוא התביעה. המסמכים עליהם מבוססת התביעה לא נערכו ולא אושרו על ידה וגם לפיכך טעה כב' הרשם באי מחיקת כותרת כבקשתה.

4. המערערת טוענת כנגד קביעתו של כב' הרשם לפיה היא לא נתנה הסבר סביר לאי תשלום החשבוניות ולשיטתה, היה על המשיבה לעשות כן. לגרסתה היא לא רכשה מכשירים במספר הנטען ע"י המשיבה כי אם בכמות פחותה מזו והחשבונות חסרים פירוט מספיק ונערכו ע,י המשיבה ולא על ידה.

לאור כל האמור, טענה המערערת כי טובים סיכוייה להוכיח את הגנתה וטעה כב' הרשם בחיובה בהפקדת ערובה בסך של 250,000 ₪ , מה שיביא בפועל לדחיית הבקשה למתן רשות להגן.

בטרם חתימה טענה המערערת כנגד התארכות ההליך מחמת מחדליה של המשיבה ולדידה עולה תהייה על ההחלטה שניתנה בחופזה לאחר שהמשיבה הלינה על אי מתן החלטה למשך פרק זמן ארוך ממועד הדיון בבקשה.

5. המשיבה טענה מנגד כי בהיעדר בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה ומשלא הופקדה הערובה אין לדון בערעור שכן עסקינן בפסק דין ובמעשה בית דין בגינו. המשיבה אישרה בתשובתה כי הסכימה למתן ארכה להגשת הערעור אך טענה כי לא היה בכך משום הסכמה לעיכוב ביצוע ההפקדה ו/או כדי לפטור מהפקדה עד להכרעה בערעור. לעניין ניהול ההליך טענה כי המערערת גרמה במחדליה להתארכות בשמיעתו בשל בקשות חוזרות ונשנות שלה למתן ארכה להגשת הבקשה למתן רשות להגן .

6. לגופו של הערעור טענה המשיבה כי הוא מופנה כנגד גובה הערובה מבלי שהוכחה היעדר יכולת כספית . ככל שאין למערערת יכולת כלכלית לבצע את ההפקדה, היא הנותנת שקיים צורך בהפקדה כתנאי למתן הרשות להגן. לאור זאת, צדק כב' הרשם בחיוב בהפקדה ובשיעור עליה הורה.

7. המשיבה טענה בתשובתה כי הפער לגביו טענה המערערת בין דרישותיה לתשלום חוב ובין סכום התביעה נעוץ בכך שהדרישות נשלחו לעניין החשבונות השוטפים ואלו התביעה מבוססת בין היתר על חיוביה של המערערת מחמת הפרת ההסכם, במעבר שלה לחברה סלולרית אחרת. החוב מגובה בהסכם ובחשבון מפורט שהוגש מכוחו ואילו המערערת, לא הציגה חישוב אחר בתמיכה לבקשה למתן רשות להגן. לפיכך, צדק כב' הרשם שקבע כי אין למערערת הסבר סביר לאי פירעון החוב ובאי תשלום החשבוניות והיא אף לא גיבתה את גרסתה במסמכים . יתירה מכך, המשיבה הוכיחה כי קזזה את הקנסות מחיוביה של המערערת וצדק כב' הרשם שקבע שהמערערת לא שלחה הודעת ביטול של ההסכם כי אם בטלה באופן חד צדדי את הוראת הקבע.

8. לעניין החתימה של הנציג על ההסכם טענה המשיבה כנגד סיכוייה של המערערת להוכיח את הגנתה לאור האמור בהסכם ומבלי שהמערערת הציגה אישור של הדירקטוריון שלה גם לא לחתימה על ההסכם הראשון מחודש ינואר. לפיכך בדין היא תמכה את תביעתה על ההסכם, שנחתם ע"י המערערת ודין הערעור להידחות.